Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

22 הימים הקריטיים לגיל ארבעים

באחד הימים הייתה כרמית לוי מעורבת בתאונה. למכונית בה נהגה היה ביטוח מקיף בחברת הביטוח שלמה.

נועם, בעלה של כרמית, פנה לשלמה וביקש לממש את הביטוח. מסלק התביעות בשלמה בדק את התביעה לפני ולפנים ולא מצא בה כל פגם. לפתע הבחין כי לכרמית חסרים עשרים ושניים יום לגיל ארבעים. עיניו אורו. הוא שלף את פוליסת הביטוח והראה לנועם כי רשום שם שהפוליסה מכסה שימוש ברכב על ידי נהגים מעל גיל ארבעים.

נועם תפס את ראשו בשתי ידיו והודה ביושר כי מדובר בטעות שלו. אני מבוטח אצלכם כבר שנים רבות. בשנות הביטוח הקודמות, הסביר למסלק התביעות, ביקשתי כיסוי לכל נהג בן שלושים שנה ומעלה כי אשתי הייתה עדיין בשנות השלושים לחייה. כשחידשתי השנה את הביטוח אשתי התקרבה לגיל ארבעים וחשבתי שאתם רוצים לדעת בת כמה תהיה אשתי בשנת הביטוח הנוכחית. אין ספק שטעיתי, אבל ביני לבינך, איזו משמעות יש לעשרים ושניים יום? אני מבוטח אצלכם כל כך הרבה שנים ללא תביעות. תזכרו לי את חסד נעורי, הפציר נועם במסלק התביעות ותשלמו לי הפעם.

האם התחנונים שיצאו מלבו של נועם השפיעו על מסלק התביעות? בוודאי שלא. הוא הקשיח את לבו ודחה את התביעה.

האם דחיית התביעה מוצדקת משפטית? בשנת 1981 חתם מנחם בגין על חוק חוזה הביטוח והעניק בכך מתנה יקרה מפז לאזרחי ישראל. החוק החדש הכניס לתחום הביטוח סטנדרטים של הגינות. נקודת המוצא של החוק הייתה שצרכן הביטוח של ימינו הוא האדם הפשוט העסוק מבוקר עד לילה בשרידותו ולא במאות דרישותיה של חברת הביטוח. הורים היוצאים בבוקר מביתם בחיפזון עם ילדיהם ושוכחים להפעיל את האזעקה בדירה. האם צודק לשלול מהם את מלוא תגמולי הביטוח אם דווקא באותו בוקר יפקוד גנב את דירתם? החוק החדש קבע נחרצות שלא צודק. ההורים אמנם החמירו את הסיכון לקרות מקרה הביטוח אבל בכל זאת הם שילמו פרמיות. ההגינות מחייבת כי יקבלו פיצוי התואם לפרמיות ששילמו בפועל. כך למשל אם חברת הביטוח תוכיח שהיא לוקחת תוספת של 20 אחוז עבור ביטוח דירה ללא אזעקה, השופט יפחית מתגמולי הביטוח 20 אחוז בהתאם.

אולם מאז כניסת החוק לתוקפו, כפי שנראה מיד, מאמצים מסלקי תביעות הביטוח בכל יום את מוחם כיצד לחמוק מהוראות החוק המיטיבות עם מבוטחיהם.

נחזור אל נועם. הוא לא ויתר ופנה לבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה.

כבודו של החוק במקומו מונח, טען נציג שלמה בפני הרשם הבכיר אייל דוד, אולם החוק חל רק על "מבוטח". מי קובע מי נחשב למבוטח? רק אנחנו בתאגידי הביטוח. במקרה זה אנחנו קבענו שרק נהגים בני ארבעים ומעלה נחשבים מבוטחים. לכן נהגים כמו כרמית לוי, שגילם צעיר יותר אינם מבוטחים. הנה כי כן כרמית לוי לא זכאית ליהנות מחוק חוזה הביטוח.

נשמע מופרך? כנראה שלא כי יש שופטים שקיבלו טיעון זה. רק לפני מספר חודשים הבאנו באתר משרדנו מאמר אשר מתאר פסק דין של השופט עמית יריב אשר קיבל את הטענה. לקישור למאמר לחץ כאן.

הרשם אייל דוד בחן את הוראות החוק וקבע כי בעיניו אין בסיס לטענת נציג שלמה. הדרישה לנהג בן גיל ארבעים ומעלה אינה הופכת נהגים צעירים יותר ללא מבוטחים. דרישת הגיל נועדה להפחית מהסיכון של חברת הביטוח. אם הדרישה לא מקויימת עדיין קיים ביטוח אם כי חלקי.

הנה כלשונו של הרשם: "לעניות דעתי במקרה דנן התנאי בפוליסה של גיל מינימלי ארבעים מטרתו להפחית את הסיכון של המבטחת שכן קיימת הנחה כי נהגים בני ארבעים ומעלה, מנוסים יותר, בוגרים ומיושבים בדעתם וכפועל יוצא מכך נוהגים בזהירות ופחות מעורבים בתאונות בהשוואה לנהגים צעירים יותר".

לכן, קבע הרשם, שלמה חייבת לשלם למבוטח תגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס בין תעריף הביטוח הנהוג והמקובל אצל שלמה עבור פוליסות ללא מגבלת גיל לבין הפרמיות המוסכמות בפוליסה.

בנוסף לחלקיות התשלום העניש הרשם את נועם בשלילת הוצאות משפט. "בנסיבות העניין, אינני מוצא לנכון לפסוק לנועם הוצאות משפט שכן אלמלא פזיזותו או חוסר תשומת ליבו לא הייתה נגרמת התקלה של עריכת פוליסה אשר אינה מעניקה כיסוי ביטוחי לרעייתו".

ואני ברשותכם רוצה להפנות את תשומת לב העוסקים בביטוח לסעיף נוסף הקיים בחוק חוזה הביטוח, הוא סעיף 29 שמשום מה כולם מתעלמים ממנו. סעיף זה קובע כי אם הפרת חוזה הביטוח על ידי המבוטח "לא השפיעה השפעה של ממש על סיכון המבטח, רשאי בית המשפט, אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות הענין, לחייב את המבטח בתגמולי הביטוח, כולם או מקצתם". קשה להניח שיהיה מישהו שיטען ברצינות כי עשרים ושניים יום שחסרו לכרמית עד גיל ארבעים השפיעו השפעה של ממש על הסיכון שנטלה על עצמה שלמה במקרה זה.