Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

געגועים לנשיא מאיר שמגר

לפני כחודש, מלאה שנה לפטירתו של השופט מאיר שמגר, יהי זכרו ברוך.

השופט שמגר כיהן בבית המשפט העליון בשנים 1975 עד 1995. מתוכן שתים עשרה שנה כנשיא בית המשפט העליון.

הנשיא שמגר השכיל תמיד לזהות את העוול הנגרם לאזרח הפשוט בכוחם הדורסני של תאגידים רבי עוצמה. תכונה מופלאה זו הולידה תקדימים פורצי דרך גם בתחום הביטוח. נביא חלק מפסיקותיו. מעט המחזיק את המרובה.

ימין גובה פרמיות ושמאל דוחה תביעות

את השופט שמגר קוממה העובדה שחברות הביטוח גובות פרמיות עבור פוליסות אשר בנפול אסון על המבוטח מתבררות כחסרות ערך. "לא ייתכן שכל מעייניה של חברת הביטוח, או הסוכן הפועל בשמה, יוקדשו להגדלת היקף המבוטחים המתקשרים עמה תוך צמצום התחייבויותיה במסמך החוזי וניסיונות להשתחרר מעול קיומן", פסק שמגר.

בפסק דין נוסף קבע: "חברת הביטוח אינה יכולה לנהוג בדרך של ימין מקרבת, קרי כורתת חוזה וגובה פרמיה, ושמאל דוחה, קרי, כוללת בפוליסה תנאים המרוקנים אותה מראש מתוכנה וממטרתה הגלויה".

חברות הביטוח נהגו לבטח כל נכס, אך כשהנכס ניזוק, הן טענו שהביטוח ריק מתוכן כי למבוטח לא היה "אינטרס ביטוחי" לבטח אותו. כך למשל אם השוכר ביטח את המבנה בו נמצא המושכר, הן סרבו לשלם עבור הנזק למבנה בנימוק שהנזק למבנה נגרם למשכיר (בעל המבנה שאינו רשום כמבוטח) ולא לשוכר (הרשום כמבוטח).

טענה זו קוממה את השופט שמגר. הוא קבע כי חובת השיפוי של חברת הביטוח על הנזק שנגרם לנכס המבוטח, אינה מותנית באופי הזיקה הקניינית של המבוטח לנכס. כשניזוק נכס, הנזק שנגרם אחד הוא, בין אם הבעלים מחזיק בנכס ובין אם החזיק בו שוכר. השופט שמגר, הביע ביקורת נוקבת על חברת ביטוח: "אחרי שקיבלה את הצעת הביטוח בנוסחה וגבתה את הפרמיה, ראוי היה שלא תתנער מכל אחריות על-ידי העלאת טענות, שהותירו את בעל הפוליסה בלא כלום". להרחבה בנושא ראו מאמרנו "נזק ללא זיקה" ומאמרנו "חוזה ביטוח וירטואלי".

חובת היידוע והווידוא

כחלק מניסיונו של המחוקק להתגבר על מכשלת "האותיות הקטנות" כמפלט מאחריות, חוּקק סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. סעיף זה הטיל חובה על חברות הביטוח להבליט ולפרט סייגים לכיסוי הביטוחי. השופט שמגר הבחין שחברות הביטוח יכולות בנקל להתגבר על חובה זו. הוא קבע לפיכך כי במילויה באופן פסיבי לא די. על חברות הביטוח לקיים את החובה באופן אקטיבי. על נציג חברת הביטוח להסב בפועל, בעת עשיית הביטוח, את תשומת לב המבוטח לסייגים אלה. וגם בכך לא די. עליו לוודא שהמבוטח ער ומבין את הסייגים. חברת ביטוח שלא תקיים אחר החובה באופן אקטיבי, קבע השופט שמגר, לא תוכל בקרות מקרה הביטוח להתנער מתשלום תגמולי הביטוח. להרחבה ראו המאמר באתר משרדנו: סממן מעין פטרנליסטי.

