Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

ביטוחי האחריות נכלוליים והעליון עומד מנגד

שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, סיים את אחד מפסקי הדין שלו במילות אזהרה אלה:

"מבוטחים, היזהרו בביטוח האחריות שלכם[i].

מהן המכשלות שיש בביטוחים אלה, עד כדי כך שבית המשפט העליון מצא לנכון להזהיר את הציבור מפניהם? ואם ביטוחים אלה עלולים להכשיל את הציבור, מדוע לא לפסול אותם? הרי הציבור הרחב לא קורא פסקי דין וגם אם יקרא, עד לחידוש ביטוחי האחריות שלו הוא ישכח את האזהרה. אז למה להותיר מכשול בפני עיוור במקום לעשות מעשה?

כדי להבין את הסיבה לאזהרת השופט עמית, יש להקדיש מספר מילים להבדלים שבין ביטוחי האחריות הנמכרים בישראל.

בשוק הביטוח קיימים שלושה סוגי ביטוח אחריות:

  1. ביטוח על בסיס אירוע
  2. ביטוח על בסיס תביעה
  3. ביטוח על בסיס תביעה והודעה

ביטוח על בסיס אירוע (Occurrence Basis)

מכסה את המבוטח על פעילותו בתוך תקופת הביטוח גם אם התביעה תוגש נגדו לאחר תום תקופת הביטוח.

ביטוח זה פשוט, ברור והוגן. אין מחלוקת על חוקיותו. הוא מאריך את הכיסוי הביטוחי עד לתום תקופת ההתיישנות של תביעת הצד השלישי. המבוטח נהנה מרצף ביטוחי, גם אם בחידוש הביטוח הוא מחליף מבטח. עובדה זו ממריצה את המבטח לתת שירות טוב ולא להפקיע מחירים בחידוש. מבוטח שמפסיק את פעילותו ימשיך להיות מכוסה מפני תביעות עתידיות.

ביטוח על בסיס תביעה (Claims Basis)

ביטוח זה מכסה תביעה המוגשת נגד המבוטח בתוך תקופת הביטוח. זאת בתנאי שהתביעה מתייחסת לפעילות המבוטח בתוך תקופת הביטוח או בתוך תקופה קודמת, אם המבוטח רכש כיסוי רטרואקטיבי.

חסרונותיו של ביטוח תביעה הם רבים וכואבים למבוטחים. הוא חושף את המבוטח ללא כיסוי עבור תביעות שתוגשנה לאחר תום הכיסוי הביטוחי אפילו שהתביעות הן על פעילותו בתוך תקופת הכיסוי. המבוטח אינו שולט במועד הגשת תביעת הצד השלישי, לכן הוא עלול להפסיד את הכיסוי שלא באשמתו. כאשר הרשלנות ארעה בסוף תקופת הביטוח ההתיישנות מתקצרת עד לאפס. המבטח יכול לסרב לחדש את הביטוח, לדרוש כל מחיר בחידושו ולתת שירות גרוע. בכך המבוטח הופך לשבוי של המבטח. המבוטח חשוף לתביעות שתוגשנה לאחר פרישתו מהמקצוע ויורשיו חשופים לתביעות שתוגשנה לאחר מותו. ביטוח זה מאלץ את המבוטח להמשיך ולרכוש ביטוחים למשך תקופת ההתיישנות הארוכה ביותר האפשרית, שהיא במקרים רבים 25 שנה מפרישתו ולעיתים גם מעבר לשנים אלה.

עמדת השופטים על ביטוחי תביעה היא שלילית. כל השופטים מסכימים כי ביטוחי תביעה יוצרים עוול. חלק מהשופטים, כמו שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, בהיותה שופטת מחוזית, פסלו אותם כבלתי חוקיים, כמנוגדים לעקרון תקנת הציבור וכמסכלים את מנגנון מניעת ההתיישנות בחוק חוזה הביטוח. האחרים הסתפקו ב"ביקורת נוקבת" על ביטוחים אלה. אולם בית המשפט העליון לא גילה את האומץ לפסול ביטוחים אלה. עד היום העליון נמנע מהכרעה בחוקיות ביטוחי תביעה.

