בית המשפט לקשיש סיעודי: המתן לתורך בהתאם ל"סידור העבודה"

א' עבד באגד כנהג וכמדריך טיולים למעלה משלושים שנה. כשפרש לגמלאות הקפיד להמשיך לשלם מידי חודש בחודשו פרמיות לפוליסת סיעוד קולקטיבית של גמלאי אגד בחברת הביטוח כלל.

לפני מספר שנים הבחין המפקח על הביטוח כי חברות הביטוח מרוויחות ממכירת ביטוחים סיעודיים רק למעלה ממיליארד וחצי שקל לשנה. רווח זעום זה, חשש המפקח, עלול למוטט אותן. הוא הורה לבטל את הפוליסות הקולקטיביות דוגמת זו של גמלאי אגד ולאלץ את המבוטחים לעבור לפוליסות סיעודיות פרטיות יקרות פי כמה.

א' נאנס גם הוא לעבור לפוליסה פרטית ומצא את עצמו משלם הרבה יותר תמורת הרבה פחות.

לפוליסה הקולקטיבית הוא שילם שלוש מאות שקל לחודש תמורת הבטחה לגמלת סיעוד חודשית של חמשת אלפים ושש מאות שקל למשך חמש שנים. לפוליסה הפרטית הוא שילם למעלה משבע מאות שקל לחודש תמורת הבטחה לגמלת סיעוד חודשית של אלפיים וחמש מאות שקל למשך שלוש שנים בלבד.

אילו חברת כלל הייתה מקיימת את הבטחותיה בפוליסה, ניחא. אבל כאשר א' נפל למצב סיעודי הוא גילה כי הפוליסה היקרה שרכש אינה מהווה אלא כרטיס כניסה לבית המשפט ושם עליו להמתין בתור ב"התאם לסידור העבודה". למרבה הצער, החוק לא מחייב את בתי המשפט לתת עדיפות בתור לקשישים סיעודיים.

בגיל שמונים ושלוש מצבו של א' התדרדר. הרופאים המטפלים, כולל המומחים בבית החולים בו אושפז, קבעו כי הוא במצב סיעודי ויש להשגיח עליו מסביב לשעון. מנהל ענף הסיעוד ברשות האוכלוסין העניק לו היתר להעסיק עובד סיעודי. מרכז אלצהיימר במוסד סיעודי קיבל אותו. הביטוח לאומי אישר גמלת סיעוד ללא כל קושי אפילו בדרגה הגבוהה ביותר. רק חברת כלל הפנתה לו עורף. היא שכרה מומחים רפואיים ואלה כשכירי חרב נאמנים קבעו כי א' צלול, בריא וכשיר לכל דבר ועניין.

בצר להם פנו בני המשפחה לעזרת בית משפט השלום ברמלה. הם הגישו את התביעה בסדר דין מקוצר בתקווה שא' יזכה בחייו לקבל את גמלת הסיעוד עבורה שילם שנים כה רבות.

כזכור לקוראים בהליך של סדר דין מקוצר יושב שופט או רשם בפתח הדיון אשר אמור לבדוק אם בכלל יש לחברת הביטוח טענות הגנה ראויות. אם הוא מוצא שאין, החולה הסיעודי זכאי לפסק דין על אתר.

אלא כמו בכל עניין, הכול תלוי בשומרי הסף. יש שופטים ורשמים המפשילים שרוולים, כמו הרשמים הבכירים ענת דבי וצחי אלמוג מהרצליה ובודקים ביסודיות אם ראוי לתת לחברת הביטוח רשות להתגונן. באתר משרדנו הבאנו החלטה של הרשם צחי אלמוג שקבע כי תפקיד השופט הוא לא לקבל את מסקנות הרופא מטעם חברת הביטוח כתורה מסיני אלא עליו לבדוק "אם יש הלימה וסבירות" בין חלקי חוות דעתו. "בחינה זו היא לב ליבו של שיקול דעתו של בית המשפט", קבע הרשם אלמוג ודחה את בקשתה של כלל לקבל רשות להתגונן. כפועל יוצא, נחסכו הן לחולה הסיעודי והן למערכת המשפט הליכים משפטיים ארוכים ומייגעים וכלל חויבה לשלם לחולה הסיעודי את תגמולי הביטוח בעודו בחיים. למאמר הסוקר את פסק דינו של הרשם צחי אלמוג לחץ כאן.

