Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

על החמלה האנושית

רבים מאתנו יוצאים מנקודת הנחה שהמוסר והחמלה מקורם בדת וכי אלמלא ציוויי הדת בני האדם היו מתנהגים "כמו חיות".

אולם פרופסור יובל נח הררי בספרו 21 מחשבות על המאה ה-21 מגלה כי למוסר ולחמלה יש שורשים אבולוציוניים עמוקים הקודמים בהרבה להופעת המין האנושי וכי בעלי החיים החברתיים מונעים מזה אלפי שנים ויותר על ידי חמלה פנימית בלי צורך בציוויים דתיים.

הררי מביא בספרו מחקרים מדעיים החושפים כי זאבים, דולפינים וקופים פיתחו כללי מוסר המאפשרים להם שיתוף פעולה קבוצתי. בקרב השימפנזים, למשל, נהוג שהחזקים מכבדים את החלשים יותר.

לגן החיות של מילווקי הגיע קוף שימפנזה עם בעיה בליבו. כשמנהיג החבורה הבחין שהוא חלש ומבולבל הוא לקח אותו תחת חסותו והרעיף עליו מעת לעת חיבוקי עידוד.

מקרה אחר נוגע ללב, תועד באחד הג'ונגלים של חוף השנהב. תינוק שימפנזה איבד את אמו והתקשה לשרוד בכוחות עצמו. הוא הלך ואיבד ממשקלו ובריאותו התדרדרה. גם כאן מנהיג החבורה אימץ אותו, האכיל אותו ואף נשא אותו על גבו ממקום למקום. החוקרים ערכו לשניים בדיקות גנטיות וגילו שאין ביניהם קשר דם.

"ככל הנראה" כותב הררי, "קופי האדם פיתחו נטייה לעזור ליתומים ולעניים מיליוני שנים לפני שהתורה הורתה לבני ישראל ש"כל אלמנה ויתום לא תענון" (שמות, כ, כ"א) ולפני שהנביא עמוס התלונן על האליטות של ממלכת ישראל "העושקות דלים הרוצצות אביונים" (עמוס, ד, א)".

מי ייתן ובעתיד נגלה גם אנו בתוכנו כאן בארצנו מוסר וחמלה טבעיים אלה ונזכור תמיד שבלעדיהם אין קיום לחברה האנושית.

חג שמח ושרק אהבה תקיף אתכם,

חיים קליר וצוות המשרד