השופט יצחק עמית זיהה חלק מהבעיות הקשות בביטוח תביעה אך גם הוא התחמק מלדון בחוקיותם. כמתריע בשער, הוא הזהיר את המבוטחים מפני הסכנות שבו והטיל על הסוכנים ואנשי הביטוח חובת זהירות אם המבוטח ייפול בפח ביטוח כזה.

הנה כלשונו דברי השופט עמית על מעט הליקויים שבביטוח זה:

"סוגיית המשטרים הביטוחיים השונים בפוליסות לאחריות מקצועית היא נושא מורכב שאינו נהיר לאדם מן היישוב, שהוא בבחינת מי שאינו יודע לשאול".

"מדובר בנושא המצוי במומחיות המבטחות וסוכני הביטוח".

"בפוליסת ביטוח אחריות על בסיס תביעה הכיסוי הביטוחי מותנה בכך שהתביעה תוגש כאשר הפוליסה בתוקף. זאת על אף שלמבוטח אין שליטה על המועד בו יחליט הניזוק להגיש כנגדו תביעה. כך, לדוגמה, עורך דין עשוי ליתן שירות ללקוחו, אך להיתבע... לאחר הפרישה מהמקצוע".

"על אף ששילם את הפרמיה כסדרה המבוטח ניצב בפני שוקת שבורה. תוצאה קשה זו מנוגדת ‏למטרה ‏הבסיסית ‏של ‏הביטוח שעניינה ‏הקניית שקט ‏נפשי".

האם ביטוח אחריות על בסיס תביעה חוקי?

סעיף 65 נמנה על סעיפי המהות של חוק חוזה הביטוח. סעיף 65 מחייב את חברות הביטוח לתת למבוטח ביטוח אחריות על בסיס אירוע. אולם בית המשפט העליון קבע, בהקשר של ביטוחי בריאות, שאפשר להתנות על סעיפי המהות. לכן לכאורה מותר למכור ביטוח אחריות על בסיס תביעה.

אולם ביטוחי תביעה סותרים סעיף אחר בחוק חוזה הביטוח, הפותר בעיה מבנית בביטוחי אחריות. סעיף זה הוא בלתי ניתן להתנאה. הוראה בחוזה ביטוח הסותרת אותו אינה חוקית.

מהי אותה בעיה מבנית בביטוחי אחריות?

תביעת הצד השלישי נגד המבוטח היא תביעת חבות המתיישנת בדרך כלל תוך 7 שנים (סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות).

תביעת המבוטח נגד המבטח היא תביעה לתגמולי ביטוח המתיישנת תוך 3 שנים (סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח).

אם הצד השלישי מגיש את תביעתו נגד המבוטח לאחר חלוף 3 שנים, המבוטח לא יוכל לממש את תביעתו לכיסוי ביטוחי מהמבטח גם אם החבות נוצרה בתוך תקופת הביטוח.

החוק פתר את הבעיה המבנית ע"י יצירת מנגנון למניעת התיישנות

סעיף 70 לחוק: "בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח". בכך הושוותה תקופת ההתיישנות בתביעת המבוטח לקבלת כיסוי ביטוחי ממבטחו לתקופת התיישנות בתביעת הצד השלישי נגד המבוטח.

