Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

מנורה: המבוטח רמאי כי העדיף לבטח אצלי

רכבו של עמאד סאבא ניזוק בתאונת דרכים. הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף בחברת מנורה. השמאי של מנורה קבע כי לרכב נגרם נזק של "אובדן להלכה". אולם מנורה סירבה לפצות את סאבא על נזקיו.

מנורה תירצה את סירובה בכך שסאבא רימה אותה, לא פחות ואפילו יותר. מנורה טענה כי בעת הכניסה לביטוח היא הגישה לסאבא טופס של הצעת ביטוח עם שאלה בזו הלשון "האם חברת ביטוח כלשהי... ביטלה פוליסה שלך מסוג כלשהו?". סאבא השיב עליה בשלילה. תשובה זו לטענת מנורה לא הייתה נכונה כי הרכב היה מבוטח קודם לכן בחברת הביטוח כלל וזו האחרונה ביטלה את הביטוח.

סאבא פנה לממונה על פניות הציבור במנורה, עו"ד רינה איינהורן פאר והסביר לה שאין להאשמה זו כל שחר. אכן טרם עשיית הביטוח במנורה הוא פנה לסוכן של כלל כדי לקבל ממנו הצעת מחיר. הסוכן חזר אל סאבא עם מחיר גבוה מאוד וסאבא הודיע לו כי אינו מעונין לבטח בכלל. למרות זאת החלה כלל לגבות ממנו פרמיה באמצעות הוראת קבע שהייתה בידיה. כשסאבא גילה זאת בדפי חשבון הבנק הוא פנה לסוכן הביטוח. כלל הודתה בטעותה ונענתה מיד לבקשת סאבא לבטל את הפוליסה רטרואקטיבית. הגביה הופסקה והוא קיבל חזרה את כל מה שנגבה ממנו שלא כדין.

הנה כי כן, סיכם סאבא, כלל לא ביטלה שום פוליסה שלו אצלה. סאבא הוא זה שביטל אצל כלל פוליסה שהופקה בטעות ושלא כדין.

לא זו אף זו: סאבא הראה לממונה על פניות הציבור במנורה כי בטופס הצעת הביטוח במנורה הוא רשם גם רשם את העובדה שהוא קיבל הצעת ביטוח מחברה אחרת.

למרות כל אלה, הממונה על פניות הציבור במנורה התעקשה כי סאבא רימה את מנורה משום שלא גילה לה שחברת כלל ביטלה את הביטוח שלו אצלה.

לסאבא לא הייתה ברירה אלא לפנות לעזרת מערכת המשפט.

השופטת סיגלית מצא מבית משפט השלום בחיפה שמעה ראיות, עיינה במסמכים שהוגשו לה ולא התקשתה לקבוע כי סאבא לא הסתיר ממנורה כל מידע חיוני בעת הקמת פוליסת הביטוח. הנה כלשונה: "מקבלת אני את גרסתו של סאבא, כי הביטוח אשר נערך בחברת "כלל", הוקם על ידי סוכן הביטוח בטעות, ומיד עם גילוי הטעות – בוטל. עוד מקובלת עליי טענת סאבא כי סבר בזמן אמת שהמדובר בהצעה לביטוח בלבד. זאת ועוד, סאבא אף דיווח כדין למנורה על ביטול הצעת הביטוח בחברת "כלל"... גרסתו זו של סאבא אף מתיישבת עם ביטול הפוליסה בכלל לאלתר ובאופן רטרואקטיבית".

בסופו של יום סאבא זכה במשפט אבל למקרא פסק הדין עולה שאלה מטרידה. הרי ברור שטענת מנורה היתה "בוקי סריקי" בלשון התלמוד או "שטויות במיץ עגבניות" בלשון ימינו. אם כך איך זה שהאחראים במנורה העזו להעלות טענה הזויה שכזו בפני שופטת ולנהל עליה משפט שלם?

עולה חשש (מבוסס מאות מונים מהחשש של מנורה כי רומתה בידי סאבא) כי האחראים במנורה ניסו את מזלם מתוך הנחה שיימצא שופט בישראל שטענה הזויה שכזו תעבור אצלו. כמה כואב שהשופטים עוברים על התנהלות זו בשתיקה למרות שהיא כותשת את ציבור המבוטחים וגם מתישה את השופטים עצמם בהתדיינויות סרק.