Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

הקלות הבלתי נסבלת של הטחת כתמי מרמה

שני שופטים מטיילים לתומם ברחוב, כך מתחילה בדיחת שופטים ישנה וחבוטה.

עובר אורח ניגש לאחד מהם ואומר לו: אם לא תיתן לי 200 שקל, אתבע אותך בבית המשפט על זה שהכלב שלך נשך אותי.

השופט מוציא מיד שטר של 200 שקל מכיסו ונותן אותו לעובר האורח.

מה פתאום נתת לו 200 שקל, נדהם השופט השני, הרי אין לך בכלל כלב.

נכון, משיב השופט הראשון, אבל מי יודע מה יכול לצאת במשפט?

נאגי עבדוש נהג בשעת לילה מאוחרת בדרכו לביתו בקריית עקרון. בכניסה לאחד הצמתים בקריה היה תמרור "עצור". עבדוש לא הבחין בו, כי היה "נסתר" לדבריו, והתנגש ברכב שחצה את הצומת.

לעבדוש היה ביטוח מקיף בחברת הביטוח הפניקס. זו האחרונה הכריזה מלחמה על עבדוש תוך שהיא שולפת את נשק יום הדין שבספר החוקים: ביימת את התאונה ב"כוונת מרמה".

עבדוש לא נרתע. הוא פנה לבית משפט השלום ברחובות. תביעתו הונחה על שולחנה של השופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ.

השופטת שמעה עדויות, עיינה במסמכים וגילתה שאין באמתחתה של הפניקס כל ראיה ישירה למרמה. על מה אתם מבססים את טענת המרמה שלכם, הקשתה השופטת.

על ההתנהגות החריגה והתמוהה של שני הנהגים המעורבים בתאונה, השיבו נציגי הפניקס ופרטו:

ראשית, קיים פער בין גרסאות המבוטח לגבי הסטייה שעשה בדרך לביתו בליל התאונה. לחוקר הביטוח מסר כי עשה "סיבוב ביישוב כי רצה להתאוורר". בבית המשפט העיד כי נסע "להביא את אשתו מהוריה".

בנוסף, המבוטח לא ציין בפני החוקר כי הנהג האחר שהיה מעורב בתאונה מתגורר גם הוא בקריית עקרון ואף למד עמו באותו בית ספר. הסברו ש"מאז דרכיהם נפרדו" לא מקובל עלינו, מיהרו נציגי הפניקס להבהיר.

לא זו אף זו, הנהג האחר לא ידע להגיד להיכן נסע בעת שארעה התאונה וגם לא היה לו ביטוח מקיף.

זאת ועוד, למרות הפגיעות הקשות ברכבים, אף אחד מהנהגים לא פנה לבית חולים או דיווח על התאונה למשטרה. הרכבים גם לא צולמו לאחר התאונה.

ולבסוף, הנהג האחר לא הגיש תביעה נגד המבוטח ונגד הפניקס למרות שלפי עדותו הוא זקוק לכסף. נציגי הפניקס ביטלו את הסברו של הנהג האחר כי המתין לתוצאות הליך זה.

אכן, הסכימה השופטת, יש כאן התנהלות חריגה ותמוהה של שני הנהגים. אולם הטחת סטיגמה של מרמה במבוטח מחייבת משנה זהירות ודורשת "ראיות בעלי משקל המעוררות חשד של ממש למרמה" בהתאם להלכת בית המשפט העליון בפרשת זיקרי.

הראיות שהביאה הפניקס אינן מגיעות לדרגה הנדרשת להוכחת מרמה, קבעה השופטת. בשורה התחתונה, בכל הראיות, לרבות חוות דעת שמאי חברת הביטוח, מצוי תיאור דומה לנסיבות התרחשות התאונה: המבוטח לא הבחין בתמרור "עצור" שעמד בנתיב נסיעתו, נכנס לצומת ופגע ברכב השני בחלקו הימני.

"משלא הובאו ראיות פוזיטיביות לטענת הפניקס כי התאונה זויפה תוך כוונת מרמה, דין התביעה להתקבל", פסקה השופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ.

עבדוש זכה אם כן בתגמולי הביטוח. הוא גם ניקה את עצמו מכתם המרמה שהוטח בו. שני הישגים לא מבוטלים. אבל הפניקס זכתה בכסף הגדול.

חברות הביטוח מנצלות את האפשרות שבתי המשפט נותנים להן להכתים את מבוטחיהן בכתמי מרמה מבלי לקחת כל סיכון. בכך הן יוצרות הרתעה. לא אצל הרמאים. את אלה הפגיעה בשמם הטוב לא מרתיעה. הרמאים הם גם מתי מעט ומתוחכמים. תפיסתם מחייבת השקעת משאבים רבים ומתוחכמים. חברות הביטוח עושות חשבון של עלות תועלת. לא כדאי להן להשקיע משאבים רבים כדי לחסוך כסף קטן. שיקולי מוסר (מניעת מרמה) לא מניעים את חברות הביטוח.

הכסף הגדול אותו חומדות חברות הביטוח מצוי דווקא אצל הציבור הרחב, ההגון, שומר החוק. בציבור הזה השם הטוב חשוב יותר מכל והן חוששות לסכן אותו. את הציבור הזה מצליחות חברות הביטוח להרתיע. הן מוכיחות לו שוב ושוב שמימוש זכויות הביטוח בבית המשפט הוא משחק ברולטה רוסית העלול לחסל את שמו הטוב. חברות הביטוח לעומת זאת, משלמות מחיר זניח מאוד גם אם הן מפסידות במשחק הרולטה, כפי שקרה במקרה זה של עבדוש.

למזלו, עבדוש נפל על שופטת רגישה וחדת עין כמו השופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ. אבל גם אצלה מחיר הניסיון להכתים אותו במרמה התברר כבטל בשישים. השופטת הטילה על הפניקס הוצאות משפט בסך 4,000 שקל בלבד.

בחשבון לטווח ארוך, את ההפסד במשפט עם עבדוש הפניקס תכסה מעל ומעבר מהחיסכון שבהרתעת ציבור רחב מאוד של אנשים ישרים והגונים מלממש את זכויותיהם כלפיה.

לכן אם באמת מבקשים שופטינו לחסוך זמן שיפוטי יקר עליהם להטיל הוצאות עונשיות בסכומים ניכרים בכל פעם שחברת ביטוח לא תצליח להוכיח את כתם המרמה שהטיחה במבוטח.