Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

עץ נפל על גן ילדים. הפניקס: "אין ביטוח כי העץ היה חולה וחלש"

באחד הימים קרס ענף עץ גדול על גן הילדים "גן ילדותי" ופגע במתקנים שהיו בחצר הגן.

הגן היה מבוטח בחברת הביטוח הפניקס בפוליסה שנשאה את השם "הקולקטיב הארצי למשפחתונים וגני ילדים". כשרכשה את הפוליסה הובטח לבעלת הגן כי מדובר בפוליסה ייעודית לגני ילדים. כשנזקקה לפוליסה, כפי שנראה מיד, גילתה כי מאחורי ההבטחה אין ולא כלום מלבד שם יומרני.

בפוליסה שלנו כתוב שהיא היא חלה רק על נזק "בלתי צפוי", הודיעו מסלקי התביעות לבעלת הגן. במקרה זה נפילת ענף העץ על הגן הייתה צפויה.

בעלת הגן נדהמה. כולנו רוכשים ביטוח ואנו מוכנים לשלם עליו במיטב כספנו מתוך חשש שסיכונים צפויים כמו אש, הצפות, וגם קריסת עצים יתרחשו בתוך תקופת הביטוח. איך ייתכן שיטענו כלפינו כי הביטוח אינו מכסה סיכונים צפויים? למסלקי התביעות פתרונים. מכל מקום, כל הניסיונות לשכנע את מסלקי התביעות בהפניקס לא הועילו. בעלת הגן נאלצה לפנות לבית משפט השלום בפתח תקווה. תביעתה הונחה על שולחנה של השופטת מירב כפיר.

לפני שנגיע לפסק דינה של השופטת כפיר ראוי להקדיש כמה מילים לשימוש הרחב שעושות חברות הביטוח בטענה שמדובר בנזק צפוי כדי לדחות תביעות. המפקחים על הביטוח לדורותיהם אישרו לחברות הביטוח לשתול בפוליסות כדבר שבשגרה את התנאי לפיו רק נזק בלתי צפוי מכוסה. המפקחים לא נתנו את דעתם לכך שתנאי זה יפורש על ידי חברות הביטוח כדי לרוקן את הפוליסות מתוכן. אולי נתנו את דעתם לכך ולא היה אכפת להם שחברות הביטוח יטרטרו את המבוטחים באמצעותו.

חלק מהשופטים לעומתם הבחינו באבסורד שמאחורי התנאי. נביא לדוגמא שני מקרים. תלמידת בית ספר סיימה מבחן והלכה עם חברותיה לים. שם נחשפה לשמש ואיבדה את הכרתה. היא נפלה על הרצפה, נחבלה קשות ונותרה עם שני שברים בחוליות הגב. חברת ביטוח התלמידים דחתה את תביעתה בטענה שמי שהולך לים באמצע הקיץ ולא דואג לצינון גופו חייב לצפות למכת שמש ולכן אין מדובר באירוע בלתי צפוי. השופטת ד"ר איריס סורוקר הבחינה כי קבלת עמדת חברת הביטוח מרוקנת את הפוליסה מתוכן "שהרי כמעט תמיד ניתן להישמר מסיכונים" ופסקה לטובת התלמידה.

במקרה השני, הרימה סייעת לגננת את הכסאות בגן לאחר פעילות הילדים ונפגעה בכתף. הביטוח הלאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה. חברת ביטוח התאונות האישיות לעומת זאת דחתה את תביעת הסייעת בטענה שאין מדובר בתאונה בלתי צפויה "נוכח העובדה כי סידור הכסאות בגן מהווה פעולה שגרתית". השופטת הלית סילש כמו חברתה השופטת סורוקר פסקה כי פרשנות חברת הביטוח מרוקנת כמעט מכל תוכן את הפוליסה "שכן חלק לא מבוטל מתאונות העבודה מתרחשות בסביבתו הרגילה של המבוטח ובמהלך יום העבודה הרגיל".

נחזור אל המקרה של "גן ילדותי". השופטת מירב כפיר התבוננה בהגדרת "תאונה" במילון אבן שושן וגם בספר הביטוח של יעקב קיהל שהוצא על ידי איגוד חברות הביטוח והגיעה למסקנה כי קריסת העץ, אפילו לפי פרשנות חברות הביטוח, הייתה בלתי צפויה. "המבוטח לא תכנן את קריסת העץ וכן הקריסה היתה פתאומית וחד פעמית שהרי עצים לא קורסים בדרך השגרה. הנה כי כן מדובר בנזק תאונתי מקרי ובלתי צפוי המהווה אירוע ביטוחי".

נציג חברת הביטוח לא ויתר. ייתכן שהעץ נפל משום שהיה "חולה וחלש" ולא טופל כראוי, טען. זאת לא הוכחתם ואפילו לא טענתם אלא בתום המשפט בשלב הסיכומים, השיבה השופטת.

ייתכן שהעץ נפל בגלל נזקי טבע, המשיך נציג הפניקס להתעקש. אכן, הודתה השופטת, לא מן הנמנע שהעץ נפל בגין הרוח החזקה שנשבה באותו מועד, עדיין אין בכך כדי להפוך את האירוע לצפוי.

בשלב זה כמקובל במשפטי ביטוח עבר נציג חברת הביטוח להאשמת המבוטחת. "לא נתנו לנו לבדוק את העץ ובכך נגרם לנו נזק ראייתי".

למזלה של בעלת גן הילדים סוכן הביטוח שבא להעיד לטובת חברת הביטוח אישר כי לאחר נפילת העץ הוא הנחה את מנהל הגן לפעול מהר לפינוי העץ כדי לשמור על בטיחות הילדים. הוא הודה כי חברת הביטוח בכלל לא ביקשה לבדוק את העץ.

"משפעל מנהל הגן בהתאם להנחיות סוכן הביטוח לא ניתן להעלות טענות על נזק ראייתי" פסקה השופטת וחייבה את הפניקס לפצות את בעלת גן הילדים עבור כל נזקי התכולה שנפגעו בגן ובחצר הגן ובתוספת הוצאות משפט בסך 9,000 שקל.