גביית פרמיות גבוהות ותשלום נמוך בעת תביעה

השופט שמגר לא השלים עם הנוהג של תאגידי הביטוח להעריך בעת עשיית הביטוח את הרכוש המבוטח בסכום גבוה, כדי לגבות יותר פרמיה, אך בקרות מקרה הביטוח לחייב את המבוטח להביא חוות דעת כדי להוכיח את שווי הנכס האמתי. בפרשת יאיר ורז, קבע השופט שמגר כי תגמולי הביטוח ישולמו לפי שווי הנכס שהמבוטח שילם על פיו את הפרמיות. "אם חברת הביטוח סבורה כי ערכו של הנכס המבוטח פחת במהלך התקופה שבין חתימת הפוליסה לבין קרות מקרה הבטוח עליה נטל השכנוע להוכיח את השיעור המדויק של ירידת הערך. לכן חברת הביטוח היא זו שצריכה להביא הוכחות על שווי הנכס המבוטח ולא המבוטח." ראה מאמר באתר משרדנו: "סכום ביטוח כאמת מידה".

המבוטח לא צריך להוכיח שהוא ישר כדי לזכות בתגמולי ביטוח

השופט שמגר הפך את ההלכה המקוממת שקבעה כי די בכך שחברת הביטוח תעלה חשדות לביום כדי להטיל על המבוטח את נטל השכנוע להפריך את החשדות. "משהניח המבוטח את היסוד [כי ארעה פריצה] על ידי מראה עיניים וחקירה משטרתית אין הוא חייב ואין הוא יכול להתמודד עם הטענה הסתמית כי הוא עצמו ביצע את הפריצה". "במציאות הקיימת", הבהיר השופט, "הרוב המכריע של התביעות עקב פריצות אינן מוגשות על ידי מי שפרץ אצל עצמו. חברת ביטוח שרוצה לסתור הנחה זו, עליה לבסס חשדות בדבר ביום הפריצה, בראיות ממשיות ואם לא תעמוד בנטל ההוכחה לא תתקבל טענתה". ראה פרשת רוני סיני באתר משרדנו: פריצה עצמית.

ספק צריך להתפרש לטובת המבוטח

"תחושת הצדק הבסיסית", קבע הנשיא שמגר, "היא כי כל מקרה של ספק צריך להתפרש לטובת המבוטח, ולא להפך... תגמולי ביטוח שהמבוטח לא זכה בהם על-אף זכאותו להם - הם נזק". עוד קבע כי בכל מקרי הביטוח, לסוגיהם השונים, הנטל להוכיח שמתקיים החריג בפוליסה מוטל על חברת הביטוח.

פוליסת הביטוח תפורש על פי הבנת האדם הפשוט

קביעה חשובה נוספת של שמגר היא כי אין לפרש פוליסות ביטוח על פי ההגדרות הצרות של החוק הפלילי. אלא לפי לשון היום יום.

על קביעה זו נשענו שופטים רבים בפסיקותיהם. כך השופט אהוד שוורץ קבע: "אין לפרש את המונח גניבה בפוליסה על פי הגדרתו המצומצמת בחוק הפלילי, אלא באופן נרחב יותר, כך שגם שימוש ברכב ללא רשות נחשב לגניבה". ראה מאמר "גם שימוש ללא רשות הוא גניבה". ופסק דין נוסף באותו נושא במאמר: "שימוש ללא רשות גם הוא גניבה".

צמצום חריג "הנזק התוצאתי"

אחד החריגים בו עשו חברות הביטוח שימוש נרחב להתחמקות מתשלום היה חריג "הנזק התוצאתי". להבדיל מנזק ישיר שנגרם לנכס עצמו בעת התאונה, כך טענו, נזק תוצאתי אינו מכוסה.

