זיכרון החולשה כבסיס לעוצמה
בית המקדש חרב לא משום שלא האמינו בו. הוא חרב בגלל שהאמינו בו. זו בקליפת אגוז השקפתו של הנביא ירמיהו לפי חוקר המחשבה היהודית, ד"ר מיכה גודמן, בספרו המרתק "חזרה בלי תשובה".
ירמיהו הזהיר את עם ישראל שלא להאמין לתעמולת הממסד הדתי והפוליטי כי פולחן בית המקדש יעניק לו חסינות מפני חורבן: "אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה" (ירמיהו פרק ז' פסוק ד').
למרבה הצער, העם לא שעה לאזהרת הנביא. אמונתו כי בית המקדש יגן עליו בכל מקרה הפכה אותו לעם שאנן ולחברה רקובה ומושחתת והמיטה עליו חורבן.
מה כן מגן על החברה?
התשובה לכך מצויה בדברי ירמיהו בהמשך: "כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם... גֵּר יָתום וְאַלְמָנָה לא תַעֲשׁקוּ " (ירמיהו פרק ז' פסוקים ה' ו-ו').
לנביאי ישראל המקראיים הייתה "טענה אסטרטגית", מבהיר ד"ר גודמן, "חברה שמגוננת על חסרי ההגנה (דוגמת הגר היתום והאלמנה) היא חברה מוגנת. חברה שאיננה מגוננת על הבלתי מוגנים, היא חברה בלתי מוגנת".
גם משה רבנו, מזכיר ד"ר גודמן, שרטט בנאומו האחרון בספר דברים את הסכנות הגדולות הטמונות בשיכרון הכוח העלול לסנוור את בעליו, להשחית ולהביא חורבן.
זו הסיבה שהעם העברי מְצֻוֶּה לספר לעצמו בכל יום, בכל שבת ובכל חג, שפעם היה חלש. אסור לנו לשכוח שהיינו עבדים במצרים ומיעוט נרדף בגלות. מצוות רבות מגויסות להטמעת הלקח הזה במעמקי התודעה: הציצית, התפילין, הקידוש של שבת, התפילה בבית כנסת. כל אלה הם תזכורת לאדם החזק שפעם היה חלש.
זהו היסוד החשוב ביותר של החינוך המוסרי המקראי, מסכם ד"ר גולדמן: זיכרון החולשה מאזן את תודעת האדם שזכה לעוצמה.
על רקע דברים אלה, אנו מאחלים לכל אחד ואחד מכם שלא לשכוח את הבלתי מוגנים וחסרי הישע ולזכור תמיד שלא לעולם חוסן. כל אחד מאתנו יכול להגיע למצבם.
שנה טובה ושרק אהבה תקיף אתכם.
בברכה,
חיים קליר וצוות המשרד