המבוטח שנפל בפח "ההצעה החברית" של החוקר

כפיר פרץ עבד כנהג עצמאי עבור חברה שהובילה מזון לבתי ספר וגנים. את ההובלות ביצע באמצעות הרכב המסחרי שלו עצמו. באחד הבקרים ירד מדירתו אל חניית הרכב כדי לצאת לעבודתו וגילה כי רכבו נעלם.

פרץ הודיע מיד על הגניבה למשטרה ולחברת שירביט אשר ביטחה את רכבו בביטוח מקיף. המשטרה הסתפקה ברישום התלונה. שירביט שלחה אליו חוקר פרטי בשם עופר צברי.

החקירה התנהלה בדירת המבוטח בנוכחות אשתו. המבוטח השיב על כל שאלות החוקר. החוקר לא הצליח לחלץ מהמבוטח ראיה כלשהי המעידה כי המבוטח היה מעורב בגניבה. לבסוף שאל את המבוטח אם הודיע לחברת ההובלות כי יאחר להגיע לעבודה בשל גניבת הרכב. פרץ השיב שכן ומסר לו את מספר הטלפון של מנהל החברה. החוקר התקשר אליו בנוכחות פרץ ושאל אותו אם שמע שגנבו את הרכב. המנהל השיב במילים אלה: "מה זה קשור אלי? אני לא שמעתי כלום... מה זה מעניין אותי... למה הוא אשתי?". מקריאת תמליל השיחה ניתן להבין כי המנהל התחמק ממתן תשובה משום שלא ידע מי מתקשר אליו. ארבע פעמים הוא שאל את החוקר "מי אתה?". החוקר ענה לו "לא משנה". אולם החוקר חש כי העלה בחכתו תחמושת נגד המבוטח.

לאחר סיום השיחה הוא פנה אל פרץ ואמר לו כי אם החקירה תימשך הוא יסתבך. שירביט תגיש תלונה למשטרה וזו תחקור לא רק את פרץ אלא גם את אשתו ומנהל החברה והוא יאבד את פרנסתו. חברות ביטוח לא ירצו בעתיד לבטח אותו. בקיצור החוקר הציע לו "לרדת" מהתביעה.

המבוטח חשש שמא המשך החקירה יפגע באשתו וביקש לצאת עם החוקר מדירתו. בחוץ החוקר הציע לו לחתום על מסמך ויתור תביעות. אם יעשה זאת, אזי הוא החוקר "כחבר" יהיה מוכן להעלים עין ולא להעביר את המידע ליחידת אתגר (יחידה במשטרה שקיבלה ואולי גם ממשיכה לקבל מימון מחברות הביטוח). "זו הדרך היחידה שלך להיחלץ מהמצב על מנת שלא תסתבך בפלילים... כדאי שתתחיל חיים חדשים, שלא תסתבך". פרץ, שזו לו הפעם הראשונה בה נגנב לו רכב, הסכים לבסוף לחתום על מסמך ויתור תביעות. "חששתי מדבריו של החוקר, הייתי בלחץ וחתמתי על כתב ויתור תביעות", הסביר פרץ.

זמן קצר לאחר מכן פרץ הבין כי החוקר עשה עליו מניפולציה. הוא התחרט והתקשר אליו. החוקר הבטיח לחזור אליו אך לא חזר.

פרץ הגיש תביעה נגד שירביט בבית משפט השלום בפתח תקווה. התביעה הונחה על שולחנה של השופטת עדנה יוסף-קוזין.

בבית המשפט שלפה שירביט את "כתב ויתור התביעות" ודרשה כי השופטת תדחה את תביעתו של פרץ על סמך מסמך זה בלבד.

