Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

הסוד הכמוס של תאגידי הביטוח

התעריף האקטוארי של תאגידי הביטוח בארצנו הוא סוד כמוס. אפילו על מטילי הזהב בפורט נוקס אין שמירה כל כך הדוקה.

איך מתרצים תאגידי הביטוח את עמדתם שתעריף חשוב כל כך, שבאמצעותו הם נכנסים לכיס שלנו, הינו חסוי?

תאגידי הביטוח טוענים כי מדובר ב"סוד מסחרי". אולם סוד מסחרי הוא "מידע עסקי אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו" (חוק עוולות מסחריות).

שמא תאגידי הביטוח חוששים כי חשיפת התעריפים האקטואריים שלהם תשחק לידי המתחרים שלהם, תאגידי הביטוח האחרים, והתחרות החופשית בענף תיפגע?

זו השערה מופרכת. בענף הביטוח בישראל אין תחרות אמתית. זהו ענף קרטלי ריכוזי. תאגידי הביטוח מעסיקים את אותם מומחי אקטואריה. הכיסויים הם אחידים. אותם ניסוחים. אין תחרות על איכות המוצר הביטוחי. בוודאי לא על מדיניות תביעות הוגנת כלפי המבוטחים. מנהלי התאגידים מפעילים במשותף גוף אחד, את איגוד חברות הביטוח, במאבקם מול הרגולטורים והמחוקקים. הם משתתפים באותם כנסים ומצטלבים במשרות הנחשקות: מי שישב על כס מנכ״ל מגדל ישב לאחר מכן על כס מנכ״ל כלל. מי שישב באליהו יושב היום במגדל וכן הלאה. כיסאות מוזיקליים.

מכל אלה עולה מסקנה מכאיבה. תאגידי הביטוח רואים בנו לקוחותיהם את אויביהם. מפנינו ומפני שופטינו הם מבקשים להסתיר את התעריף האקטוארי. שלא נוכל חס ושלום להוכיח כי תאגידי הביטוח מסרבים לשאת בעלות תרופה מצילת חיים בטענה שהיא מוחרגת מהכיסוי הביטוחי למרות ששילמנו במיטב כספנו עבור הסיכון שנזדקק לה.

נביא שלוש דוגמאות. שתיים מהעבר ואחת מימים אלה ממש:

אדם נפגע קשות בתאונת עבודה. הוא נותר עם כושר עבודה שמאפשר לו לעבוד בפחות ממחצית המשרה. חברת הביטוח בה היה מבוטח מפני אובדן כושר עבודה דחתה את תביעתו בטענה שהפוליסה לא כוללת כיסוי לאובדן כושר עבודה חלקי.

אבל בעת עשיית הביטוח, התעקש המבוטח, שילמתי לכם תוספת פרמיה גדולה עבור נספח הנושא כותרת מאירת עיניים: "הרחבת הכיסוי של איבוד כושר העבודה לאובדן כושר עבודה חלקי".

אכן כך כתוב בכותרת אבל הכותרת היא רק אריזה יפה, גיחכו מסלקי התביעות של חברת הביטוח. אלוהי הביטוח נמצא באותיות הקטנות של הפוליסה. מיד הפנו אותו לחריג הקובע שההרחבה לאובדן כושר עבודה חלקי לא חלה על תאונות עבודה.

המבוטח נדהם וגם אנחנו. מה ההיגיון שאדם ישלם במיטב כספו עבור הרחבה לאובדן כושר עבודה חלקי כשדווקא הסיכון האמתי יוצא מכלל ההרחבה?

הגשנו תביעה לבית משפט השלום ברמלה. חברת הביטוח ניסתה לשכנע את השופט זכריה ימיני שיש הצדקה לחריג. היא הביאה עדות תחת אזהרה של אחד ממנהליה הבכירים לפיה היא לא גבתה כל פרמיה עבור אובדן כושר עבודה חלקי כתוצאה מתאונת עבודה. נביא את העדות כלשונה: "במקרה דנן החליטה חברת הביטוח לא לבטח בכיסוי של אובדן כושר עבודה חלקי. המדובר בחישוב אקטוארי של הסיכון ובהתאם לגביית הפרמיה".

במהלך השנים למדנו שיש להטיל ספק בכל עדות שמביאה חברת ביטוח, במיוחד זו של "הבכירים". ביקשנו מהשופט ימיני להורות לחברת הביטוח להמציא את התעריף האקטוארי. השופט נעתר לבקשה. חברת הביטוח סירבה להמציא אותו בתירוץ ש"אין ברשותי את התעריף האקטוארי שעליו העיד המנהל".

כל תאגיד ביטוח חייב להגיש את התעריף האקטוארי שלו לאישור משרד האוצר. ביקשנו מהשופט שיזמן לעדות את המפקחת על הביטוח באותה עת, דורית סלינגר, על מנת שהיא תמציא את התעריף האקטוארי. השופט נעתר גם לבקשה זו. המפקחת התנגדה בטענה שמדובר ב"סוד מסחרי".

התעקשנו. מדובר בלוחות תמותה המוגשים למפקח באופן שוטף מכוח החוק. לכן "אין מדובר בגילוי של מסמכים מיוחדים שיש חשש שלא היו מתגלים למפקח אלמלא לא היה מובטח חסיונם", כלשון השופטת רות רונן (בפרשת טרי).