ביטוח תביעה מסכל את מנגנון מניעת ההתיישנות

סעיף 71 לחוק קובע שמנגנון מניעת ההתיישנות הוא קוגנטי. מחייב. לא ניתן להתנות עליו. לא במישרין ולא בעקיפין. אולם בביטוח אחריות על בסיס תביעה, אם הצד השלישי יגיש את תביעתו לאחר סיום תקופת הביטוח המבוטח יאבד את הכיסוי. ביטוח תביעה מסכל לפיכך את מנגנון מניעת ההתיישנות. לכן הוא בלתי חוקי. זו לא רק דעתנו. זו דעת שופטים רבים וטובים. אפילו של השופטת עדנה ארבל שכיהנה בבית המשפט העליון. אלא שאת פסק דינה הפוסל ביטוחים אלה היה נתנה בשבתה בבית המשפט המחוזי. עד היום בית המשפט העליון לא דן לגופה של הסוגיה.

ביטוח על בסיס תביעה והודעה (Claims and Notified Basis)

כדי לצמצם את יכולת המבוטח לממש את הביטוח שלו, המבטחים מכניסים לעיתים לתוך הגדרת מקרה הביטוח בביטוחי תביעה תנאי נוסף ההופך אותו ל"ביטוח תביעה והודעה". ביטוח זה מכסה על פי לשונו רק תביעה שתוגש בתוך תקופת הביטוח ובתנאי שהודעת המבוטח למבטח אודות התביעה תימסר גם היא בתוך תקופת הביטוח. מבוטח המפספס ומודיע למבטח יום לאחר תום תקופת הביטוח על התביעה שהוגשה נגדו מאבד את כל זכויותיו. גם אם התביעה הוגשה בתוך תקופת הביטוח. לא זו אף זו: תביעה המוגשת ביום האחרון לתקופת הביטוח מתיישנת מיד.

עמדת הפסיקה לגבי ביטוחי "תביעה והודעה"

גם חוקיותם של ביטוחים אלה נתונה במחלוקת בפסיקה. נביא דוגמא לפסק דין בבית משפט השלום הקובע כי ביטוחי תביעה והודעה אינם חוקיים:

במכונית חדשה נתגלו ליקויים בטיחותיים. הרוכשת הגישה תביעה נגד היבואן וזכתה בפיצויים.

אחריות היבואן בוטחה בביטוח אחריות המוצר מסוג "תביעה והודעה". התביעה הוגשה ליבואן בתוך תקופת הביטוח, אך הוא מסר את ההודעה למבטח רק לאחר תקופת הביטוח.

האם איחור בהודעה למבטח מפקיע את הכיסוי למרות שהתביעה הוגשה בתוך תקופת הביטוח?

בית המשפט קבע כי התנאי בהגדרת הביטוח שההודעה על התביעה תימסר למבטח בתוך תקופת הבטוח אינה חוקית. עיתוי הגשת התביעה כנגד המבוטח נתון בשליטתו הבלעדית של הלקוח. זה יכול להגיש את התביעה כנגד המבוטח גם לאחר תום תקופת הבטוח. לא יעלה על הדעת שבמקרה כזה יעמוד המבוטח בפני שוקת שבורה וייאלץ להתמודד כנגד תביעת הלקוח ללא כל כסוי ביטוחי. המבטחת חויבה לכסות את הפיצויים שהיבואן שילם לרוכשת המכונית.

ניסיון להפוך ביטוח ל"תביעה והודעה" גם כשדרישת ההודעה למבטח בתוך תקופת הביטוח לא נרשמה בהגדרת מקרה הביטוח

חברות הביטוח ראו כי טוב וניסו להפוך לביטוחי "תביעה והודעה" את כל הפוליסות הדורשות מסירת הודעה מידית למבטח על מקרה הביטוח.

נגד המבוטח הוגשה תביעת אחריות בארצות הברית. כדי למנוע הוצאות משפט של התדיינויות ממושכות בארצות הברית, המבוטח התפשר עם התובעים בסכום של ערך מטרד.

המבוטח הגיש למבטח האחריות בקשה להחזר ערך המטרד וההוצאות המשפטיות שנגרמו לו.

