Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

על גזל נשים בשמירת הריון שמעתם?

שימרית ביבי נכנסה בשעה טובה להריון. ששת החודשים הראשונים עברו בשלום. בחודש השביעי נפגעה ביבי בתאונת דרכים. הרופא המטפל, פרופסור שמחה יגל גילה כי ביבי סובלת מ"יתר לחץ דם מושרה הריון וגם מרעלת הריונית" וציווה על שמירת הריון. לביבי לא הייתה כל סיבה לפקפק בהמלצת הרופא שלה. פרופסור יגל הוא מומחה עם יושרה מקצועית ואישית, ידוע ומוערך בתחומו. לא בכדי מונה למנהל האגף למיילדות וגניקולוגיה במרכז הרפואי הדסה. בקיצור, ביבי לקחה פסק זמן מעבודתה והקפידה על שמירת העובר. מי מאתנו לא היה נוהג כמוה?

ביבי פנתה למוסד לביטוח לאומי וביקשה לממש את זכותה לגמלת שמירת הריון. לבקשה צירפה את האישור הרפואי של פרופסור יגל. חלפו חודשיים. ההריון הסתיים בהצלחה. בן בריא נולד.

ומה עלה בגורלה של גמלת שמירת ההריון? כמו הגמלאות של אלפי נשים אחרות בישראל. הגמלה נעשקה על ידי מנגנון מתוחכם ומשומן היטב. מיד נעשה עמו הכרות.

הרופא שלנו, הודיעו פקידי המוסד לביבי, קבע שפרופסור יגל סתם קשקשן. לא היית צריכה לשמוע בקולו. שמירת ההריון לא הייתה כלל נחוצה.

אבל פרופסור יגל הוא הרופא המטפל שלי, ענתה ביבי. על מי אסמוך אם לא עליו. הוא פרופסור. מומחה ידוע בעל שם עולמי. מנהל אגף בבית חולים מכובד. איך יכולתי לדעת שאני לא יכולה לסמוך עליו?

לפי מבחן התוצאה, ענו פקידי המוסד. ההריון ברוך השם עבר בשלום. סימן שלא היה צורך בשמירת הריון.

הקורא הנבון בוודאי ישפשף את עיניו ויאמר מה זה השטויות האלה? אולי ההריון עבר בשלום דווקא בגלל שמירת ההריון? חוץ מזה, האחריות על שלום האישה ועוּברה מוטלת על הרופא המטפל. גם אם הוא נהג זהירות יתר, יש לכבד את גישתו. אנו משלמים כל חיינו, מידי חודש בחודשו קרוב ל- 20 אחוז משכרנו לביטוח הלאומי כדי שנוכל להרשות לעצמנו לנהוג זהירות יתר בגופנו ובבריאותנו. מעבר לכך, רופא המוסד לא בא בזמן אמת אל הרופא המטפל, אמר לו שאין צורך בשמירת הריון והתחייב לשאת בתוצאות אם האשה ועוּברה יינזקו. הרופא המטפל הוא זה שלוקח אחריות.

ואכן, גם החוק מחזיק בדעה של הקורא הנבון. סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי מצווה כי בכל הנוגע לגמלת שמירת הריון ייקבע "הכל בהתאם לאישור הרפואי". על פי החוק, אישה הרה יכולה בלב שקט לפעול על פי המלצת הרופא המטפל תוך ידיעה שהמוסד יכבד את האישור הרפואי שלו. ודוק: איש לא כופר בזכותו של המוסד להוכיח כי האישור מזויף, או להוכיח שהרופא המטפל עשה יד אחת עם האישה ההרה כדי להונות את הביטוח הלאומי. אולם אם הרופא המטפל נתן את האישור בתום לב, על המוסד לכבד אותו ולא לפקפק בשיקול דעתו המקצועי.

כיצד אם כן מצליח המוסד, בניגוד לחוק, לדחות בסיטונות תביעות של נשים בשמירת הריון בטענה שהרופא המטפל בהן טעה בשיקול דעתו? מיד נראה איך השיטה פועלת.

