Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

חלמאות או רשעות: 14 ניסיונות כושלים לתקן נזילה

לפני שש שנים גילה אבי בלייר כתמי רטיבות בקיר המטבח בדירתו. בלייר פנה אל חברת ביטוח הדירה שלו, הפניקס. בדירה התייצב בעל מקצוע מטעם חברת שחר. זו האחרונה משמשת קבלנית מטעם הפניקס לתיקון נזקי צנרת.

"אל תדאג", הרגיע נציג שחר את בלייר, "הרטיבות תחלוף מעצמה".

בלייר המתין בסבלנות אולם הרטיבות נמשכה. משך שנה שלמה פנה בלייר אינספור פעמים אל הפניקס. בעלי המקצוע של שחר ביקרו שוב ושוב בדירתו. את התקלה לא הצליחו לאתר והנזקים הצטברו.

כעבור ארבעה עשר ביקורים פקעה סבלנותו של בלייר. הוא החליט לעשות מעשה. בלייר שכר מהנדס בניין בשם בוריס סדצקי. זה איתר את מקור הדליפה: צנרת בלויה. הוא העריך את עלות התיקון בסכום של כשלושים ואחד אלף שקל.

מצויד בחוות הדעת של המהנדס סדצקי פנה בלייר לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב ודרש כי הפניקס תשלם לו את עלות התיקון ותפצה אותו עבור אי הנוחות, הטרחה, אבדן הזמן והנזקים הנוספים שנגרמו לו כתוצאה מההתעסקות בנושא.

תביעתו של בלייר הונחה על שולחנה של השופטת ד"ר פנינה נויבירט.

בפתח הדיון טען נציג הפניקס כי יש לדחות את התביעה על הסף מאחר וחלפה תקופת ההתיישנות המקוצרת של שלוש שנים בתחום הביטוח.

התביעה לא נסבה על אירוע אחד שממנו חלפו שלוש שנים, הסבירה השופטת נויביריט לנציג הפניקס, אלא על רצף תיקונים כושלים שביצעה שחר מטעמכם בדירה. התביעה הוגשה רק כשנה וארבעה חודשים לאחר ביצוע התיקון האחרון, עדיין בתוך תקופת ההתיישנות.

השופטת ביקשה את תגובת הפניקס לגופו של עניין. נציג הפניקס שלף חוות דעת מטעם המהנדס מיכאל קרבצ'יק. זה קבע כי "נזקי הרטיבות תוקנו באופן מספק על ידי שחר". הרטיבות הקיימת לדעתו היא בבחינת "אירוע חדש" שאפשר לתקנו "בשפכטל וצבע" בסכום של ארבעת אלפים וחמש מאות שקל בלבד.

בנסיבות אלה של מחלוקת בין מומחים, נאלצה השופטת למנות מומחה שלישי ומינתה את ד"ר אביגדור פורת כמהנדס מומחה מטעמה. והנה הפלא ופלא, המהנדס פורת אישר את ממצאי חוות דעתו של המהנדס סדצקי, כזכור המומחה מטעם המבוטח, הן לעניין מקור הנזק והן לעניין הסכום שנדרש לתיקונו.

לאור חוות הדעת של המומחה מטעמה לא התקשתה השופטת לקבוע כי חוות דעתו של מומחה הפניקס מיכאל קרבצ'יק "אינה משכנעת", כלשונה. כך למשל, הסבירה השופטת, מומחה הפניקס קבע שנזקי הרטיבות תוקנו על ידי שחר, אולם קביעה זו מבוססת אך ורק על טענת שחר כי תיקנה את הטעון תיקון.

דוגמא נוספת: מומחה הפניקס קובע כי שני המומחים האחרים טועים במקור הרטיבות (צנרת בלויה). איך הוא יודע שהם טועים, שאלה השופטת, כאשר הוא עצמו לא בדק את מקור הרטיבות אלא רק המליץ לשלוח מאתר רטיבות לדירה?

השופטת גם הבחינה כי מומחה הפניקס מתנסח בחוות דעתו באופן מעורפל. "התנסחותו המעורפלת", קבעה השופטת, "מעמידה באור בעייתי את חוות דעתו כמכלול".

בנוסף להתנסחות המעורפלת גילתה השופטת גם סתירות בחוות דעתו של מומחה הפניקס. כך למשל המומחה קבע כי אין צורך לתקן את מוטות הברזל ברצפת הבטון שכן הם אינם יכולים להיפגע מקורוזיה כתוצאה מרטיבות חד פעמית. "ברם במקרה זה", הזכירה השופטת, "אין עסקינן ברטיבות חד פעמית אלא באירוע מתמשך ולפיכך אף טענה זו לא נמצאה משכנעת".

בסופו של יום השופטת אימצה את חוות דעתם של המומחים מטעמה ומטעם המבוטח וחייבה את הפניקס לשלם לבלייר את מלוא הסכום שתבע בבית המשפט.

נשאלת השאלה מדוע מרשה לעצמה הפניקס להתעלל כך במבוטח שסמך עליה וביטח אצלה את דירתו, הנכס היקר ביותר שלו?

הנה התשובה: ראשית, ההתעללות עולה לה בזיל הזול. "בנוסף תשלם הפניקס למבוטח פיצוי בגין עגמת נפש והוצאות ניהול הליך זה בסך של אלף שקל", כך פסקה השופטת בסוף ההליך.

שנית, תמיד יימצאו מומחים שיתנו לחברות הביטוח חוות דעת שאין בהן ממש.

הפניקס גם לא תפסיד אותנו כלקוחות. התנהלותה אינה שונה מזו של יתר חברות הביטוח. כולן רואות בנו הלקוחות עכברים שנלכדו בתוך מבוך ללא מוצא. לכן גם אם יוציאו את הנשמה למבוטחים בנפול עליהם אסון, המבוטחים יאלצו לשוב ולבטח אצלן.