למבטח לא הייתה עילה לדחות את התביעה בנימוק שהתביעה נגד המבוטח לא הוגשה בתקופת הביטוח כי היא הוגשה בתקופת הביטוח.

גם לא הייתה למבטח עילה לדחות את התביעה בנימוק שההודעה על התביעה נמסרה לאחר תקופת הביטוח כי בהגדרת מקרה הביטוח לא נרשם התנאי שההודעה תימסר בתוך תקופת הביטוח.

למרות זאת המבטח נתפס לעובדה שהמבוטח מסר לו הודעה על מקרה הביטוח רק בחלוף תקופת הביטוח. הוא התבסס על לדרישה הרשומה בפוליסה (לא בהגדרת הביטוח) שהמבוטח ימסור למבטח הודעה מידית על מקרה הביטוח. יש לקרוא דרישה זו, טען המבטח, כאילו נכתבה בהגדרת מקרה הביטוח וכאילו רשום שם "הודעה מידית בתוך תקופת הביטוח".

זאת למרות שתנאי כזה גם כשהוא רשום מפורשות בהגדרת מקרה הביטוח אינו חוקי לפי חלק מהפוסקים ולפי חלק אחר מעורר ביקורת קשה.

טענות המבטח נוגדות הוראת חוק קוגנטית

ברוב רובן של הפוליסות וגם בחוק חוזה הביטוח יש חובת הודעה מידית על מקרה ביטוח (סעיף 23). אולם החוק קובע כי המבטח חייב במלוא תגמולי הביטוח אם הפרת החובה לא גורמת לו נזק. הוראה זו נקבעה במפורש כהוראה קוגנטית (סעיפים 24+29(ב))

ואף על פי כן שתי שופטות, חנה קלוגמן (שלום) ואביגיל כהן (מחוזי), דחו את תביעת המבוטח בטענה שהפרת תנאי ההודעה המידית שוללת את הכיסוי הביטוחי למרות שהתנאי אינו חלק מהגדרת מקרה הביטוח.

בקשת רשות הערעור על שני פסקי הדין הובאה בפני שופט בית המשפט העליון יצחק עמית.

בפסק דינו השופט עמית ביטל את פסקי הדין של שתי השופטות בשלום ובמחוזי וחייב את המבטח לשלם את מלוא תגמולי הביטוח והוצאות המשפט.

המסקנה היא שלא ניתן להפוך ביטוח תביעה לביטוח תביעה והודעה אם אין סעיף מפורש בתוך הגדרת מקרה הביטוח הדורש הודעה למבטח בתוך תקופת הביטוח.

יחד עם זאת, גם כאן, השופט עמית נמנע מלדון בחוקיות ביטוחי תביעה ומחוקיות ביטוחי תביעה והודעה.

מכשלת "אמור היה לדעת"

חברות הביטוח שותלות בתוך פוליסות אחריות על בסיס תביעה סייג הקובע בלשון זו או דומה לה כדלקמן: מותנה בזה כי הפוליסה אינה מכסה את המבוטח בקשר עם חבות הנובעת מכל עניין שקדם להצעת המבוטח ואשר המבוטח בעת הגשת הצעת הביטוח ידע או אמור היה לדעת עליו כי הם עלולים לשמש עילת תביעה נגדו".

לדעתנו סעיף כזה לא חוקי כי הוא לא עומד בדרישות חובת הגילוי (סעיפים 6-8 לחוק חוזה הביטוח) המהוות הוראות חוק קוגנטית (סעיף 39(ב)). אולם למרות היותו בלתי חוקי, חברות הביטוח עושות בו שימוש תדיר ונתלות בכך שסייג זה נרשם בפוליסה כדי לדחות כמעט כל תביעה אם המבוטח מחדש את הביטוח אצל מבטח אחר ואפילו אצל אותו מבטח.

האם תיקון הנזק כדי למנוע תביעה שולל את הכיסוי?