הוא הדין בהחלטת הרשמת הבכירה ענת דבי שהחילה את חוק יסוד כבוד האדם על תחום הביטוח הסיעודי. למאמר הסוקר את החלטת הרשמת ענת דבי לחץ כאן.

ואולם יש שופטים ורשמים, דוגמת הרשם הבכיר נועם רף, הנותנים לחברות הביטוח רשות להתגונן כעניין שבשגרה. לא זו אף זו: לחברת כלל יש מצהירה מקצועית בשם חנית רווה המופיעה בדיונים אלה. כאשר חנית רווה הרגישה לא טוב בדיוק ביום הקבוע לדיון, הרשם רף דחה את הדיון וחנית רווה הביאה לו אישור על מחלה של יומיים. באחד המקרים הודיעה חנית רווה לרשם רף כי בדיוק ביום שנקבע לדיון היא בחופשה. גם אז הרשם רף דחה את הדיון לכבודה. והחולים הסיעודיים? הם מחכים לגודו.

גם במקרה של א', הרשם רף כדרכו בקודש לא בחן את חוות דעת המומחים מטעם כלל. הוא אפילו לא קיים דיון בטרם נתן לכלל רשות להתגונן. את הסברו מדוע הוא נותן לכלל רשות להתגונן מבלי לקיים דיון הוא תיבל בנימוק השגור בהחלטותיו שיש לחברת הביטוח זכות לקבל את יומה בבית המשפט כדי לדון בטענותיה, דחוקות ככל שיהיו. הנה כך כלשונו, חוזר נימוק זה בהחלטותיו בתביעות של חולים סיעודיים: "הזכות להתגונן הינה זכות מהותית הנובעת מההכרה בזכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית".

הרשם רף נתן אם כן לחברת כלל רשות להתגונן והוסיף וקבע כי "התיק (של החולה הסיעודי א') יועבר לסדר דין רגיל למותב שופט בהתאם לסידור העבודה".

ימים ספורים לאחר שהרשם רף העביר את "התיק" של א' לתור סידור העבודה, א' הלך לעולמו כשהוא בן שמונים ושבע. אילו היה זה מקרה יחיד, מילא. אבל רק לפני מספר ימים נתן הרשם רף החלטה בעניינו של חולה סיעודי אחר. גם הוא הועבר לתור של סידור העבודה הרגיל ונפטר זמן קצר לאחר מכן.

אכן, צודק הרשם רף כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית, אולם זכות זו ראוי להעניק לא רק לחברות הביטוח אלא גם לחולים הסיעודיים שזמנם בעולם הזה קצר מטבע הדברים. האם לא ראוי ששופטינו ורשמינו ייקחו בחשבון שלהבדיל מחברות הביטוח אין לחולים הסיעודיים את כל הזמן שבעולם. לכן אם רוצים לתת לחולים הסיעודיים את יומם בבית המשפט ראוי לבדוק בשבע עיניים אם הגנת חברת הביטוח לא מבוססת על שיטת מצליח תוך עשיית שימוש ציני בזכות הגישה לערכאות. ואם כבר נותנים רשות להתגונן, האם לא ראוי היה לקיים דיון דחוף כדי לאפשר גם לחולה הסיעודי את ההנאה מהזכות החוקתית של הגישה לערכאות?

מעבר לזה אם הרשם רף היה מקדיש רק עשר דקות לעיון מעמיק יותר ב"תיק" גם הוא היה מגיע למסקנה שבמקרה של א' כמו ברוב רובם של "התיקים הסיעודיים" נימוקי ההגנה של חברת כלל לא מחזיקים מים.

אגב, שמה של הפוליסה הפרטית היקרה אותה מכרה כלל לא' היא "אחריות לעתיד". כמה ציני.