Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

מלכודת ביטוח האחריות המקצועית של עורכי הדין

מיליארד מאתיים עשרים ושניים מיליון (1,222,000,000) שקל זה הסכום שהציבור משלם מידי שנה לביטוחי אחריות מקצועית.

אולם חברות הביטוח מנסות להרוויח גם מהתשת המבוטחים כשמוגשת נגדם תביעת רשלנות מקצועית. כפי שנראה מיד חברות הביטוח עושות זאת באין מפריע גם כשהמבוטח הוא עורך דין, ותיק ומנוסה ככל שיהיה. ומפליא עד כמה הן מצליחות לנצל את האמון שעורכי הדין נותנים בהן כדי להפיל אותם בפח.

איך חברות הביטוח עושות זאת? במספר דרכים שכמה מהן נביא מיד (ואלה לא כולן):

שותלים בפוליסה חריגים המבטלים את הכיסוי

זה החריג המושתל בפוליסות האחריות המקצועית של עורכי הדין:

"מעשה או מחדל שנעשו על ידי המבוטח, עובדיו או קודמיהם בעסק בחוסר תום לב, בכוונת זדון, באי יושר... רשלנות פושעת, חריגה מסמכות, מעילה באמון, מעשה במתכוון".

כולנו מכירים את הכלל "אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו" (ברכות נח ע"ב). כלומר התמונה שאדם רואה משקפת את מחשבותיו. לכן מי שיקרא פעם נוספת חריג זה יבין מיד כי הוא מאפשר למסלק התביעות בחברת ביטוח לדחות כל תביעה. הרי בעיני מסלק התביעות אין התנהגות של עורך דין שלא תיראה בעיניו כחסרת תום לב, או כחורגת מסמכות או כחסרת יושר או כרשלנות פושעת. ועוד נחזור למגוון האפשרויות שחריג זה פותח בפני חברות הביטוח כדי להתעמר במבוטח שלהן.

מתעלמים מהוראות חוק קוגנטיות ומפסיקת בית המשפט העליון

לאור האמור בפסקה הקודמת, קבע בית המשפט העליון בהלכת רוזנצוייג כי פרשנותו הנכונה של סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, היא שחברת הביטוח פטורה מתשלום תגמולי ביטוח רק אם המבוטח גורם למקרה הביטוח במתכוון במטרה לזכות בתגמולי הביטוח. סעיף 26 הוא סעיף קוגנטי (כך נקבע במפורש בסעיף 39 לחוק חוזה הביטוח) כלומר אי אפשר להתנות עליו. לפיכך חריג בפוליסה הקובע כי אין תוקף לכיסוי הביטוחי אם המבוטח נהג בקרות מקרה הביטוח בחוסר תום לב דינו להתבטל ודחיית תביעה על פי החריג אין לה תוקף.

מנצלים את אי הוספת המבטח כצד למשפט

במקרים רבים התובע בתביעת רשלנות מקצועית לא מוסיף את מבטחת עורך הדין כצד לתביעה. אכן למבוטח זכות לצרף את חברת הביטוח שלו כצד לתביעה ואם הוא רוצה להגן על זכויותיו מומלץ מאוד שיעשה כן. אחרת פסק הדין שיינתן נגדו, אם יפסיד בדין, יחייב רק אותו (את המבוטח) בתשלום החוב הפסוק. אי הקפדת המבוטח על צירוף חברת הביטוח כצד במשפט נותן לה כר נרחב להתחכמויות והתחמקויות. גם זאת נראה מיד.

לא מקיימים את חובת ההנמקה בהזדמנות הראשונה

מבטח הדוחה תביעה חייב לפרט בהזדמנות הראשונה את כל נימוקי הדחייה אחרת לא יוכל להעלות בעתיד נימוק נוסף לדחייה (הלכת אסולין). אולם בתחום ביטוחי האחריות בתיהמ"ש לא מקפידים ליישם את הכלל. גם זאת, כפי שנראה מיד, חברות הביטוח מנצלות.

נביא דוגמא:

האשליה המתוקה

כנגד עורך דין הוגשה תביעת רשלנות לבית המשפט המחוזי בסכום של 3.5 מיליון שקל. המבטח מינה למבוטח עורך דין. משך 5 שנים המבוטח חי באשליה שהביטוח מכסה אותו ושעוה"ד של המבטח פועל אך ורק למען האינטרסים שלו.

המכתב התמים

בישורת האחרונה, רגע לפני הגשת הסיכומים המבוטח מקבל מכתב מעוה"ד שמינתה לו חברת הביטוח:

"אני מזכיר לך את שיחתנו לפיה ההגנה והכיסוי הניתנים לך בכל הנוגע לטיפול בתביעה זו, הינם בכפוף לתנאי הפוליסה".