קבלן התרשל בעבודות שיקום בית משותף. הקבלן לא המתין שתוגש נגדו תביעה. הוא השקיע משאבים רבים בתיקון הליקויים ומנע את התביעה. בסיום התיקון פנה למבטחת בדרישה לשפותו על הוצאות התיקונים. המבטחת סירבה בטענה שביטוח האחריות מכסה רק תביעה המוגשת בבית המשפט.

בית המשפט: המבוטח לא צריך להמתין שתוגש נגדו תביעה בבית משפט

"עמדת המבטחת, לפיה שומה היה על המבוטח לשבת באפס מעש ולהמתין שתוגש נגדו תביעה משפטית, לשם הפעלת ביטוח האחריות המקצועית, אינה מקובלת כלל ועיקר. נהפוך הוא, יפה בעיני דרך פעולת המבוטח, אשר פעל להקטנת הנזק תוך שינוי תכנית עבודתו המקורית, וזאת בכדי למנוע התדיינות משפטית מיותרת ויקרת משאבים".

נפילה בין הכיסאות במעבר בין ביטוח אירוע לביטוח תביעה

רופא שיניים התרשל בשיקום פה ולסת של מטופלת וחויב בפיצויים. הרופא הקפיד לרכוש ברציפות ביטוחי אחריות. טרם הטיפול הכושל היה לרופא ביטוח אירוע בהראל. בתקופת הטיפול הכושל היה לרופא ביטוח תביעה באליהו. לאחר הטיפול הכושל היה לרופא ביטוח אירוע אצל מבטח אנגלי.

שלושת המבטחים יצאו פטורים מתשלום. הביטוחים הראשון והשלישי על בסיס אירוע לא חלו כי אירוע הרשלנות לא התרחש בתקופתם. הביטוח השני לא חל כי התביעה הוגשה לאחר תום תוקפו.

התוצאה: הסוכן והמבוטח התחלקו באחריות

במשפט התברר כי סוכן הביטוח שכנע את המבוטח לעבור מביטוח לביטוח תוך הבטחה שכל אחד מהם הוא "ככל ביטוח אחר". בית המשפט קבע שסוכן הביטוח אשם בנפילה בין הכיסאות בשבעים אחוז בנימוק שהסוכן לא העמיד את המבוטח על הנפקות המשמעותית של מעבר בין ביטוחי אירוע לבין ביטוחי תביעה. ואילו הרופא אשם בשלושים אחוז כי "לא בדק את ההבדל בין המוצר שהיה לו לבין המוצר שאליו עבר". למה החלוקה של 70:30? ככה. לפי שיטת האצבע.

התוצאה: על אף שהרופא ביטח את עצמו במהלך השנים ברציפות אצל מבטחות שונות, הוא מצא את עצמו בסופו של יום ללא כיסוי ביטוחי.

לסיכום: אנא תפטרו את הצבירו מעונשם של ביטוחי האחריות על בסיס תביעה

לא מנינו לעיל את מקצת המכשלות בפוליסות אחריות על בסיס תביעה. מן הראוי היה שבתי המשפט יפשילו שרוולים ויאסרו על ביטוחי אחריות על בסיס תביעות. כך נעשה במדינות רבות בארצות הברית, בניו זילנד, בצרפת, בספרד, בבלגיה ועוד. נזקם של ביטוחים אלה והעוול שהם גורמים למבוטחים תמימים על לא עוול בכפם הוא כה גדול עד שיש לסלקם משוק הביטוח.

[i] רע"א 3304/18. ראה מאמר על פסק הדין יחד עם פסק הדין המלא באתר משרדנו תחת הכותרת הפוליסה נכלולית והעליון מסתפק הפוליסה נכלולית והעליון מסתפק באזהרות לציבור


שלושת פסקי הדין המלאים
גש למאמר זה באינטרנט על מנת להוריד את הקבצים הבאים: שלושת פסקי הדין המלאים