האם כתב הוויתור הושג כדין? בוודאי שלא. השופט ד"ר גבריאל קלינג, אחד המומחים הגדולים בתחום הנזיקין והביטוח, סירב כבר לפני שנים רבות לתת תוקף לכתב ויתור שהוחתם על ידי חוקר פרטי. השופט קלינג תקף את נוהגן של חברות הביטוח לשלוח חוקרים לבתי מבוטחים במטרה להחתים אותם על כתבי ויתור. רישיונו של חוקר פרטי מתיר לו לעסוק אך ורק בהשגת ובאיסוף ידיעות, הסביר השופט קלינג. החוק אוסר על מי שאיננו עורך דין לנהל משא ומתן משפטי. הדבר בא להבטיח גם את זכויות המבוטחים. כך למשל, עורך דין של חברת ביטוח לא היה מעז לבוא לביתו של המבוטח ולהחתים אותו על מסמך ויתור בלי לתת לו הזדמנות להיוועץ בעורך דין. לסיכום, פסק השופט קלינג, "ראוי כי חברות הביטוח יחדלו מן הנוהג הפסול של שילוח חוקרים לנפגעים בשעתם הקשה, כאשר תכליתם אינה איסוף מידע אלא שידול הנפגעים להתפשר".

גם השופטת שדנה בעניינו של פרץ חשה שמשהו כאן אינו כשורה. הנה כלשונה: "התנהלות החוקר לא הייתה תקינה. אין זה מתפקידו וסמכותו של החוקר לנהל שיג ושיח למטרת החתמת המבוטח על כתב ויתור תביעות. על החוקר לסכם את ממצאיו ולהעבירם להמשך טיפולה של חברת הביטוח".

השופטת באה בתרעומת גם על כך שהחוקר הציע למבוטח "כחבר" למשוך את התביעה. "החוקר אינו חבר של המבוטח", ציינה השופטת, "החוקר פעל מטעם ובשם חברת הביטוח כך שכל הצעה שלו אינה וגם לא יכולה להיתפס כהצעה של חבר אלא הצעה אשר מכוונת לשרת את האינטרסים של חברת הביטוח ולא את האינטרסים של המבוטח".

אולם בניגוד לשופט קלינג שלא הסתפק בנזיפה אלא גם פסל את כתב הוויתור, השופטת עדנה יוסף-קוזין הסתפקה ב"הערה לפרוטוקול" ונתנה תוקף מלא לכתב הוויתור תוך שהיא מאשימה... את המבוטח בכך שהמשיך לשוחח עם החוקר. הנה כלשונה: "המבוטח היה מודע לכך שהוא אינו חייב לנהל את השיג והשיח עם החוקר ושהיה בידו לשים קץ לשיחה. הוא בחר להמשיך לשוחח עם החוקר. ממכלול הנסיבות מסתבר יותר שהמבוטח מסיבותיו העדיף להביא את החקירה לסיום ולחתום על ויתור על טענות ותביעות. בנסיבות אלה, חתימתו על כתב הוויתור מחייבת אותו והוא מנוע מלהגיש את תביעתו".

השופטת הוסיפה כי לדעתה החוקר בכלל לא לחץ על פרץ. אפילו המבוטח ואשתו הודו כי הוא דיבר עמם בצורה "נינוחה, לא מתוחה וללא הרמת קול או טונים".

יחד עם זאת, ייאמר לזכותה של השופטת כי היא נמנעה מלהטיל על המבוטח את הוצאות המשפט למרות שהפסיד בו וזאת בגלל ההתנהלות הבלתי תקינה של החוקר.

עכשיו מה דעתכם: אם השופטים יאמצו את גישתה של השופטת עדנה יוסף-קוזין כלומר, ינזפו בחברות הביטוח על שהן שולחות חוקרים להחתים מבוטחים על כתבי ויתור בניגוד לחוק אך מצד שני השופטים יפטרו את חברות הביטוח מכל תשלום על בסיס כתבי הוויתור, האם חברות הביטוח ימשיכו לשלוח חוקרים אל המבוטחים כדי שבצורה "נינוחה, לא מתוחה וללא הרמת קול או טונים" ישכנעו מבוטחים לחתום על כתבי ויתור?

הנה כמה המלצות לפני מפגש עם חוקר ביטוח: