הצג טקסט בגופן גדולהצג טקסט בגופן בינוניהצג טקסט בגופן קטן
כתובתנו: מגדל על דיזנגוף סנטר קומה 16, רחוב דיזנגוף 50 תל אביב. דרכי ההגעה בתפריט "אודותינו".

על חופש החוזים והלב השומע

שלושה משופטי בית המשפט העליון, חנן מלצר, יצחק עמית וניל הנדל החזירו אותנו בימים אלה אל המאה התשע עשרה.

הדבר קרה בדיון הנוסף שהתקיים בפרשת פיקאלי. עליה עוד נרחיב בשבועות הקרובים.

איגוד קרטל תאגידי הביטוח ביקש לקחת חלק בדיון כ"ידיד בית המשפט". שלושת השופטים נשבו בקסמי טענות תאגידי הביטוח והודיעו להם: מותר לכם לעצב את פוליסות הביטוח כראות עיניכם, כי חופש החוזים מהווה עיקרון על בתחום הביטוח.

בהרכב ישבו גם שני שופטים נוספים: דפנה ברק ארז ועופר גרוסקופף. השניים ביקרו בחריפות את פסק הדין של שופטי הרוב והתריעו כי תוצאתו תביא ל"פגיעה קשה בזכויות צרכני שוק הביטוח". קריאתם נפלה על אוזניים ערלות.

מחזות וסיפורים רבים נכתבו על הפח שטומנים החזקים לחלשים בחברה באמצעות חופש החוזים. החלשים חותמים על כל חוזה ומוכנים כדי לשרוד גם למכור את נפשם לשטן. ראו למשל ״פאוסט״ של גתה והסיפור ״השטן ודניאל וובסטר״ של בֶּנֶה.

שופטים רבים הסתייגו מהשימוש האכזרי שעושים התאגידים החזקים בחופש החוזים. ביניהם הלורד אלפרד דנינג, מגדולי שופטי אנגליה שקבע כי הוא משמש בידיהם כלי לעושק דלת העם.

נשיא בית המשפט העליון שלנו מאיר שמגר הוקיע את תאגידי הביטוח הנוהגים באמצעות חופש החוזים "בדרך של ימין מקרבת, קרי כורתת חוזה וגובה פרמיה, ושמאל דוחה, קרי, כוללת בפוליסה תנאים המרוקנים אותה מראש מתוכנה וממטרתה הגלויה".

שופט בית המשפט העליון, יצחק זמיר, הזכיר את הלקח של המדינה המתירנית במאה התשע עשרה. זו דגלה בחופש חוזים מוחלט. התוצאה לא איחרה לבוא: "ניצול, עוני ופיגור עמוק ורחב", כלשון השופט זמיר.

לקחי ההיסטוריה נלמדו. במאה העשרים התפתחה במערב מדינת הרווחה לטובת כלל האוכלוסייה ולא רק לטובת השכבה השלטת והקרובה לצלחת. עיקרון העל של חופש החוזים פינה את מקומו לעיקרון הצדק החוזי.

מדינת ישראל הלכה בעקבות המערב וחוקקה מערכת חוקי צרכנות משוכללת. ביניהם חוק חוזה הביטוח שבא למנוע מתאגידי הביטוח את ניצול "מצוקתו של המבוטח, חולשתו השכלית או הגופנית, בורותו, אי ידיעתו את השפה או חוסר נסיונו", כלשון חוק הפיקוח על עסקי ביטוח.

על רקע כל אלה, עצוב לקרוא את פסק דינם של שלושת שופטי הרוב בפרשת פיקאלי. הם התעלמו מלקחי ההיסטוריה, מרוחו ולשונו של חוק חוזה הביטוח, מפסקי דין קודמים והסירו כל הגנה מחולים הזקוקים לתרופות מצילות חיים, מחולים סיעודיים, ממשפחות שאיבדו את יקיריהם, מאנשים שאיבדו את מקור פרנסתם ומשורה ארוכה של מוכי גורל ששילמו כל חייהם פרמיות וגילו באסונם כי תאגיד הביטוח מכר להם פוליסה מרוקנת תוכן.

בשנה הבאה עלינו לטובה, יעמדו לבחירה ארבעה שופטים חדשים לבית המשפט העליון. מי ייתן וחברי הוועדה לבחירת שופטים יראו אל מול עיניהם את השיחה שניהל שלמה המלך עם בוראו זמן קצר לאחר הכתרתו.

"שאל מה אתן לך", אמר אלוהים לשלמה המלך ונפעם מתשובתו של המלך הצעיר. שלמה לא ביקש אריכות ימים. לא עושר. לא כבוד. לא כוח להכניע את אויביו. החכם באדם ביקש רק דבר אחד: "לב שומע לשפוט את עמך".

מי ייתן והוועדה תמנה לנו ארבעה שופטים חדשים עם לב שומע. אילולא תכונה זו אצל שופטינו, ימשיכו תאגידי הביטוח לגרוף רווחים מופקעים. אך הערבות ההדדית, המנוהלת כיום ברובה על ידי תאגידי הביטוח, תקרוס. כפי שהתריעו שופטי המיעוט בפרשת פיקאלי.

חג שמח, שנה טובה ושרק אהבה תקיף אתכם.

חיים קליר וצוות המשרד

ערב ראש השנה התשמ"ב