Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

מוות צפוי מראש

שחקן הרכש צ'סוואה נסופוואה ("צ'ס") כבש את ליבם של אוהדי הפועל באר שבע כבר בהופעתו הרשמית הראשונה במדי האדומים. במשחק מול הכוח עמידר-ר"ג, הבקיע החלוץ המוכשר צמד שערים והוביל את הקבוצה לניצחון מוחץ. ביציעי אצטדיון וסרמיל, כך מסופר באתר הקבוצה, שרו שירי הלל לחלוץ המבטיח.

חמישה ימים מאוחר יותר ארע אסון. במהלך משחק אימון שקיימה הפועל באר-שבע מול מכבי המקומית צנח צ'ס לכר הדשא והתמוטט. ניסיונות הצוות הרפואי של הקבוצה להחיות אותו לא צלחו.

צ'ס היה בן 27 במותו. הוא הובא למנוחות בזמביה. הכבוד לו זכה במותו היה גדול. אלפים ליוו את ארונו. גם נשיא זמביה בא להלוויה. צ'ס השאיר אחריו אישה וילדה בת 5.

מדינת ישראל מחייבת את ארגוני הספורט לרכוש מתאגידי הביטוח הפרטיים ביטוחים מפני מוות של ספורטאים ש"אירע בפעילות ספורט מאורגנת". כך בלשון חוק הספורט ותקנותיו. כוונת המחוקקים הייתה טובה, להעמיד לרשות יקיריו של הספורטאי מקור מהיר לשקם את עצמם. אולם טייקוני הביטוח זיהו בחוק הספורט רק את ההזדמנויות העסקיות הטמונות בו עבור עצמם. עם חקיקתו החלה מתרקמת בליבם מזימה: איך אפשר לנצל את החוק כדי לקחת פרמיות ולא כדי לתת כיסוי. מיד נראה איך עושים זאת.

הפועל באר שבע קיימה אחר הוראות החוק. היא ביטחה את שחקניה בחברת הביטוח איילון. אלמנתו של צ'ס פנתה אל איילון וביקשה את סכום הביטוח. כ- 175,000 שקל.

אין ספק שבעלך המנוח מת, אישרו מסלקי התביעות באיילון לאלמנה, אולם המוות שלו היה צפוי מראש. הפוליסה שלנו מכסה רק מוות שאינו צפוי מראש.

אני לא ידעתי שהמוות של צ'ס היה צפוי, השיבה האלמנה, איך אפשר היה לדעת? הוא היה כל כך צעיר וכל כך בריא. הוא מת ללא כל סימנים מוקדמים, באופן פתאומי, תוך כדי המאמץ של משחק הכדורגל.

אפשר גם אפשר היה לדעת, השיבו לה מסלקי התביעות באיילון.

איך, הקשתה האלמנה, איך הייתי יכולה לדעת?

בקלות, השיבו נציגי איילון, הרי פרופסור יהודה היס, הפתולוג הראשי בישראל, עשה למנוח ניתוח לאחר המוות וגילה מום נסתר בלב. אילו היית שוכרת את שירותיו של פרופסור היס בעוד בעלך בחיים, היית יודעת גם את שמותו צפוי. בקיצור, מסלקי התביעות באיילון נפנפו את האלמנה במילים אלה: "המנוח סבל ממחלת לב מולדת אשר ידוע לגביה כי היא גורמת למוות בזמן מאמץ. לכן מדובר במוות צפוי מראש".

הקורא הנבון ישפשף את עיניו. איזה גיבוב של שטויות יאמר לעצמו. אבל על טענות אלה בדיוק, ללא בושה, חזרו נציגי איילון גם בפני השופטת סיגל רסלר-זכאי מבית משפט השלום בהרצליה והאלמנה נאלצה להביא ראיות ולעמוד במעמסה של משפט שלם כדי להזים אותן.

בפני השופטת הופיע ד"ר רון גולן, מנהל מרפאת מאוחדת ספורט באצטדיון רמת גן, אשר בדק את המנוח שבועיים לפני מותו. לא זיהיתי כל מום בלב, העיד הרופא. לכן נתן לו אישור לשחק.

גם ד"ר ליאור זלר, פנימאי בכיר, רופא קבוצת הפועל באר שבע אשר בדק את המנוח 9 ימים לפני מותו, הופיע בפני השופטת. אף הוא העיד כי לא היה כל מום בלב. לכן גם הוא נתן למנוח אישור לשחק.

השופטת האזינה ברוב קשב גם לפרופסור אליעזר קפלינסקי. קרדיולוג מומחה זה גויס להגן על עמדת איילון. אולם גם הוא, על דוכן העדים, נאלץ להודות כי אין כל הוכחה שהמנוח סבל ממום מולד בלב. בדיקת האקו, הוסיף פרופסור קפלינסקי, נמצאה תקינה לחלוטין לכן היה מוצדק לאשר למנוח לשחק.

לאור כל אלה ובהתבסס גם על חוות דעתו של פרופסור מוריס מוסרי, מומחה מטעם בית המשפט, פסקה השופטת כי מותו של המנוח היה בלתי צפוי ונגרם כתוצאה מאימון ספורט קבוצתי, אשר גרם למאמץ פיזי מוגבר ולאירוע דום הלב.

גם אם המנוח מת כתוצאה ממאמץ מוגבר בעת האימון, מיהרו נציגי איילון לטעון, הרי בדיוק למצב שכזה יש לנו בפוליסה תנאי נוסף המחלץ אותנו מאחריות. כתוב בפוליסה שלנו כי המוות צריך להיגרם מ"סיבה פיזית חיצונית הנראית לעין". מאמץ בעת אימון ספורט אינו סיבה פיזית חיצונית הנראית לעין.

תכלית הפוליסה שלכם, הזכירה השופטת רסלר-זכאי לנציגי איילון, היא להעניק לספורטאים ביטוח מפני סיכונים הנוצרים במהלך פעילות ספורט. מטבע הדברים, פעילות נמרצת, מאומצת ואינטנסיבית במהלך משחק או אימון יוצרת סיכונים לספורטאים. הסיכונים עלולים להתממש במכות, בנפילות וגם באירועים לבביים. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט אישר כי עצם פעילות הספורט האינטנסיבית היא האירוע החיצוני והיא הסיבה הפיזית הנראית לעין אשר הובילה לאירוע הלבבי ולמותו של המנוח.

בסופו של דיון, השופט סיגל רסלר-זכאי חייבה את איילון לשלם למשפחת המנוח את מלוא תגמולי הביטוח וכן את הוצאות המשפט. הצדק נעשה. אולם העובדה שעניין שכזה בכלל מובא להכרעה משפטית בישראל מעוררת חלחלה.

צ'ס המנוח נולד בניגריה, גדל בזמביה ומת בישראל. שתי המדינות הראשונות הן מדינות עולם שלישי. המדינה האחרונה היא אולי חלק מן העולם המערבי, אולם היא מדינה שאיבדה את החמלה. מדינת ישראל נתנה לתאגידי הביטוח רישיונות לבטח אותנו, למעשה רישיונות לנהל את הערבות ההדדית שלנו. רישיונות אלה הן בבחינת תרנגולות המטילות לתאגידי הביטוח ביצי זהב, עשרות מיליארדים מידי שנה. מדינה המאפשרת לתאגידים המרוויחים כל כך הרבה על חשבוננו להעלות טענות מרושעות, ללא בסיס, כמו "המוות של בעלך היה צפוי", היא מדינה מושחתת לא פחות ממדינות העולם השלישי. אולי אפילו יותר.

הערה: חברת הביטוח הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין.