Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

הורה נפל מסולם בעת בניית סוכה בגן הילדים. מי אחראי?

בהתקרב חג הסוכות נענה פ' לקריאת הגננת של בתו והגיע לגן כדי להשתתף במצוות הקמת סוכה.

כדי להניח את הסכך על גג הסוכה עלה פ' על סולם. כשהגיע לשלב החמישי החל הסולם להתנדנד. פ' איבד את שיווי משקלו. הסולם התהפך ונפל. רגלו השמאלית נלכדה בין כנפי הסולם ונחבלה קשות. אשפוז, ניתוח וסדרת טיפולים רפואיים ממושכת. כל אלה היו מנת חלקו מכאן ואילך.

בעלי הגן היו מבוטחים בתאגיד הביטוח החקלאי. זה האחרון סירב לפצות את פ' על נזקיו.

הביטוח שלנו, הסבירו מסלקי התביעות, נכנס לתוקף רק אם המבוטחים שלנו אחראים כלפיך בדיני הנזיקין. במקרה זה אין למבוטחים כל אחריות. אתה עצמך אשם בנפילה.

גם משרד החינוך, האחראי על הפעילות הפדגוגית של הגננת שהזמינה את ההורה לגן לא הסכים לקחת אחריות.

בידי פ' לא נותרה כל ברירה אלא לפנות לבית משפט השלום בעכו. תביעתו הונחה על שולחנו של השופט הבכיר ג'מיל נאסר.

מי באמת אחראי לנזקיו של הורה שנפגע בגן של בתו? את התשובה נותן השופט היושב בדין באמצעות דיני הנזיקין. אלה האחרונים מבוססים, לא רק בארצנו, על הציווי המקראי "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". אבל בשורה התחתונה, הכול תלוי בהשקפתו של השופט היושב בדין. במי הוא השופט רואה "רֵעַ" שעליו הוא אמור להגן. אם האמפתיה שלו נתונה לטייקוני הביטוח הגדולים ולרשויות, השופט יהא "קפדן כשמאי". הוא ידרוש ראיות הקשות להבאה וייתלה בכל נימוק כדי להגן על טייקוני הביטוח והרשויות. לעומת זאת, אם האמפתיה שלו נתונה לאלמנות ליתומים ולנכים הוא יהא "ענוותן כהלל" ויצא מגדרו כדי למצוא עבור הנפגעים "צד זכות בדין".

כיצד נהג השופט ג'מיל נאסר? מיד נראה.

בגן לא היה בכלל סולם, טענו נציגי הביטוח החקלאי. השופט נאסר לא התקשה לדחות את הטענה. הגננת בעדותה ניסתה להרחיק את עצמה מאחריות לנפילה אך מעדותה השתמע שבגן היה סולם וכי פ' נפל ממנו. גם במסמכי בית החולים צוין כי פ' נפל מסולם כאשר עסק בהקמת סוכה.

הנפגע לא הוכיח כי בסולם היה פגם כלשהו, עברו נציגי הביטוח לטענה נוספת. הסולם הוא של המבוטחים שלכם, השיב השופט. אתם הייתם צריכים להוכיח כי הסולם היה תקין לחלוטין וזאת לא עשיתם.

השופט נאסר יגע ומצא לטובת הנפגע נימוק נוסף: בעלי הגן והגננת כמחזיקי מקרקעין אחראים לשלומם של המוזמנים למתחם של הגן. במסגרת אחריות זו הייתה מוטלת עליהם חובה לפקח על הכלים בהם נעשה שימוש במהלך הקישוט של הגן. אין ספק כי פיקוח כזה לא היה. גם לא הוכח כי ניתנו הנחיות לגבי מה מותר ומה אסור במהלך פעילות ההורים בגן הילדים.

השופט נאסר הגיע אם כן למסקנה כי ביטוח חקלאי כמבטח בעלי הגן ומשרד החינוך כמפקחים על הגננת אחראים בחלקים שווים לנפילתו של פ' והם חייבים לפצות אותו על נזקיו. יחד עם זאת, השופט ניכה מהפיצויים שפסק לפ' אשם תורם בשיעור שלושים וחמישה אחוז מהנזק. זאת "נוכח מהות הפעולה שבוצעה שהיא פעולה יחסית פשוטה, נוכח היותו אדם מבוגר שבמהלך עבודתו השוטפת כעובד רפאל היה מודע לשימוש בסולמות לצורכי עבודה ולזהירות המתבקשת במקרים כאלה, לעובדה שהוא לא ביקש עזרה של אחרים בסביבתו עת עלה על הסולם וכן לעובדה כי לא בחן את יציבות הסולם בטרם עלה עליו".

יש מי שיבוא בטענות אל השופט נאסר על שהפחית מהפיצויים אשם תורם. אולם תארו לעצמכם מה היה גורלו של פ' אילו תיקו היה מונח על שולחנו של שופט "קפדן כשמאי".

עוזרת בית מבוגרת נפלה מסולם במהלך עבודתה בבית אדוניה. תביעתה נגד תאגיד הביטוח הפניקס שביטח את מעסיקיה, הונחה על שולחנה של השופטת הדס עובדיה בבית משפט השלום בנתניה. זו האחרונה, להבדיל מהשופט נאסר שקבע כי החובה להוכיח קיומו של פגם בסולם אינה מוטלת על הנפגע אלא דווקא על תאגיד הביטוח, קבעה כי עוזרת הבית היא זו שחייבת להוכיח את הפגם בסולם שסופק לה על ידי מעסיקיה.

השופטת עובדיה נתפסה גם לכך שעוזרת הבית בגילה המתקדם צברה ניסיון רב בשימוש בסולמות בעת ניקוי דירות של אחרים. העוזרת הודתה כי אפילו את ביתה שלה היא מנקה בעזרת סולם. לכן "גורם הסיכון הנוגע לעליית העוזרת על הסולם... הינו גורם סיכון טבעי אשר עוזרת בית סבירה מודעת אליו ואף יכולה להישמר מפניו". השופטת הדס עובדיה דחתה מכל וכל את תביעת העוזרת תוך חיובה בהוצאות משפט כואבות.

חכמי התלמוד החליטו לפני כאלפיים שנה באיזו חברה הם רוצים לחיות. "תנו רבנן: לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי" (תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל' עמוד ב').

כעת עצמו עיניים ותחליטו איזו מדינה אתם רוצים לראות כשתפקחו אותן: האם מדינה בדמותו של השופט ג'מיל נאסר או בדמותה של השופטת הדס עובדיה?

הערה: על פסק הדין של השופט ג'מיל נאסר הוגש ערעור אולם תיק הערעור חסוי לציבור הרחב.