ביהמ"ש: "הסוכן דג את המבוטח לעשיית רווחים לא הוגנים"

יפים זיידנורג לקה בליבו ואושפז בבית החולים.

במהלך האשפוז תקפו אותו חרדות מפני אובדן הפרנסה עקב מחלתו. לפתע נזכר כי מזה שנים הוא משלם פרמיות עבור פוליסת ביטוח בריאות. את הפוליסה רכש באמצעות סוכן הביטוח סמיון יושר מסוכנות מגן בראשון לציון. יפים התקשר אל הסוכן וסיפר לו על המחלה, האשפוז וחרדות הקיום. אל תדאג, השיב הסוכן, בשביל זה אני פה למענך.

ואכן בעוד יפים מאושפז בבית החולים, ביקר הסוכן סמיון את אשתו במקום עבודתה. הסוכן דרש ממנה "מקדמה לעורך דין לצורך פתיחת תיק תביעה" וגבה מיד במקום אלפיים ושבע מאות שקל. הוא גם החתים אותה על התחייבות לשלם לו חמישה עשר אחוז מכל מה שבעלה יקבל מחברת הביטוח. בהמשך הכירה חברת הביטוח בתביעה ושילמה ליפים את הפיצויים המגיעים לו. והסוכן סמיון יושר? הוא לא ויתר על לִיטְרַת הַבָּשָׂר שלו.

לימים נפל על יפים עוד אסון. אשתו חלתה במחלת הסרטן. גם לה הייתה פוליסת בריאות. אולם היא לא התבקשה לשלם "מקדמה לעורך דין" וחמישה עשר אחוז לסוכן. עובדה זו עוררה את חשדו של יפים. הוא פנה אל הסוכן סמיון וביקש לברר מדוע רק ממנו הסוכן חתך קופון שמן. תשובות הוא לא קיבל. או אז ירד לו האסימון. הוא הבין שהסוכן סמיון עקץ אותו.

הסוכן סמיון, כפי שהקורא הנבון בוודאי כבר הבין, לא החזיר ליפים את מה שלקח. יפים רתח מזעם והחליט לעשות מעשה. הוא תבע את הסוכן סמיון בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון.

למה אתה חושב שמגיע לך נתח מתגמולי הביטוח של המבוטח, הקשתה הרשמת הבכירה דליה אסטרייכר.

"אני לא צריך לעבוד בחינם", טען הסוכן, "לטרוח ולבוא לבית המבוטח ולהסדיר עבורו מסמכים שונים". הסוכן גם נופף בהתחייבות שבידו החתומה על ידי אשת המבוטח. הייתי הוגן אתה, הוסיף הסוכן, הסברתי לה כי יש לבעלה אפשרות חינמית לגבות בעצמו את הפיצויים ישירות מחברת הביטוח. במקום לנצל אפשרות זו היא בחרה לקבל ממני "טיפול אישי" וחתמה לי על התחייבות לתשלום. התחייבויות יש לקיים, סיכם הסוכן.

אכן, הודתה הרשמת, המסמך החתום בידי אשת המבוטח מאשר את טענותיו של הסוכן. אולם הדברים אינם כל כך פשוטים. הסוכן בעצם דרש מהמבוטחים כסף על מה שהוא חייב לעשות עבורם בחינם. במקום לתת למבוטחים את השירות המגיע להם "הסוכן ניצל את מצוקתם של המבוטחים, סיפר להם סיפור בדים והסתיר מהם עובדות מטריאליות כך שאת המשא ומתן לכריתת הסכם שכר הטרחה הוא לא ניהל בתום לב, אלא טווה רשת בה דג את המבוטח לעשיית רווחים לא הוגנים".

הרשמת הזכירה לסוכן סמיון כי "מדובר במצב דברים שבו המבוטח נמצא במצוקה, בנקודת זמן אולי מהקריטיות ומהמשמעותיות בחייו בה הוא זקוק יותר מכל זמן אחר לעזרה ולתגמולי ביטוח על מנת שיוכל בהקדם האפשרי לטפל בעצמו". והנה במקום להסביר למבוטחים כי מתוקף תפקידו כסוכן חברת הביטוח חובתו לטפל בתביעתם בחינם, הסוכן ניסה ליצור מצג לפיו הוא פונה לחברת הביטוח כנציגם ובשמם ולכן הם חייבים לממן את שכרו. "לא כך הדבר", הבהירה הרשמת, "כאשר מתעורר מקרה ביטוחי, סוכן הביטוח חייב לטפל בהשגת הפיצויים המגיעים ללקוחותיו מחברת הביטוח בחינם".

לסיכום, פסקה הרשמת, התרשמתי כי הסוכן ניצל את מצוקתם של התובעים ובחוסר תום לב מופגן החתים אותם על מסמך אשר בתמימותם האמינו כי הם חייבים לחתום עליו. התנהגותו זו של הסוכן הופכת את התחייבות אשת המבוטח לחסרת תוקף ומקנה למבוטח את הזכות להשבת כל הסכומים ששילם לסוכן.

בסופו של דיון הרשמת הבכירה דליה אסטרייכר הורתה לסוכן סמיון להשיב את כל מה שגבה מהמבוטח בנוסף להוצאות משפט בסך של אלף וחמש מאות שקל.

הערה: סוכן הביטוח הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד. השופטת ורדה פלאוט דחתה את בקשתו וקבעה כי עליו להחזיר למבוטחים את הסכומים ששילמו לו.

סוכן הביטוח לא ויתר והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. השופט ניל הנדל דחה את בקשת הסוכן.