שופטים ומנהלי ביטוח במרחק נגיעה

אורחים רמי מעלה יפקדו בחודש פברואר את מלון הילטון באילת. מנהלים בחברות ביטוח ושופטים בכירים יעבירו שם יחד חמשוש, סופשבוע ארוך.

האם יש חוט מקשר בין המנהלים לשופטים?

המנהלים הם מנהלי מחלקות תביעות. ביכולתם, למשל, לגזור מוות על מבוטחים הזקוקים לניתוח מציל חיים.

השופטים הם שופטים המרבים לדון במשפטי ביטוח. בסמכותם לקבוע מי יחיה מבין אותם מבוטחים שנדונו למוות על ידי מנהלי הביטוח.

ביום חמישי בצהרים המנהלים והשופטים יקבלו את החדרים. בו בערב הם כבר יתגלגלו מצחוק במופע הסטנד אפ של שלום אסייג. למחרת הם יקבלו בשֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד את השבת. בלילה, כטוב ליבם ביין, הם יקנחו בשירה בציבור עם עינת שרוף. בין לבין השופטים והמנהלים ישבו במרחק נגיעה אלה מאלה בחדרי הישיבות וההרצאות המהודרים של המלון ויחליפו דעות. כך לדוגמא המשנה למנכ"ל אחד מתאגידי הביטוח הגדולים, ינסה לשכנע את השופטים מדוע המוסר מעדיף להותיר את כספי מימון ניתוחי ההשתלות בקופת תאגיד הביטוח על פני הצלת חיי מבוטחים, ביניהם ילדים. בסופו של כינוס מנהלי הביטוח יפתחו "שולחן עגול". אולי יטכסו עצה כיצד מצילים את תאגידי הביטוח מהתכונה הטבועה בעם ישראל לרמות.

תאגידי הביטוח הם "שחקנים חוזרים" בבתי המשפט. כך כינתה אותם שופטת בית המשפט העליון מרים נאור. אין ספק כי כל אחד מהשופטים ייתקל שוב, זמן קצר לאחר עזיבת המלון, במנהל הביטוח החייכן שפגש במלון או בעורכי דין שמונו על ידו. השופט יידרש לפסוק אם האיש שלחץ בחמימות את ידו בכניסה לחדר האוכל צדק כאשר קיצר חיים של מבוטח שהיה זקוק להשתלה, המיט חרפת רעב על מבוטח שעסקו נשרף, או כאשר שלל את כבודו של חולה סיעודי. השופט גם יתבקש לקבוע אם האיש החביב שסיפר בדיחה הורסת בלובי המלון דיבר אמת על דוכן העדים.

האם בכלל מותר לשופטים לבלות סוף שבוע ארוך בבית מלון עם מנהלים בתאגידי ביטוח הנשפטים ומעידים בפניהם?

סעיף 16 לכללי האתיקה של השופטים חמקמק: "ראוי לו לשופט כי ייזהר בקשריו החברתיים וייתן דעתו כיצד עשויות הבריות לפרש הימצאותו בחברת אדם מסוים או בחברה מסוימת". הנה כי כן, כל שופט ומצפונו. יהיה מי שיטען כי מותר. הרי חלק ממנהלי הביטוח הם גם עורכי דין בהכשרתם, חברים למקצוע לשעבר.

השופט בדימוס דוד בר אופיר נהג לנסוע בכל יום באוטובוס לאולם בית המשפט. הוא דחה כל הצעה של עורך דין לתת לו טרמפ חזרה הביתה. אפילו של עורך דין שהיה שכנו. "אני אוהב לראות את הלבן בעיניים של הנוסעים באוטובוס, אותם נוסעים שמוניתי לשמור על זכויותיהם".

ייתכן שדור השופטים השתנה. ייתכן שלא. כל בקשתי היא לדבר לרגע אל לבם של השופטים. בבחינת את אשר יאהב-יוכיח.

אתם השופטים שומרי הסף של זכויות האדם בישראל. אין גורם חשוב לקיומה של החברה הישראלית יותר מכם. אלמלא אתם, אנחנו אבודים. אולם מעמדכם מבוסס אך ורק על דבר אחד: אמון. של הציבור. לא של טייקוני הביטוח.

אימפריות קמו ונפלו רק על אמון וחוסר אמון של העם בשופטיו. לא בכדי, משמעות המילה שופט בעברית היא גם מלך.

מדוע בכלל טורחים תאגידי הביטוח לשלוח את מנהלי מחלקות התביעות להתרועע עמכם השופטים? התשובה פשוטה. לא מאהבת מרדכי. המטרה שלשמה נשלחים המנהלים לכינוסים עם שופטים ועם כל מי שמפקח עליהם קרויה בספרות המקצועית Intellectual Capture ("שבי אינטלקטואלי"). שופטים המבלים "זמן איכות" עם אנשי עסקים, מתקרבים, לעיתים אפילו מאמצים, את תפישת העולם שלהם, את הערכים שלהם, ובסופו של דבר את האינטרסים שלהם.

ראוי לשנן: תאגידי הביטוח הם גופים עסקיים הגובים מאתנו יותר מ- 80 מיליארד שקל בשנה ושולטים ביותר מטריליון שקל מכספנו. הדעה הרווחת בין גדולי המשפטנים בעולם המערבי היא שגופים המרכזים כוח כלכלי כה גדול מסוכנים לזכויות האדם יותר מהשלטון עצמו.

אתם השופטים נותרתם המגן האחרון של אלמנות, יתומים, נכים וחסרי ישע שהגורל הכה בהם ללא רחם פעם אחת ותאגידי הביטוח מכים בהם בתאוות בצע בפעם השנייה.

כינוסים אלה גם מדחיקים מהמשתתפים בהם את מצוקת האזרח הפשוט. הם מסתירים את העובדה העצובה שמערכת המשפט משמשת לתאגידי הביטוח "חצר אחורית" להתיש בה את המבוטחים. ראוי לזכור כי קרנות הפנסיה שלנו, הנשלטות כמעט כולן על ידי תאגידי הביטוח בסכנה. כדי לשמור על החתולים השמנים שלא יגמרו את כל השמנת, ראוי להתרחק מהם ולא לפתח עמם יחסי קרבה.

בפרשת מוריאנו, הזהיר נשיא העליון בדימוס, השופט מאיר שמגר את המפקחים על הביטוח במילים אלה: "הקרבה המתמדת של המפקחים על הביטוח לענף עלולה להוביל ליתר הזדהות עם חברות הביטוח מאשר עם המבוטחים עליהם הם אמורים להגן... מוסד הפיקוח עלול לעבור מפיקוח על הענף להגנה עליו".

דברים אלה נכונים על אחת וכמה כשמדובר ביחס שבין השופטים לתאגידי הביטוח.