ביהמ"ש: AIG מוכרת ביטוח חו"ל עם כיסוי למחשב ריק מתוכן
זמן קצר לאחר שהמריא לחו"ל, גילה פנחס אושה כי המחשב הנייד, שהיה עמו לפני העלייה למטוס, לא נמצא אתו. עם חזרתו ארצה, פנה למוקד האבדות בנתב"ג. המחשב לא נמצא שם.
אושה רכש מבעוד מועד, ביטוח נסיעות בחברת הביטוח AIG עם הרחבה לכיסוי "אובדן או גניבה של מחשב אישי נישא". על ההרחבה שילם תוספת פרמיה מיוחדת בשיעור כעשרים אחוז מהפרמיה הבסיסית.
אושה פנה לחברת AIG ודיווח על האובדן. או אז, חטף נזיפות: "מחשב זה חפץ יקר ערך. אסור להוריד אותו מהגוף אלא אם הוא מאוחסן בתוך כספת". מסלקת התביעות הפנתה את אושה לאחד מתוך מאות חריגיה של הפוליסה: "לא ישולמו תגמולי ביטוח לפי ההרחבה למחשב אישי נישא במקרה שהמחשב לא הוחזק בתיק הצמוד למבוטח או שלא הוחזק בכספת המלון".
אושה קרא שוב ושוב את החריג ובכל קריאה גברה הבנתו כי הוא פראייר. הוא שילם תוספת פרמיה עבור הרחבה חסרת ערך. הרי אין מצב שבו מחשב ילך לאיבוד בתוך כספת במלון או בתוך תיק צמוד למבוטח.
האם את יכולה להראות לי מקרה אחד שבו שילמתם עבור אובדן מחשב נייד, הקשה אושה. "אני לא יודעת להשיב לך על כך", ענתה מסלקת התביעות.
אושה פנה לעזרת מערכת המשפט. המחלוקת בינו לבין AIG הונחה על שולחנה של השופטת עדי ניר בנימיני, מבית משפט השלום בתל אביב.
האם את יכולה להביא מקרה בו שילמתם על אובדן מחשב, חזרה השופטת ניר בנימיני ושאלה את נציגת AIG. "אני מתקשה למצוא סיטואציה כזאת שבה יינתן כיסוי ביטוחי", נאלצה נציגת חברת הביטוח להודות.
לאור המסמכים והעדויות שהובאו בפניה, הגיעה השופטת ניר בנימיני למסקנה לפיה AIG מטעה את מבוטחיה. היא מוכרת להם תמורת תוספת פרמיה ניכרת, הרחבה לאבדה של מחשב נישא. המשמעות המקובלת של אבדה, היא השארת חפץ מתוך שכחה במקום מסוים. המבוטחים סבורים כי אם יאבדו מחשב נייד לפי המשמעות המקובלת, הם יקבלו מחברת הביטוח את שוויו. לכן הם מוכנים לשלם פרמיה גבוהה יותר. והנה כאשר הם מאבדים את המחשב, הם מגלים כי אין כיסוי לאבדה שהתרחשה מחוץ לכספת או בעת שהמחשב לא היה על גופם. זאת כאשר ברור שמחשב נישא לא יכול ללכת לאיבוד בתוך כספת או כשהוא נמצא פיסית על בעליו או צמוד אליו. החריג ששתלה AIG בפוליסה, הפך את ההרחבה לאובדן מחשב לאות מתה, מרוקנת מתוכן, השוללת מהמבוטחים כל אפשרות לקבלת תגמול במקרה של אבדה. בכך הודתה גם נציגת חברת הביטוח עצמה. מדובר בחריג המקפח מבוטחים ומפר את חובת תום הלב של חברת הביטוח, סיכמה השופטת.
השופטת ניר בנימיני הזכירה לתאגידי הביטוח כי הפסיקה מחייבת אותם לנסח פוליסות תוך כיבוד הציפיות הסבירות של המבוטחים. אם הם לא יעשו כן, בית המשפט יחייב אותם לשלם אפילו אם לשון הפוליסה פוטרת אותם מתשלום.
בסופו של דיון, חייבה השופטת עדי ניר בנימיני, את חברת AIG לשלם למבוטח את מלוא שווי המחשב, תוך קביעה עקרונית כי תנאי שמירת המחשב בכספת או בתיק צמוד לגופו של המבוטח לא חל על מקרה של אבדה.
נשאלת השאלה, מי אחראי למצב עגום ומקומם זה שבו, כלשונו הציורית של נשיא בית המשפט העליון השופט מאיר שמגר המנוח, "תאגידי הביטוח נוהגים בדרך של ימין מקרבת, קרי כורתת חוזה וגובה פרמיה, ושמאל דוחה, קרי, כוללת בפוליסה תנאים המרוקנים אותה מראש מתוכנה וממטרתה הגלויה".
את התשובה לכך נתנו כבר חכמי התלמוד: לאו עכברא גנב אלא חורא גנב. ובתרגום לעברית: לא העכבר גנב אלא החור גנב. כלומר, כלפי הציבור לא הגנב אשם, אלא מי שהופקד למנוע את הגניבה. ובתחום הביטוח, מי שמופקד על אישור ניסוחי הפוליסות הוא הממונה על שוק הביטוח. הוא זה שהחוק מקנה לו סמכות רחבה לפסול או לאשר את ניסוחי הפוליסות. לפיכך אם תאגידי הביטוח מוכרים פוליסות מרוקנות מתוכן, האחריות הבלעדית מוטלת על הממונה על הביטוח. אלא שכל מי שיקרא בעיון את הפוליסות יגלה שרובן ככולן מנוסחות באופן המאפשר לתאגידי הביטוח להתחמק מכל תשלום. אילו היה הממונה על הביטוח עושה את מלאכתו נאמנה, כל מוצרי הביטוח היו נראים אחרת וגם בתי המשפט והמבוטחים לא היו מותשים לעייפה בתילי תילים של פרשנויות.