Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

תספורת החלוקה המדומיינת

עמוס קורן הפליג בסירה עם שני חברים. בכניסה למרינה בתל אביב, השתחרר חבל מיתר של המפרש הראשי ונכרך סביב אגודלו הימני. קורן נאלץ לעבור ניתוח אורתופדי. לבסוף נותר עם נכות צמיתה של 16.3 אחוז.

הסירה הייתה מבוטחת בחברת הביטוח מנורה, בפוליסה לביטוח סירה. הפוליסה כללה כיסוי לתאונות אישיות. נכות מלאה מתאונה זיכתה את המבוטח בסכום ביטוח של מאה אלף דולר. נכות חלקית זיכתה בחלק יחסי מסכום הביטוח המלא בהתאם לשיעור הנכות. במקרה של קורן הנכות של 16.3 אחוז הייתה אמורה לזכות אותו בסכום של 16,300 דולר. מחושב לפי מכפלת הסכום המקסימלי (מאה אלף דולר) כפול 16.3 אחוזי נכות. לכאורה חישוב פשוט.

אף על פי מנורה לא הצליחה להתאפק מלבצע לקורן תספורת.

מגיע לך רק שליש מהסך של 16,300 דולר, הודיעו מסלקי התביעות לקורן.

מדוע רק שליש, נדהם קורן.

כי בעת התאונה הייתם שלושה נוסעים בסירה. לכן תקרת סכום הביטוח של מאה אלף דולר מתחלקת בין שלושתכם: 33,333 דולר לכל אחד. מכיוון שיש לך נכות חלקית של 16.3 אחוז מגיע לך רק 5,433 דולר (33,333X 16.3%).

מאיפה אתם לוקחים את השטות הזו, התעקש קורן לדעת.

מסלקי התביעות שלפו את הפוליסה והצביעו על אחד מסעיפי האותיות הקטנות שבפוליסה: "עלה סכום הפיצוי הכללי לאירוע אחד על סכום הביטוח הנקוב ברשימה, יחולק סכום הפיצוי, באופן יחסי, בין כל הנפגעים הזכאים לפיצוי".

כתוב כאן שהסכום מתחלק בין כל "הנפגעים". הנוסעים האחרים לא נפגעו, הקשה קורן, הרי אתם לא תעבירו לנוסעים האחרים את יתרת הסכום.

בוודאי לא, הודו מסלקי התביעות ביושר, החלוקה עם הנוסעים האחרים היא מדומיינת. היא באה רק כדי להצדיק את התספורת שאנחנו עושים לך. הצדקה זו כתובה גם בנספח דף הפוליסה בשפה האנגלית (schedule) שהיא המקור לפוליסה.

קורן קרא את דף הפוליסה באנגלית ולא השתכנע כי יש בו הצדקה לתספורת שעשו לו. הוא פנה לבית משפט השלום בתל אביב.

השופט מנחם (מריו) קליין לא התקשה לקבוע כי חלוקת סכום הביטוח בין כלל השטים בסירה והפיכתו ל"סכום ביטוח קבוצתי" היא מעשה של חוסר תום לב.

חברת ביטוח חייבת להצדיק את האמון שהמבוטח נותן בה, הזכיר השופט לנציגי מנורה. "חובה זו קיימת ביתר שאת כשמדובר בהנפקת פוליסת ביטוח". על פי שם הפוליסה "ביטוח תאונות אישיות", מבוטח סביר מסיק שסכום הביטוח יכסה את התאונה האישית של הנפגע ולא יחולק בין מספר השטים על הסירה. במיוחד כשמספרם אינו ידוע מראש והם כלל לא נפגעו ולא דורשים כל פיצוי.

השופט צלל גם לנוסח הפוליסה באנגלית וגם הוא לא מצא בה הצדקה לתספורת. מעבר לכך, השופט ביקר קשות את השימוש שעושה מנורה בנוסחים אנגליים. "סוכן הביטוח שמכר את הפוליסה הספציפית העיד במשפט שהוא עצמו לא בקיא דיו באנגלית הכתובה. איך יכול ההדיוט להתייחס לפוליסה שכתובה בשפה הזרה? אנו כפופים לדין הישראלי, בדין הישראלי יש שפה עברית והשפה האנגלית אינה השפה הרשמית בישראל".

השופט גם הזכיר כי חוק חוזה הביטוח אימץ את המגמה של המשפט האמריקאי האוהדת את המבוטח. הדבר אף צוין מפורשות בדברי ההסבר להצעת חוק חוזה ביטוח.

לסיכום, השופט מנחם (מריו) קליין פסק כי פרשנות פשוטה של הפוליסה לפי "מבחן הציפיה" של המבוטח אינה מאפשרת מסקנה אחרת מאשר זו שלמבוטח מגיע סכום הביטוח המלא בהתאמה לאחוזי הנכות שנקבע לו.

בשולי הדברים השופט דחה גם את בקשת מנורה שלא להטיל עליה לשלם שכר טרחה והוצאות משפט ריאליות. "התרשמתי שהמבוטח ובא כוחו פעלו בצורה הגונה ובתום לב ואין מקום לשלול או להפחית את ההוצאות ושכ"ט עו"ד המגיעים כחוק. באין נסיבות מיוחדות המצדיקות לשלול מבעל דין שזכה את הוצאותיו, יהא אותו בעל דין זכאי לפסיקת הוצאות ריאליות".

בסופו של יום, מנורה חויבה לשלם לקורן את סכום הביטוח המלא בהתאם לשיעור נכותו מהתאונה וגם שכר טרחה בשיעור 23.4 אחוז מתגמולי הביטוח שקיבל בתוספת כל הוצאות המשפט שהוציא במהלך ההתדיינות.