בפרשת מוריאנו קבע השופט שמגר קביעה עקרונית וחשובה: כל הנזקים הנגרמים לנכס המבוטח בעקבות תאונה ובכללם ירידת ערך, נחשבים לנזקים ישירים המכוסים בפוליסה. גם אם הנזק נגרם בשלב מאוחר יותר לתאונה, הוא נחשב נזק ישיר ולכן מכוסה בביטוח.

שמגר צמצם את סוגי הנזקים שייחשבו כ"נזקים תוצאתיים" לא מכוסים רק לאובדן הזדמנות עסקית עקב הנזק לרכב, הוצאות נסיעה באמצעי תחבורה חליפיים ועוגמת נפש.

ברוח זו ועל סמך הפרמטרים שקבע שמגר בפסק הדין, פסקו שופטים במקרים רבים. כך למשל השופט עידו כפכפי בפרשת מרדכי ארבל (ראה מאמר שכתבנו בנושא "נזק תוצאתי") וגם השופט ישי קורן בפרשת כגן (ראה מאמר "נזק תוצאתי לא מה שחשבתם").

אסור למפקח על הביטוח להעדיף את אינטרס תאגידי הביטוח

זמן קצר לאחר שיצא פסק הדין שקבע כי המבוטחים זכאים לפיצוי עבור ירידת ערך רכבם, ניסה המפקח על הביטוח באותה עת, מאיר שביט, לרוקן מתוכן את פסק הדין. זאת עשה באמצעות תיקון בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח. הוא הוסיף שם בפוליסה התקנית פסקה הקובעת, בניגוד לפסק הדין, כי ירידת ערך אינה מכוסה בפוליסת הרכב התקנית.

על תיקון זה יצא קצפו של הנשיא שמגר: המפקח "קיבל בתחום נוסף עמדה אשר מיטיבה עם חברות הביטוח ומרעה עם האזרח המבוטח. הוא אף התיימר להגביל את הזכויות הקנייניות של האזרח באמצעות חקיקת משנה".

דבריו של השופט שמגר היו ברורים וקשים. לגרסתו חברות הביטוח הן שהשפיעו על המפקח לתקן את הפוליסה התקנית. השופט שמגר הזכיר את עקרון השוויון שהוא "יסוד מסד בתפיסותינו המשפטיות מימים קדומים ובעת הזאת". השופט שמגר הוסיף כי המפקח על הביטוח חייב לשים מול עיניו את "הציווי של "לא תהדר" החל גם על החייב ולא רק על הזוכה, על קרבן העבירה ולא רק על הנאשם, על המבוטח ולא רק על חברת הביטוח. דומה שנורמה זו נסוגה, לצערי, לעתים בפני אינטרס סקטוריאלי זה או אחר". הרחבה במאמר "ננזף שלא בפניו".

קצרה היריעה מלתאר את עושר פסיקותיו של השופט שמגר.

נסיים בציטוט מופלא מספרו של הנשיא מאיר שמגר המנוח "תם ולא נשלם":

"שופט טוב לא די שיהיה משפטן מבריק, בעל גישה שיפוטית ברורה ומשנה שיפוטית סדורה. חשוב שהוא יהיה אנושי, רגיש, בעל חוש צדק מפותח ואומץ לב ציבורי".

ביושר ליבו, באנושיותו ובידענותו המופלגת היה הנשיא שמגר מהנשיאים המשפיעים ביותר על המשפט הישראלי. עמידתו האיתנה ולחימתו העיקשת על זכויות המבוטחים מול כוחן של חברות הביטוח ראויה לכבוד והערכה רבה. בזכות פסיקותיו החשובות והאמיצות מבוטחים רבים זכו ויזכו לממש את זכויותיהם מול חברות הביטוח. לעולם ייזכר בזכות דמותו הייחודית ותרומתו לחברה ועל פסיקותיו פורצות הדרך גם בתחומים אחרים.