Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

העליון: חייבים לסכן חיים למען הביטוח אבל בשכל ישר

באחד הלילות קיבל עובד בית העסק של האחים פולק הודעה על אותות אזעקה שנקלטו במוקד 99. העובד, המשמש מנהל המחסן בעסק, לא היסס. למרות מזג האוויר החורפי הסוער הוא יצא לבדוק אם מדובר בפריצה.

העובד הגיע למקום העסק ופגש שם בסייר המוקד. השניים ערכו בדיקות חיצוניות. משלא הבחינו בדבר מה חריג, עזבו את המקום.

באותו לילה המשיכו להתקבל אותות אזעקה בשני המוקדים שאליהם מחובר בית העסק, מוקד 99 ומוקד אמון. שני המוקדים שלחו סיירים. אלה לא גילו דבר ולכן לא הזעיקו את מנהל המחסן.

בבוקר גילו עובדי האחים פולק כי המחסן נפרץ ונגנבו ממנו מוצרי קירור, אוורור ומיזוג בשווי של כמיליון שקל.

האחים פולק פנו לחברת הביטוח הפניקס. הם היו מבוטחים שם בפוליסה בשם "אלומה רשת ביטחון מושלמת לעסק".

למה לא התקנתם את אמצעי המיגון שדרשנו מכם בפוליסה, נזפו מסלקי התביעות של הפניקס במבוטחים.

התקנו כל מה שדרשתם מאתנו, השיבו האחים פולק. הצבנו מערכת אזעקה "ויסטה" המקושרת הן למוקד 99 והן למוקד אמון בחיבור קווי, אלחוטי וגם סלולרי. הוספנו "מוקד רואה" עם מצלמות אבטחה פנימיות וחיצוניות בכל רחבי בית העסק המחוברות למוקד אמון. רכשנו מהמוקדים גם שירותי סיור.

עשיתם הכול, הודו מסלקי התביעות, חוץ מדבר אחד עליו דילג מנהל המחסן שלכם. הוא לא נכנס פנימה לבית העסק כדי לבדוק אם יש שם פורצים. בכך לא קיים אחר הדרישה בפוליסה "לערוך בדיקה פיזית פנימית של בית העסק".

בקיצור, הפניקס הפנתה אל מבוטחיה כתף קרה. האחים פולק הגישו תביעה לבית משפט השלום והפסידו. הם ערערו לבית המשפט המחוזי ושוב הפסידו. לאחר מכן הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

הבקשה הונחה על שולחנו של השופט אליקים רובינשטיין.

בבקשתם העלו האחים פולק טענה עקרונית הנוגעת לכל אחד ואחד מאתנו. הדרישה ממבוטח כי ייכנס פנימה למבנה שאליו פרצו שודדים, הסבירו לשופט רובינשטיין, משמעותה שהמבוטחים יסכנו את חייהם למען תאגידי הביטוח. אם בית המשפט העליון יאפשר לשתול דרישה שכזו בפוליסות הביטוח תעמוד בפני המבוטח דילמה אכזרית. הוא ייאלץ לבחור בין סיכון חייו כדי לזכות בתגמולי ביטוח לבין שמירה על חייו תוך איבוד זכותו לתגמולי ביטוח. במקרה הראשון הוא עלול להפוך את אשתו וילדיו לאלמנה ויתומים ללא מפרנס. במקרה השני הוא עלול להישאר ללא יכולת לפרנס אותם. יצירת דילמה שכזו היא בלתי חוקית בעליל, אינה מוסרית, אינה מידתית, סותרת חוקי יסוד ומנוגדת לתקנת הציבור.

יש לזכור כי בשוק הביטוח הישראלי, הוסיפו האחים פולק, אין תחרות חופשית. תנאי הפוליסות של כל תאגידי הביטוח זהים. בין תאגידי הביטוח לבין המבוטחים קיימים פערי ידע עצומים. כל אלה אינם מאפשרים למבוטח לנהל משא ומתן כן ואמתי עם תאגיד הביטוח כדי שיוותר על הדרישה מסכנת החיים.

האחים פולק פנו לליבו של השופט רובינשטיין: רק בכוחו של בית המשפט העליון למנוע משוק הביטוח הקרטלי לכפות על המבוטחים כי יסכימו לסכן את חייהם כדי לזכות בתגמולי ביטוח על מנת להימנע מקריסה כלכלית בעת שנופל עליהם אסון. לא יעלה על הדעת כי רק המבוטח "האמיץ", המחרף את נפשו למען תאגידי הביטוח, יזכה לתשלום תגמולי ביטוח.