כעבור שנה וחצי...

ניתן פסק דין. המבוטח זכה. אולם השמחה מהולה בחשש. הצד השני הגיש ערעור לבית המשפט העליון.

המבוטח מקבל שוב מכתב מעורך הדין של חברת הביטוח:

"גרסתך אינה הגיונית, התרשלת ביודעין, חל חריג הפרת אמונים, מרמה מעשה זדוני או פלילי, מעשיך חורגים מרשלנות, פעלת בחוסר תום לב" ושאר הטענות שבספר החוקים.

אבל המבטח מגלה נדיבות

כדי שתיהנה מ"הגנה מיטבית", נמשיך לנהל את הגנתך גם בעליון באמצעות עוה"ד שלנו. בתמורה תחתום לנו על זה שאתה מסכים שנוכל לדחות את הכיסוי בעתיד אפילו אם לפי העובדות שייקבעו בעליון יש כיסוי ביטוחי.

בלית ברירה המבוטח מסכים

איזו ברירה יש לו? בשלב זה עורך הדין של חברת הביטוח מכיר את התיק, הוא כבר זכה, סומך עליו. למה שיחליף עכשיו סוסים כשהוא נמצא כבר בסוף העלייה?

השופטים מציעים פשרה

השופטים בעליון מציעים פשרה. פחות מ 25% מסכום התביעה. המערער (התובע) מסכים. עוה"ד של חברת הביטוח מבקש שהות להתייעץ עם המבטח. כעבור זמן מודיע לעליון כי המבטח דחה את ההצעה.

המבוטח לא נשאל אם הוא מסכים

הצעת הפשרה נדחית. ניתן פסק דין.

פסק הדין בעליון

בפסק הדין השופטים מתהפכים. הם קובעים כי המבוטח התרשל. אכן, הם מודים, יש גם אשם תורם של אחרים שאולי התרשלו יותר, אבל עורך הדין של חברת הביטוח לא טען אשם תורם. התוצאה: המבוטח חויב לשלם את כל הנזק: 3.5 מיליון שקל.

המבטח למבוטח: שלם בעצמך

חשוב לזכור: המבוטח, עורך הדין שנתבע ברשלנות מקצועית והפסיד לא הקפיד לצרף את חברת הביטוח כצד במשפט. חברת הביטוח לא הססה לנצל עובדה זו. היא הודיעה למבוטח שבשלב זה היא דוחה את תביעתו. אבל על פי קביעות בית המשפט העליון יש כיסוי, מלין בחרדה המבוטח. מה זה משנה, עונה לו חברת הביטוח ושולפת את הסכמתו להמשיך ולקבל ממנה ייצוג בתנאי שיסכים שקביעות בית המשפט העליון לא יחייבו ביחסים שבינה לבין המבוטח.

התוצאה עגומה

המבטח לא היה צד פורמלי בהליכים. לכן פסק הדין מחייב רק את המבוטח. המבוטח נאלץ לשלם למעלה מ-3.5 מיליון שקל ולהגיש תביעה חדשה נגד המבטח.

ומה טוען המבטח כעת כנגד המבוטח?

היית שותף לתרמית פלילית, עשית בהליכים הקודמים קנוניה עם התובע, כדי שהוא יוציא ממני כספים.

דוגמא נוספת

איך מבשלים ראיות להרתעת המבוטח?

הפגישה

חברת הביטוח דורשת מהמבוטח, עורך הדין שהוגשה נגדו תביעת רשלנות מקצועית, להגיע למשרדיה כחלק מהחובה לשתף פעולה. המבוטח פוגש שם שלושה עורכי דין: מנהל, עובד מחלקת תביעות ועו"ד חיצוני.

לא נאמר לו מראש שחברת הביטוח כבר החליטה לדחות כיסוי ושעוה"ד החיצוני כבר סיפק למבטחת שלייקס לדחיית הכיסוי.

חקירה ללא אזהרה

הפגישה נמשכת 4 שעות. המבוטח לא חושד שהפגישה נועדה ליצור ראיות להרתעתו בבוא היום. הוא לא דורש רישום פרוטוקול. הוא לא מקליט את הפגישה. רק בסיומה נאמר לו שאין כיסוי. המבוטח חש כמו בחקירה משטרתית ללא אזהרה שהסתיימה בהרשעה. הוא נאלץ להתגונן בעצמו נגד התביעה ולהגיש הודעת צד שלישי נגד המבטחת.

העוקץ ננעץ

בשלב הגשת הראיות המבוטח מגלה שעוה"ד החיצוני הוא עד במשפט מטעם חברת הביטוח. המבטחת מנסה להגיש באמצעותו את "פרוטוקול הפגישה". ה"פרוטוקול" כמובן אינו משקף את כל 4 שעות הפגישה. הוא מכיל רק אמירות שלא הגיוני שנאמרו ושבהן המבוטח כאילו משחיר את עצמו.

