שיקולי צדק יחסי והסתכלות חברתית כוללת

חברות הביטוח לא משקיעות במנגנוני בקרה ופיקוח ובכוח אדם מקצועי שימנעו טעויות בעריכת מסמכי הביטוח. למה להן? המבוטח משלם ומשלם משך עשרות שנים פרמיות במיטב כספו. ברוב רובם של המקרים הפוליסה מסתיימת בלא שהמבוטח יזדקק לה ואיש לא ירגיש בטעות.

לעומת זאת אם יתרגש אסון על המבוטח, הוא יגלה כי הטעות בעריכת מסמכי הביטוח פועלת לרעתו וחברת הביטוח תנצל את הטעות כדי להתחמק מתשלום. כך קורה למשל כאשר סכום ביטוח הרשום בפוליסה נמוך מסכום המשכנתא, או כשתקופת הביטוח הרשומה בפוליסה מסתיימת לפני החזר ההלוואה. רוב המבוטחים יתייאשו ובאסונם לא יפנו לבית המשפט. אלה שיפנו יגלו כי גם השופטים מותשים על ידי חברות הביטוח. השופטים ילחצו על המבוטח ("הצד החלש") לוותר על חלק ניכר מכספו. רווח נקי לחברת הביטוח.

גם במקרה הנדיר שהטעות פועלת לטובת המבוטח חברת הביטוח לא תיתן לו מנוח. חברת הביטוח תנצל את משאביה האדירים ותתבע את המבוטח, תאשים אותו בחוסר תום לב והמבוטח מוטב כי יתפלל שעניינו יונח על שולחנה של שופטת מקצועית, עם רגישות חברתית ולב שומע כמו השופטת מיקה בנקי במקרה שיובא מיד.

אברהם לוי היה מבוטח במנורה בשתי פוליסות שפתחה עבורו החברה בה עבד. לפני כשבע עשרה שנה הוא פדה את הפוליסות תוך שהוא ממשיך לעבוד באותה חברה.

עשר שנים מאוחר יותר אותה חברה נכנסה להליכי פירוק. לוי פנה אל מנורה וביקש לברר את מצב זכויותיו. מנורה השיבה כי יש אצלה פוליסה דולרית על שמו עם סכום של כתשעים אלף שקל.

לוי ביקש לפדות את הפוליסה הדולרית. מנורה שלחה אליו טופס בקשה לפדיון. לוי מילא בטופס את פרטיו בדייקנות כולל מספר תעודת הזהות שלו. לאחר מכן חתם עליו וקיבל את כספי הפוליסה.

כעבור שנתיים נדהמו עובדי מנורה לגלות כי קיבלו בקשה לפדיון אותה פוליסה דולרית מאת אדם אחר העונה גם הוא לשם אברהם לוי אך הנושא תעודת זהות עם מספר שונה לגמרי (למען הפשטות נקרא לו "אברהם לוי השני"). בדיקה קצרה גילתה כי דווקא מספר תעודת הזהות של אברהם לוי השני זהה לזו הרשומה בפוליסה הדולרית. או אז הבינו עובדי מנורה כי עשו טעות. העברת הכסף אל אברהם לוי הראשון הייתה שגויה.

מנורה פנתה אל לוי הראשון ודרשה את השבת הכספים. לוי לא השיב. מנורה פנתה לבית המשפט תוך שהיא מאשימה את לוי בחוסר תום לב.

השופטת מיקה בנקי, מבית משפט השלום בירושלים, הסירה דבר ראשון מעל הפרק את הניסיון להדביק למבוטח חוסר תום הלב. השופטת הזכירה לנציג מנורה שהיא זו שמסרה למבוטח הודעה שגויה על קיומה של הפוליסה הדולרית נוספת. המבוטח לא פעל להטעות את מנורה. הוא מילא את מספר תעודת הזהות שלו בכל מקום בו נדרש למלאו בטופס וקיבל את הכספים על פי הנחיות מנורה.

יחד עם זאת, קבעה השופטת, העובדה כי לוי פעל בתום לב ולא ידע כלל על דבר הטעות אינה שוללת את זכות מנורה להשבת הסכום שהיא שילמה בטעות. חוק עשיית עושר ולא במשפט משחרר את מי שקיבל כספים בטעות מהשבתם רק אם "ההשבה בלתי צודקת".

בעניין זה, המשיכה השופטת, יש לבית המשפט שיקול דעת רחב ביותר ועליו להביא לתוצאה המשקפת "צדק יחסי בין הצדדים" לצד "הסתכלות חברתית כוללת".

על שיקולי הצדק היחסי נמנים תום ליבם של שני הצדדים, שינוי מצב לרעה שחל בינתיים במצבו של מקבל הכספים ומאזן הנזק, קרי: האם הנזק שייגרם למקבל הכספים אם יחויב להשיבם עולה על הנזק שייגרם לטועה אם לא יושבו לו כספיו.

במסגרת ההסתכלות החברתית הכוללת, השופט חייב להביא בחשבון גם "שיקולים שהם מעבר לצדדים עצמם, כגון השלכות חברתיות ופיזור נזק".

במקרה שבפנינו, ציינה השופטת, אין לומר כי לוי תרם לטעות בדרך כלשהי. העדה מטעם מנורה הסבירה אומנם את הרקע לטעות ואת היות סוג הפוליסה האמורה פוליסה 'נשכחת' במובן מסוים, אך כל הסבריה אינם אלא נקודות ציון לבירור פנימי בתוך מנורה ולא לזקיפת דבר לחובת לוי.

גם שינוי מצבו לרעה של לוי וחוסר הצדק בחיובו בהשבה מלאה ברורים, לדעת השופטת. לוי הוא בן 74, אינו עובד ומתקיים מפנסיה ומקצבת זקנה. מצבו הכלכלי הידרדר לאורך השנים. מנורה בתביעתה הוסיפה מעמסה נוספת על טרדותיו הכספיות.

לאור האמור, פסקה השופטת, צדק יחסי בין הצדדים מלמד כי חיובו של לוי בהשבה מלאה או ניכרת יגרום לו עוול גדול מזה שייגרם למנורה, אם יופטר לוי מהשבה.

גם ההסתכלות החברתית מביאה לאותה תוצאה, הוסיפה השופטת. מול פנסיונר עתיר חובות ניצבת חברת ביטוח עם מנגנוני בקרה ומחשוב שהיו אמורים למנוע את הטעות.

לסיכום, פסקה השופטת מיקה בנקי, "תוצאה צודקת במישור היחסים בין הצדדים בצד הסתכלות חברתית כוללת מחייבת לפטור את המבוטח מהשבה מלאה ולחייבו בהשבת סך של 15,000 ₪ המשקף כ-15% מהכספים שהועברו לחשבונו. בנסיבות העניין יש בשיעור זה כדי לאזן בין חובת ההשבה היסודית לבין רשלנות מנורה, תום לבו של לוי ושינוי מצבו לרעה לאורך השנים".