הדברים נגעו ללבו של השופט רובינשטיין. הוא נזכר במוסר ההשכל שלמד מאביו המנוח: "בשעתו נזדמן לי לכתוב כי חברת הביטוח גובה פרמיה עבור הפוליסה. לכן הגישה השיפוטית הבסיסית צריכה להיות כי במקום של ספק בחלות הפוליסה יפעל הדבר לטובת המבוטח, שכן אין להלום כגישה משפטית-ערכית כי הפרמיה תיגבה בזריזות ואילו בבוא עת תשלום ייגררו הרגליים; ולא יהא זה כאותו יהודי בעיירת אבי עליו השלום ברוסיה שהיה מורגל לומר (ביידיש): כשאני אומר שאני לוקח-אני לוקח; כשאני אומר שאני נותן-אני אומר".

ואכן בגישה המשפטית הערכית המנוגדת לדרכו של אותו יהודי מעיירת אביו המנוח של השופט רובינשטיין הלך השופט מאזן דאוד מבית משפט השלום בחיפה. לפני כשש שנים במקרה דומה להפליא פסק השופט דאוד: "חיוב של מבוטח לנקוט בפעולה אקטיבית של שלילת חדירה לבית העסק, דבר המחייב כניסה לבית העסק ואף לפעמים היתקלות בפורצים, בשעת המעשה או בסמוך לה, זה נראה לי חורג מהסביר".

והנה דווקא השופט אליקים רובינשטיין מצא לנכון לאפשר לתאגידי הביטוח לנהוג כמנהג היהודי אותו הוקיע אביו המנוח. השופט רובינשטיין פסק כי מותר לתאגידי הביטוח להוסיף לפוליסות תנאים הדורשים מהמבוטח להיכנס לנכס המבוטח כדי למנוע פריצה. אל דאגה, הרגיע השופט, המבוטח יוכל למנוע מוות או פציעה אם יתנהג "בשיקול דעת ובהפעלת שכל ישר".

השופט הביא כדוגמא לשיקול דעת ושכל ישר את המקרה הנדון בפניו בו השופטים במחוזי ובשלום קבעו כי "אילו נכנס מנהל המחסן של האחים פולק לבית העסק הוא לא היה נתון בסכנת חיים שכן הפורצים לא היו שם בעת ההיא". אבל במחשבה שנייה, הודה השופט רובינשטיין, "מדובר בחכמה שבדיעבד".

לפיכך השופט עבר לדוגמא אחרת המבהירה את היתכנות מבחן "שיקול הדעת והשכל הישר". המבוטח יקשיב למה שקורה מעבר לדלת המבנה. אם ישמע קולות ותנועות ויחשוש להיכנס פנימה פן חמושים מצויים שם הוא יזמין שוטרים חמושים וייכנס עמם פנימה.

אכן יורשה לנו לומר הצעה מחוכמת. יש רק שתי בעיות קטנות:

ראשית, איפה נמצאים השוטרים שיצטרפו אל המבוטח, האם השופט לא מכיר את אוזלת ידה של המשטרה בתחום עבירות הרכוש?

שנית, מה יקרה אם השודדים החמושים יציבו שודד משלהם לפני הדלת בטרם המבוטח יספיק להפעיל שיקול דעת ושכל ישר?

ואני ברשותכם מבקש להציע הצעה משלי ליישום מושלם של הלכת שיקול הדעת והשכל הישר. למה שלא נאמץ את מוסד הפרה-רולינג (ההחלטה המקדמית) הנהוג אצל רשויות המס? מבוטח שסייר המוקד יעיר אותו בשתיים לפנות בוקר יגיע לבית העסק שלו. משם יוכל להתקשר לשופט תורן, יפרט בפניו את שהוא רואה ושומע ויבקש ממנו פרה-רולינג. אם השופט יחליט שעליו לחדור לבית העסק, מערכת המשפט תיקח כמובן אחריות על מותו של המבוטח שהרי חברת ביטוח החיים תתחמק מתשלום בטענה שסיכן את חייו על חשבונה (אמנם אין ממש בטענה כזו אבל כידוע תאגידי הביטוח לא מהססים להעלות טענות גם אם אין בהן ממש). אם השופט יקבע על פי מבחן "השכל הישר" כי המבוטח לא חייב להיכנס פנימה, המבוטח יהיה זכאי לתגמולי ביטוח גם אם יתברר כי היו פורצים בפנים. בכך גם ייחסכו התדיינויות אינסופיות בשאלה אם המבוטח נהג בשכל ישר או לא. שהרי השכל הישר הוא לא אחיד ואפילו קיים הבדל בשכל הישר בין שופט לשופט. ובכך יבוא לציון גואל.