מדוע המבטח תוקע גול עצמי במתכוון?

למרבה הפלא, ב"פרוטוקול" אין דבר שנוגע לכיסוי. להיפך, לפי הפרוטוקול יש כיסוי. המבוטח לא מבין איך זה שחברת הביטוח מגישה "ראיה" שעוזרת לצד השלישי שתובע אותו אפילו שאין בה כדי לסייע לחברת הביטוח כדי להתנער מהכיסוי הביטוחי.

התשובה נעוצה בהרתעה

חברת הביטוח יודעת שדחיית הכיסוי של המבוטח חסרת ערך. אולם היא רוצה בכל זאת להרוויח משהו. חברת הביטוח רוצה לסיים את התיק בפשרה, אולם היא רוצה שהמבוטח ישלם חלק מהפשרה. באמצעות "פרוטוקול" הפגישה היא רוצה להפחיד את המבוטח שישתתף בפשרה כדי שלא יצא נגדו פסק דין שהוא רשלן.

תאגידי הביטוח עושים שימוש ציני בלשכה

הפוליסה נמכרה בחסות לשכת עורכי הדין. בהסכם בין הלשכה לבין המבטחת הוקם מנגנון בירור בלשכה במקרה של דחיית כיסוי. אך המבטחת לא מוסרת למבוטח על דבר קיומו של המנגנון.

המבטח מוסר מידע שקרי על החלטת מנגנון הערעור

כשהמבוטח מגלה את מנגנון הלשכה הוא דורש את הפעלתו. מתקיימים דיונים. בסופם המבטחת מודיעת למבוטח: גם מנגנון הלשכה דחה את הכיסוי. בקשת המבוטח לקבל מסמך כתוב לא נענית. בדיעבד בגילוי מסמכים בביהמ"ש השתרבב מייל ממנו הסתבר שמנגנון הבירור בלשכה קבע שיש כיסוי.

המבטחת דוחה תביעה על סמך טעות עובדתית

המבטחת טענה כי אין כיסוי משום ש"בכתב התביעה טוענים כנגד המבוטח (עורך הדין) הפרת אמונים, מרמה, מעשה זדוני או פלילי כלפי התובעים. אלא שבכתב התביעה הדבר לא נטען.

טעינו אך לא נחזור בנו

במשפט נחשפה התכתבות מיילים:

עוה"ד החיצוני "כולם מסכימים שבכתב התביעה לא הועלו טענות מרמה... לא נראה לי נכון לא לתקן טעות עובדתית זו". כלומר, צריך לתקן את כתב ההגנה שבו נטען שטענות המרמה הועלו בכתב התביעה.

האחראי בחברת הביטוח: "צריך לחשוב מהו המועד המתאים לתיקון אם בכלל".

בסופו של דבר המבטחת משאירה את הטענה "למען הזהירות".

לא משכנעים? מחליפים עורכי דין

נוהלו שני גישורים: הראשון מגשר מטעם הלשכה. השני מגשר מקובל על המבטחת בתיקים אלה. השניים לא השתכנעו כי אין כיסוי. המבוטח גם הוא לא נבהל מהפחדות המבטחת.

מה עושים? מחליפים עורכי דין

מה עושה עוה"ד החדש?

בעיצומו של הליך ההוכחות הוא מגיש בקשה המהווה שינוי של 180 מעלות: לשלוח הודעות צד ג' נגד כל הצדדים במשפט בטענה שהמבטחת והמבוטח היו קורבן לתרגיל עוקץ.

בית המשפט דחה את הבקשה וכינה אותה "תיזה עובדתית חדשה..."

לסיכום המלצות לעורכי הדין שחברת הביטוח דוחה להם כיסוי ביטוחי:

  1. לצאת מנקודת הנחה שמטרת הפגישות עם המבטח היא להפיל בפח
  2. לתעד כדין את השיחות עם המבטח ועם עורך הדין שהוא ממנה
  3. תמיד לצרף את המבטח לתביעה. עדיף כנתבע או כצד שלישי
  4. לדרוש הכרה בכיסוי המלא מיד
  5. לא להסכים בשום פנים ואופן לבחינת הכיסוי בסוף ההליך
  6. לא להסכים להסרת כיסוי בצורה מזדחלת באמצע ההליך
  7. לא להסכים להתפטרות עורך הדין של חברת הביטוח באמצע ההליך
  8. לבקש למחוק כל טענה שהמבטח לא העלה בהזדמנות הראשונה

להלן סרטון ההרצאה בכנס לשכת עורכי הדין באילת: