Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

"תספורת" למבוטח שלא הבחין בדליפת שמן

הרצל רווח נהג ברכבו בכביש המהיר מצומת בית קמה לכיוון תל אביב. לפתע שמע חבטה חזקה מכיוון גחון הרכב. מהירותו הייתה תשעים קמ"ש, הכביש היה סואן והוא היה בנתיב השמאלי. הרצל האט ואותת ימינה כדי לרדת מהכביש ולבדוק בבטחה מה קרה. תוך כדקה הגיע אל השול הימני. או אז המנוע כבה מעצמו ושבק חיים.

הרצל דיווח על התאונה לאיילון, חברת ביטוח המקיף של רכבו. איילון הורתה לו להזמין גרר שיעביר את הרכב למוסך מורשה. עובדי המוסך אבחנו פגיעה באגן שמן המנוע ובמנוע עצמו.

שלושה ימים לאחר מכן הגיע למוסך שמאי מטעם איילון. השמאי קבע כי חפץ כלשהו קפץ אל גחון הרכב וגרם לסדק באגן שמן המנוע. כתוצאה מזה המנוע התרוקן משמן וניזוק משום שהמשיך לפעול משך כדקה ללא שמן.

מסלקי התביעות באיילון זיהו בדוח השמאי עילה לעשות תספורת למבוטח. הם הודיעו לו שלפי דוח השמאי רק את הנזק לגחון גרמה התאונה ואילו את הנזק למנוע הוא גרם משום שהמשיך לנסוע עוד דקה ללא שמן. לכן איילון תשלם רק את עלות תיקון הנזק לגחון בסך 3,800 שקל ואילו המבוטח ישלם את עלות תיקון הנזק למנוע בסך למעלה מ-14,000 שקל.

האם יש ממש בטענת איילון? כל זב חוטם בביטוח יודע שהביטוח מכסה גם נזק שנגרם באשמת המבוטח. חברת הביטוח פטורה מאחריות רק אם תוכיח שהמבוטח גרם לנזק בכוונת מרמה. במילים אחרות, רק אם איילון תוכיח שהרצל בכוונת מרמה המשיך לנסוע לאחר שאגן השמן נסדק כדי לגרום נזק למנוע על מנת להוציא כספים מחברת הביטוח אז ורק אז איילון תהיה פטורה מתשלום. אולם אפילו איילון לא העלתה על דעתה לטעון כי להרצל הייתה כוונת מרמה. הרי כששמע את המכה בגחון הרכב הוא לא ידע ולא יכול היה לדעת כי אגן השמן נסדק. יתירה מזו, אילו עצר באמצע הנתיב השמאלי מיד כששמע את המכה הוא היה מעמיד את עצמו בסכנת חיים.

מדוע אם כן דחו מסלקי התביעות את תביעתו של הרצל? אולי קיוו כי השופט שעל שולחנו תונח תביעתו של הרצל לא ידע כי רק כוונת מרמה מצד המבוטח פוטרת אותם מאחריות.

נחזור אל הרצל. הוא לא השלים עם סירובה של איילון לשלם את הנזק למנוע ופנה לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע.

התיק הונח על שולחנה של השופטת מיכל וולפסון. "המחלוקת לגבי המנוע היא האם הנזק נגרם מהחפץ החיצוני או מכך שהמנוע המשיך לפעול במצב של בריחת שמן מאגן השמן", כך הגדירה השופטת וולפסון את המחלוקת. לאור הלך המחשבה של השופטת, הרצל נאלץ לשכור שמאי מטעמו כדי לשכנע את השופטת כי גוף המנוע ניזוק מפגיעה חיצונית ולא מהמשך הנסיעה. אולם השמאי שהוא שכר לא טרח לבדוק את המנוע וגם לא בא להעיד בבית המשפט. לכן השופטת העדיפה לאמץ את מסקנתו של השמאי מטעם איילון כי הפגיעה נבעה מהמשך נסיעת הרכב לאחר בריחת השמן.

למרות זאת פסקה השופטת וולפסון לטובת המבוטח. אכן, הודתה השופטת, אימצתי את מסקנת שמאי הביטוח כי הנזק למנוע נגרם בגלל שהמבוטח המשיך לנסוע ברכב ללא שמן אולם הוא עשה זאת שלא באשמתו. "המבוטח נסע במהירות 90 קמ"ש בנתיב השמאלי בכביש מהיר בעת שבשני הנתיבים התנהלה תנועה. עם שמיעת המכה היה עליו להגיע לשול הדרך הימני כי החלופה של השול השמאלי הייתה חלופה מסוכנת לו ולנהגים אחרים". בקיצור, השופטת השתכנעה כי "המבוטח לא יכול היה למנוע את הנזק למנוע משנפגע אגן השמן פגיעה שרוקנה אותו במהירות תוך דקות ספורות".

הנה כי כן סוף טוב הכול טוב. למרות שהלכה בדרך הלא נכונה, השופטת הגיעה לתוצאה הנכונה וחייבה את איילון לשלם למבוטחה גם את הנזק למנוע. אולם כל הדיון היה מיותר: גם אם המבוטח היה אשם בנזק היה כיסוי ביטוחי למנוע.

בכמה עלה לאיילון השימוש במערכת המשפט כדי להכריע במחלוקת לא רלבנטית? "לאור המחלוקת על הפגיעה במנוע שהוכרעה לטובת המבוטח, חברת הביטוח תשלם למבוטח הוצאות משפט בסך של 500 שקל. הוצאות המשפט", הדגישה השופטת, "כוללות את אגרת בית המשפט".

הנה כי כן, תמורת הוצאות משפט כל כך זניחות למה לא להמשיך ולטעון טענות לא רלבנטיות וחסרות כל בסיס בבית המשפט?