נחזור אל ביבי. בלית ברירה היא פנתה לבית הדין לעבודה בירושלים. השופטת יפה שטיין מינתה כמומחה מטעמה את פרופסור יוסף איצקוביץ. זה האחרון קבע כי הממצאים לא הצדיקו שמירת הריון.

האם לשופטת יש יכולת לקבוע מי משני הרופאים צודק? בוודאי שלא. שופטת מוּדעת לעצמה היתה אומרת: אין לי מושג מי צודק, אבל גם אין לי ספק כי כל אישה הרה צריכה לפעול לפי מצוות רופאה המטפל.

למעשה גם השופטת שטיין הבינה כי הרופא המטפל עדיף על פני מומחה מטעם בית הדין. "אין חולק" הודתה השופטת, "כי המבוטחת הייתה בשמירת הריון לאור המלצת הרופא המטפל לאחר שבהריון קודם אכן פיתחה רעלת הריונית. לכן הנטייה הטבעית הינה לקבל את ההמלצה של הרופא המטפל, המכיר את ההיסטוריה הרפואית של האישה ואשר המליץ על שמירת הריון מסיבות רפואיות, כפי שמצא לנכון אותה עת".

אלא שכאן עשתה השופטת תפנית. "בצד הנטייה לכבד את המלצת הרופא המטפל", הסבירה, "קיימת למוסד זכות לבדוק מהם המסמכים הרפואיים עליהם נסמך הרופא המטפל בבואו להמליץ על שמירת הריון. שאם לא כן די יהיה בהמלצה של כל רופא מטפל לשמירת הריון, על מנת שהדבר יחייב את ביטוח לאומי באישור הגמלה".

זו כמובן טעות משפטית. המוסד לא רשאי להטיל ספק בשיקול דעתו המקצועי של הרופא המטפל. גם אם הרופא המטפל טעה, המוסד לא יכול לשלול גמלת שמירת הריון מאשה שפעלה בתום לב על פי המלצתו. יש גם לזכור, כי לרוב הנשים ההרות אין אמצעים להתמודד עם יכולותיו הכספיות הבלתי מוגבלות של המוסד להשיג חוות דעת רפואיות.

אולם, למרבה הצער, רק מעט שופטים במערכת בתי הדין לעבודה הבינו זאת: השופטת אלישבע ברק שכיהנה בשעתו בבית הדין הארצי לעבודה והשופט חיים ארמון מבית הדין לעבודה בנצרת. גם השופט יגאל פליטמן הבין זאת כאשר כיהן בבית הדין האזורי לעבודה: "לא יתכן מצב לפיו המבוטחת, לאחר שנהגה על פי האישורים שקיבלה והפסיקה עבודתה ובפועל הייתה בשמירת הריון, יתברר לה בדיעבד כי מן הבחינה הרפואית אפשר שרופא אחר דעתו תהא שונה ולפיה לא היה מקום מלכתחילה למתן אותו אישור". אולם כאשר קוּדם ומוּנה לבית הדין הארצי, שכח השופט פליטמן את דעתו והצטרף למנגנון שלילת הזכויות: על גב הנשים ההרות, בניגוד לחוק, על פי חוכמת הבדיעבד, השופטים ממנים מומחה ומאמצים ללא עוררין את חוות דעתו כי הרופא המטפל לא היה מקצועי.

בדרך מוטעית זו הלכה גם השופטת שטיין ושללה מביבי את גמלת שמירת ההריון.

כך, בניגוד לחוק, על פי גישה שאין לה כל בסיס והגיון, נגזלות מהנשים בישראל גמלאות שמירת הריון.

הנה עוול ששר הרווחה החדש יכול לתקן מיד. תן הנחיה לפקידיך: כבדו את אישורי הרופאים המטפלים בנשים ההרות. אל תעשקו את הנשים ההרות על לא עוול בכפן.