השופט שמחפש לדלים ולעשוקים צד זכות שבדין

במשך אחת עשרה שנים טיפל אדוין לאוואריאס בחולים סיעודיים בארצנו. עד שלקה בסרטן מערכת הלימפה מסוג הודג'קין. מצבו הבריאותי התדרדר. כושר עבודתו אבד. מעסיקו פיטר אותו והוא הפך לחסר כל.

לאוואריאס הוא מהגר עבודה חוקי מהפיליפינים. בישראל מהגרי עבודה מכונים "עובדים זרים" ולא בכדי. ככאלה הם משוללי זכויות בכל הנוגע לשירותי בריאות. כדי לשרוד אסון בריאותי הם חייבים לרכוש ביטוחי בריאות פרטיים בחברות ביטוח מסחריות.

את ביטוח הבריאות שלו רכש אדוין לאוואריאס בחברת הראל. במשך שנתיים מימנה הראל את הטיפולים נגד הסרטן האלים בבית החולים בילינסון. הטיפולים למרבה הצער לא הביאו מרפא. כמוצא אחרון המליצו הרופאים המטפלים על תרופה מסוג "קיטרודה" בעלות של 40,000 ₪ לחודש.

כחצי שנה לאחר שהחל ליטול את התרופה הפסיקה הראל את מימונה ודרשה מלאוואריאס שיחזור למולדתו ל"המשך טיפול".

בהחלטתה להפסיק את התרופה פעלה הראל תוך הפרה גסה של חוק עובדים זרים וצו עובדים זרים. ל"מבטח רפואי", כך בציניות מכונה חברת ביטוח בחיקוקים אלה, אסור להפסיק מימון טיפול רפואי אלא אם כן יש בידו חוות דעת מרופא מומחה לפיה ה"עובד הגיע לייצוב מצבו הרפואי עד למצב המאפשר המשך הטיפול בו מחוץ לישראל". מבטח רפואי חייב למסור לעובד את חוות הדעת ולהודיע לו כי הוא זכאי לקבל חוות דעת מומחה מטעמו על חשבונה. גם זאת כמובן הראל לא עשתה.

בקיצור, הראל צפצפה על הדין והפוליסה שלה עצמה. הראל עשתה זאת כי היא גדולה ועתירת ממון ושיטת מצליח מניבה לה עוד רווחי עתק. הראל יודעת כי מרבית העובדים הזרים יוותרו במצב זה על זכויותיהם. במצבם, כשהם נלחמים על חייהם בארץ זרה, אין להם משאבי נפש וממון כדי להילחם גם בבתי המשפט.

מכל מקום, לאוואריאס לא ויתר. הוא פנה לבית משפט השלום בהרצליה. המחלוקת הונחה על שולחנו של השופט ד"ר יעקב שקד.

השופט שקד העיד כי הזהיר את עצמו שמא חס ושלום האהדה אשר לאוואריאס מעורר במצבו הקשה תגרום לו כשופט להאדיר דל בריבו. אף על פי כן, הצהיר כי הוא דבק בציווי המוסרי של שופט בית המשפט העליון, חיים כהן המנוח, אשר אמר בפרשת גולן "לא אנוח ולא אשקוט מלחפש לדלים ולעשוקים ולנדכאים צד זכות בדין".

אלא שבמקרה זה לא היה כלל צורך להתייגע כדי למצוא צד זכות שבדין עבור העובד הזר. מאזני המשפט, הצדק והאמת כולם נטו בבירור לטובתו. העובדה שהראל הפסיקה את מימון התרופה בניגוד לדין ולפוליסה בלטה לעין.

השופט שקד יכול ורשאי היה להסתפק בכך שתאגיד הראל פעל שלא כדין ובניגוד לכל היגיון וחמלה. אולם השופט שקד הוא מסוג השופטים החוששים שמא המבוטחים מחוכמים יותר מתאגידי הביטוח והם מנצלים את להיטותן של חברות הביטוח לחסוך במינוי מומחים כדי לבדוק תביעות.

אשר על כן, השופט מינה מומחית ראשונה במעלה מטעמו כדי שתבחן אם אכן לאוואריאס זקוק לתרופה.

המומחית שמינה, פרופ' דינה מיטס, הסירה כל ספק מליבו: "לאוואריאס נמצא בסכנת חיים ודאית אם יופסק הטיפול בתרופה. חייו תלויים בקבלת הטיפול בקיטרודה פעם בשלושה שבועות, אחרת ימות".

או אז נחה דעתו של השופט שקד כי לאוואריאס אכן זכאי לתרופה מצילת החיים. הנה כלשונו "אין בפניי כל ראיה כי מצבו של לאוואריאס השתפר. נהפוך הוא, מחוות דעת פרופ' מיטס עולה כי לא חל כל שינוי במצבו הרפואי של לאוואריאס".

בסופו של יום, השופט שקד פסק את המובן מאליו, כי הראל חייבת להמשיך לממן את הטיפול הרפואי.

ומה עם רמיסת זכויותיו של העובד הזר, מה עם ריבית עונשית על יצירת מחלוקת שלא בתום לב, מה עם הוצאות לדוגמא כדי ש"מבטחים רפואיים" יירתעו ולא יפסיקו מימון תרופות כך סתם? האם התנהלות זו לא מטרידה את שופטינו?

למרבה הצער, לא. הנה המחיר שתאגיד הראל עם רווחי המיליארדים, שילם על ההתעללות בחולה חסר ישע: השופט שקד פסק נגדו "הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪".

לשם ההשוואה בפרשת סלע אותו שופט שקד הטיל על מבוטח שהפסיד במשפט את כל הוצאות המשפט ובנוסף 50,000 שקל שכר טרחת עו"ד.

בפרשת בן מרגי פסק השופט שקד נגד מבוטחת שהגישה תביעת סיעוד, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 74,000 שקל. נכון שהשופט שקד פסק שם כי תביעת המבוטחת לקתה בדברים חמורים. אך התנהגותה של הראל כלפי חסר הישע חמורה יותר. היא הייתה מביאה למותו, כך לפי מומחית בית המשפט.

ועוד עניין: העובד הזר ביקש סעד הצהרתי שיורה להראל להשיב לו את הפרמיות שגבה ממנו מאז נפל למשכב. עינו החדה של השופט הבחינה שהעובד הזר לא שילם בגזברות בית המשפט אגרה עבור דרישה זו. עוד גילה השופט שקד כי "לא ניתן לתבוע סעד כספי במסגרת המרצת פתיחה". לאור טענות פורמליות אלה שילח השופט שקד את העובד הזר במצבו הרפואי הקשה להגיש תביעה נפרדת עבור הפרמיות.

איך תוצאה זו עומדת אל מול הצהרתו של השופט כי הוא אינו נח "מלחפש לדלים ולעשוקים ולנדכאים צד זכות בדין"?

ואם מישהו מהקוראים חושב שהראל מתנהגת ברשעות כזו רק אל עובדים זרים, אזי הוא טועה קשות. היא מתנהגת כך לכל מי שעומד בדרכה אל הבנק.