הוחלפו תגובות ותשובות לתגובות. וראה זה פלא: בטרם ניתנה החלטת השופט מיהרה חברת הביטוח ושילמה למבוטח את תגמולי הביטוח עבור אובדן כושר עבודה חלקי למרות החריג בפוליסה.

שנים רבות קודם לכן, בפרשת פיאמנטה, נחשפנו בעזרת אקטואר אמיץ, אברהם שוורץ, לעובדה ששלמה אליהו מוכר פוליסות ביטוח על פי תעריף אקטוארי שכולל כיסוי עבור אנשים בעלי סיכון גבוה תוך ויתור על הצהרת בריאות. אך כשאחד מסיכונים אלה מתממש אליהו מסרב לשלם בטענה שהמבוטח רימה אותו.

שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל אימצה את חוות דעתו של האקטואר אברהם שוורץ ופסקה כי אליהו חייב לשלם את תגמולי הביטוח מאחר ש"הביא בחשבון הפרמיות שגבה את הסיכון שבין המבוטחים נמצא גם מי שהסיכוי להתממשות הסיכון הביטוחי לגביו גדול יותר".

בימים אלה הונחה על שולחנה של השופטת ענת זינגר בבית המשפט המחוזי בירושלים תביעת פיצויים של אישה שנפגעה קשה בתאונת דרכים.

במשפטי פיצויים, השופט פוסק לנפגע סכום כסף שאמור לספק את צרכיו עקב נכותו עד סוף חייו. אולם השופט הוא בשר ודם. מוכשר ככל שיהיה, לא יוכל לעולם לדעת מתי יסתיימו חייו של הנפגע.

שופטינו נוהגים לפיכך להתבסס על טבלאות תוחלת החיים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס).

הנפגעת ביקשה מהשופטת זינגר לאפשר לה להוכיח כי תוחלת החיים הצפויה לה בפועל גבוהה יותר מהנתונים המפורסמים על ידי הלמ"ס. לטענתה, הלמ"ס לא מביאה למשל בחשבון את שיפורי התמותה הצפויים בעתיד במהלך חייה.

אפילו מגדל עצמה, הוסיפה הנפגעת, אינה מסתמכת בתעריף האקטוארי שלה על טבלאות הלמ"ס. היא מתבססת על לוחות תוחלת חיים של מומחיה שהיא ארוכה יותר מזו של הלמ"ס.

כדי להוכיח את טענתה, ביקשה הנפגעת מהשופטת להורות למגדל לחשוף את לוחות תוחלת החיים על פיהם היא מבצעת את חישוביה האקטואריים בתחום הפנסיה, ביטוח החיים וביטוח הבריאות.

"הפלגת למחוזות רחוקים יתר על המידה", השיבה השופטת ענת זינגר ודחתה את בקשתה.

הנפגעת לא ויתרה ופנתה לבית המשפט העליון. מגדל פועלת בהתאם ללוח תוחלת חיים המשרת אותה ברגע נתון, טענה הנפגעת בפני השופטת יעל וילנר. כדי לקבל יותר פרמיות היא מתבססת על לוחות תוחלת חיים גבוהה של אקטוארים מטעמה. כדי לשלם פחות לנפגעים היא מתבססת על לוחות תוחלת חיים נמוכה יותר של הלמ"ס.

מגדל התנגדה. מדובר בסודות מסחריים. גובה התשלומים לנפגעים "אינו צריך להתבסס על נתונים עסקיים של חברת ביטוח מסוימת, אלא על נתונים אחידים, מקיפים וכלליים. פתיחת הדיון בסוגיה זו תוביל לסרבול ממשי של הליכים משפטיים רבים ולחוסר ודאות משפטית".

עמדת השופטת המחוזית זינגר לפיה "הבקשה מרחיקת לכת", אינה מקובלת עלי, פסקה השופטת וילנר. לוחות תוחלת החיים של מגדל הם בעלי רלוונטיות ברורה לשאלת תוחלת חייה של הנפגעת. אמנם, הכרעה במחלוקת זו מעוררת סוגיות עקרוניות והיא בעלת השלכות רוחב על ניזוקים רבים. ייתכן, כי לכך התכוונה השופטת המחוזית בביטוי "מחוזות רחוקים". ואולם, השפעת הסוגיה שבמחלוקת על הליכים משפטיים רבים, אין בה כדי לשלול את הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים בתביעה הנדונה.

יחד עם זאת, קבעה השופטת וילנר, השופטת המחוזית לא בחנה את טענת מגדל לפיה גילוי לוחות תוחלת החיים עלול לפגוע בסודותיה המסחריים. הדיון בטענה זו הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בה.

פסק דינה של השופטת יעל וילנר מהווה תחילתו של נדבך חשוב בהגנה על המבוטחים מפני כוחם העדיף של תאגידי הביטוח השולטים כיום על קרוב למחצית (למעלה מטריליון וחצי שקל) מנכסי הציבור במדינת ישראל.

רק חבל שהטענה בדבר סוד מסחרי לא נדחתה על הסף. טענה זו שמורה רק למי שמבקש להגן על אינטרס התחרות החופשית. מגדל אינה חסידת התחרות החופשית.

מעבר לכל יש לזכור את הכלל הבסיסי: "לאמון הציבור דרוש אור השמש גם כדי למנוע חשדות של הסתרה". זאת קבעו לא פעם שופטי העליון בעבר (ראה לדוגמא בפרשת פן דור). הלוואי וכלל זה ייזכר גם בעתיד.