Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

העליון: אין ריבית על איחור בתשלום קצבאות תלויים

ב' נהרג מפגיעה בעבודה והותיר אחריו אלמנה ושלושה יתומים. המוסד לביטוח לאומי סירב לשלם למשפחתו קצבת תלויים. אלמנתו נאלצה להגיש תביעה נגד המוסד בבית הדין לעבודה.

אחת עשרה שנים עברו על האלמנה בעינויי דין. לבסוף אישר בית הדין את זכותה לקצבת תלויים. כשהחלה לקבל את הקצבה, גילתה לתדהמתה כי המוסד עשה תספורת לחוב הקצבאות שנצבר בשנים שחלפו. המוסד שילם את החוב עם הצמדה למדד בלבד. את הריבית חמס לעצמו.

זה לא צודק שתיקחו לעצמכם את רווחי הריבית על הקצבאות שלנו, טענה האלמנה בפני פקיד התביעות במוסד. גם חוק פסיקת ריבית והצמדה קובע כי כל חוב כספי יש לפרוע בצירוף ריבית.

חוק פסיקת ריבית והצמדה לא חל עלינו, השיב פקיד התביעות במוסד ושלף מספר החוקים את תיקון מספר 19 לחוק הביטוח הלאומי. הנה, הראה פקיד המוסד לאלמנה, תיקון זה משנת 1998 החתום כדת וכדין על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הרווחה דאז אלי ישי קובע במפורש כי "חוק פסיקת ריבית והצמדה לא יחול על גמלה המשולמת לפי חוק זה".

האלמנה לא ויתרה. היא תבעה את רווחי הריבית בבית הדין האזורי לעבודה והפסידה. היא ערערה לבית הדין הארצי לעבודה ושוב הפסידה. האלמנה לא נואשה. עדיין יש שופטים בירושלים שתפקידם לעשות צדק, אמרה בינה לבינה ופנתה בעתירה לבית הדין הגבוה לצדק.

העתירה הונחה על שולחנו של השופט ניל הנדל.

ייאמר מיד, השופט הנדל בהגינותו, גילה "הבנה" כלשונו לעמדתה של האלמנה. האם הבנה זו תניב צדק? מיד נראה.

בפני השופט העליון עמדו שלוש אפשרויות:

השופט הנדל יכול היה לעשות אבחנה ולקבוע כי תיקון מספר 19 חל רק במקרה של איחור בהחלטת המוסד אבל לא במקרה בו המוסד דוחה תביעה והקצבה מתעכבת בשל התמשכות ההליכים המשפטיים. הרי אין היגיון להניח שמנהיגינו התכוונו להכות פעמיים באלמנות יתומים ונכים שהמוסד דוחה את תביעתם: גם שיזדקנו בין כותלי בית המשפט עד שתוכר זכותם לקצבה וגם שיישללו מהם רווחי הריבית שהמוסד עשה על כספם בתקופת ההתדיינות הממושכת. אולם השופט הנדל הודיע כי לפי דעתו אין לאבחן בין שני המקרים.

השופט הנדל יכול היה לקבוע כי תיקון מספר 19 פוגע בזכויות קניין חוקתיות. אולם לפי השקפתו של השופט הנדל רק חוק ה"פוגע באופן גורף בזכויותיהם של הזכאים לקצבה" עשוי להיחשב כחוק הפוגע בזכויות קניין חוקתיות. לדעתו תיקון מספר 19 פוסע "בנתיב ביניים המאזן בין צורכי הקופה הציבורית מצד אחד לבין זכויותיהם של הזכאים מן הצד השני".

בקיצור, השופט הנדל בחר באפשרות שלישית. "עם כל ההבנה", כך פסק, "שלילת הריבית מהאלמנה אינה באה בכלל המקרים החריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה".

השופט הנדל דחה אם כן את עתירתה של האלמנה על הסף אולם ברגישותו הבחין כי צדק לא נעשה עמה. לכן ביקש להפיח אצלה ואצל נפגעים קשי יום אחרים תקווה: "הנושא נמצא על סדר היום של הכנסת". אלא שעיון ברישומי הכנסת מגלה שקיים חבר כנסת אחד בלבד שמנסה להעלות את הנושא על סדר יומה של הכנסת. חבר הכנסת אילן גילאון הגיש בשנת 2012 ושוב בשנת 2015 הצעת חוק לפיה המוסד ישלם גם הצמדה גם ריבית ובמקרים מתאימים אפילו גם ריבית פיגורים על כל קצבה המשולמת באיחור.

אכן מדובר בהצעה ראויה ביותר אולם למי ששכח, חבר הכנסת גילאון נמצא באופוזיציה. הסיכוי שמפלגתו תצטרף לקואליציה או שהצעת החוק ההגונה שלו תקבל את תמיכת הקואליציה הנוכחית שואף לאפס.

הנשיא אובמה בנאומו האחרון בירושלים הזכיר לנו כי "צדק ותקווה הם בלב הרעיון הציוני". למרבה הצער, בכל הנוגע לאלמנות, יתומים ונכים הרעיון הציוני לא ממש נוחל הצלחה.