זכה למרות שלא התקין את המיגון שנדרש בפוליסה

רכבו של ניסים דענא נגנב ממקום חניה מוסדר בבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים. ניסים דיווח מיד על הגניבה למשטרה ולחברת הביטוח שלו, הפניקס. הראשונה לא עשתה דבר כדי למצוא את הרכב. השנייה, כפי שנראה מיד, עשתה הכול כדי להתחמק מתשלום עבור הרכב. ניסים נאלץ לפנות לבית משפט השלום בתל אביב כדי לממש את זכויותיו.

למה אתם לא משלמים את תגמולי הביטוח, שאלה השופטת חנה קלוגמן את נציג הפניקס. כי מדובר ברמאות, ענה הנציג. הגניבה מבוימת. בחקירת המבוטח התגלו סתירות. המבוטח מסר לחוקר הביטוח שהוא הבעלים הרביעי של הרכב. בפועל הוא הבעלים השביעי. הוא סיפר לחוקר שהרכב עשה שלוש מאות ושלושים אלף ק"מ ובספר הטיפולים של הרכב רשום שלוש מאות שבעים וחמישה אלף ק"מ. הוא גם ניסה להכשיל את החוקר שלנו כאשר מסר לו מספר טלפון של אחיו עם טעות בספרה אחת.

אולם ברגע שחוקר הביטוח, ישראל שריקי, עלה על דוכן העדים, התמוססה לה טענת הביום והמרמה באחת. כך בתמצית תיארה השופטת קלוגמן בלשונה את עדות חוקר הביטוח:

"החוקר ישראל שריקי העיד ברוב הגינותו כי אין לו ממצאים שיסתרו את גרסת המבוטח לאירוע". אמנם, הודתה השופטת, המבוטח מסר לחוקר את מספר הטלפון של אחיו עם טעות באחת הספרות. אולם "אמינה עלי עדותו של המבוטח כי התבלבל ולא שיקר. הוא אף התקשר אל החוקר סמוך לאחר שנחקר על ידו וביקש לתקן את המספר".

יש לנו עוד טענת הגנה אחת מנצחת הזדרז נציג הפניקס לטעון. המבוטח לא התקין ברכב את רמת המיגון שהפוליסה דרשה ממנו. הנציג שלף את פוליסת הביטוח והראה לשופטת כי היא דורשת רמת מיגון לפי קוד 72. קוד זה כולל ארבע תכונות, הסביר נציג הפניקס לשופטת: שולל תנועה מקורי, התקן נגד מפתחות גנובים, עלוקה נסתרת המנתקת את המנוע וכספת המונעת את החלפת מחשב הרכב. כעת שלף את אישורי המיגון שהמבוטח המציא לחברת הביטוח והראה לשופטת כי רמת המיגון שהותקנה ברכב בפועל הייתה לפי קוד 71 ומכילה רק את שלוש התכונות הראשונות. חסרה בה הכספת.

במשפט התברר כי ניסים הוא מבוטח נאמן של הפניקס. הוא מבוטח בה שנים רבות ומשלם את הפרמיות כמו שעון שוויצרי מידי חודש בחודשו. עד לשני החידושים האחרונים הוא נדרש להתקין מערכת מיגון ברמת קוד 71 וכך אכן עשה. רק לאחר הגניבה התברר לו כי בשני החידושים האחרונים הפניקס שינתה את רמת המיגון מקוד 71 לקוד 72.

למזלו של ניסים סוכן הביטוח מאיר פיליפס, התייצב באומץ לימינו והעיד לזכותו במשפט. מדוע באומץ? כי סוכן המעיד לטובת מבוטח צפוי לתביעה מצד חברת הביטוח ולחיסול עסקיו. למרות זאת הסוכן פיליפס לא נרתע. הוא העיד ביושר כי המבוטח לא קיבל כל הודעה על שינוי קוד המיגון ולא רק המבוטח אלא גם סוכניה של הפניקס לא עודכנו בשינוי הקוד. גם כאשר נציג הפניקס ניסה להפיל על הסוכן את האשמה בשאלה: "אתה לא בודק את הפוליסה לראות שהמבוטח עומד בתנאי הפוליסה?" השיב הסוכן בהגינות: "זה לא ראש דאגותיי".

לא משנה מה הסוכן העיד, התעקש נציג הפניקס, מה שחשוב זה מה שרשום בפוליסה. הפוליסה דורשת מיגון לפי קוד 72. המבוטח צריך לקרוא את הפוליסה ו"להיות מודע לדרישות המיגון. משלא עשה כן אין כיסוי ביטוחי".

השופטת לא ראתה עין בעין עם נציג הפניקס את פני הדברים. חידשתם את ביטוח הרכב משך שנתיים רצופות בפוליסה בה צוין קוד מיגון 72 למרות שלא קיבלתם אישור על מיגון בקוד זה, הסבירה השופטת לנציג הפניקס. חידושי הפוליסה והמשך גביית הפרמיות על בסיס אישורי מיגון בקוד 71 מהווים "הסכמה בפועל או בהתנהגות לבטח את הרכב לפי המיגון הקיים... התנהלות זו היא בבחינת הדבר מדבר בעד עצמו היוצרת מניעות מלטעון העדר כיסוי ביטוחי עקב אי עמידה בדרישות המיגון".

בסופו של דיון השופטת חייבה את הפניקס לשלם למבוטחה את שווי הרכב בסך שלושים וחמישה אלף שקל ובתשלום הוצאות משפט בסך של כשבעת אלפים וחמש מאות שקל.

אלה כל ההוצאות שנפסקות במקרה כזה? יקשה הקורא המודאג. הרי התוצאה הייתה צריכה להיות ידועה להפניקס מראש. חברת ביטוח שמתנהגת כך עם מבוטח וותיק צריכה להיענש בהוצאות לדוגמא למען "יראו וייראו".

זה נכון. לא זו אף זו: פסק דינה של השופטת קלוגמן גם מיישם במדויק את פסיקת בית המשפט העליון, אשר בוודאי אמורה להיות ידועה להפניקס. בית המשפט העליון כבר קבע כי אין זו "חובתו של המבוטח לקרוא את הפוליסה ולראות אם קיבל מה שביקש". אבל למרות זאת על ניסים לברך על מזלו שהאיר לו פנים והוא זכה לקבל את המגיע לו בבית המשפט. אין זה עניין של מה בכך במקומותינו. אצל שופט אחר הדברים היו עלולים להסתיים בוודאות אחרת. למרבה הצער, יש עדיין שופטים שאצלם התפקיד היחיד של חברות הביטוח הוא להרוויח ממכירת פוליסות. לא למכור פוליסות שגם יהיו בעלות ערך בעת צרה. לפי גישתם המבוטח הוא זה שצריך לקרוא היטב מה חברת הביטוח רושמת בפוליסה ואם לא בדק, או בדק ולא הבין, או בדק ולא שם לב- זבש"ו.