הפניקס לא הזהירה את המבוטח מפני השלכות ביטוח חסר וחויבה במלוא הנזק

נאדר מנהל עסק קטן לייצור שלטים במושב ישרש. באחד הימים פרצה שריפה במבנה בית העסק. המבנה היה מבוטח בחברת הביטוח הפניקס. אלא שהפניקס הודיעה לנאדר כי הוא זכאי לפיצוי חלקי בלבד בשל "ביטוח חסר".

נקדים ונבהיר מהו ביטוח חסר. חברות הביטוח מגבילות בפוליסות את תקרת אחריותן לתשלום תגמולי ביטוח. הגבלה זו קרויה בחוק חוזה הביטוח בשם "סכום ביטוח". המבוטח התמים, יוצא מנקודת הנחה, כי כל עוד נזקיו לא עולים על סכום הביטוח, הוא יקבל פיצוי על מלוא נזקיו. אולם הלכה למעשה, סכום הביטוח מאפשר לחברות הביטוח לבצע "תספורת" לכל פיצוי על נזק, גם אם הנזק הוא פחות מסכום הביטוח. זאת לפי סעיף 60 לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי אם הנכס בוטח בסכום ביטוח הנופל משוויו, אזי חברת הביטוח תשלם תגמולי ביטוח מופחתים "בשיעור יחסי שהוא כיחס שבין סכום הביטוח לבין שווי הנכס". כך למשל, אם מבנה השווה מיליון שקל, בוטח בסכום ביטוח של 500 אלף שקל ונגרם לו נזק של 100 אלף שקל, המבוטח יקבל פיצוי רק על מחצית מנזקו: 50 אלף שקל. זאת למרות שהנזק שנגרם לנכס המבוטח (100,000 שקל) נופל מהרבה מסכום הביטוח (500 אף שקל).

נחזור אל המקרה של נאדר. הפניקס טענה כאמור, כי המבנה בוטח בביטוח חסר. לטענתה, סכום הביטוח שנקבע בפוליסה היה בגובה 70 אחוז משווי המבנה. הנזק למבנה כתוצאה מהשריפה הסתכם בסכום של 150 אלף שקל. לפיכך על פי סעיף 60 לחוק חוזה הביטוח, עליה לפצות את המבוטח רק ב-70 אחוז מהנזק, כלומר ב- 105 אלף שקל בלבד.

נאדר התקומם נוכח הפיצוי החלקי שקיבל. שנים רבות הוא משלם פרמיות והנה בעת צרה, הוא מקבל פיצוי חלקי בלבד. הוא הגיש נגד הפניקס תביעה בבית משפט השלום ברמלה. התביעה הגיעה לפתחו של השופט זיוון אלימי.

לצורך תשלום חלקי על בסיס ביטוח חסר, קבע השופט אלימי, לא די בכך שחברת הביטוח תטען לביטוח חסר. עליה להביא ראיות לכך ששווי המבנה המבוטח עלה על סכום הביטוח שנקבע בפוליסה. בנוסף, על חברת הביטוח להוכיח כי הביאה לידיעת המבוטח את המשמעות של ביטוח חסר וכי וִידְּאָה שהוא מבין את משמעויות הרוחב של ביטוח חסר.

במקרה זה, קבע השופט, הפניקס לא הביאה כל הוכחה לקיומו של ביטוח חסר.

ההוכחה מצויה בחוות דעת השמאי שלנו, טענו נציגי הפניקס. שווי הנכס הוא 360 אלף שקל.

השופט אלימי עיין בחוות דעת שמאי הפניקס וגילה כי רק במכנה של נוסחת החישוב שערך השמאי, מאוזכר המספר 360 אלף ללא כל הסבר, פירוט, או הבהרה. אכן, בעדותו בבית המשפט, טען השמאי כי תחשיבו התבסס על מחירונים של יצחק לוי. אולם המחירונים לא הוגשו לבית המשפט. למבוטח לא ניתנה כל אפשרות לבחון את התחשיב או את המחירונים ולבדוק שמא קיים פרמטר כלשהו המצדיק את הפחתת שווי המבנה.

מעבר לכך, קבע השופט זיוון אלימי, הפניקס לא עמדה בחובתה להביא לידיעת המבוטח את המשמעות והנפקות של ביטוח חסר.

אבל, טענו נציגי הפניקס, אין זה אפשרי להפנות כל מבוטח שלנו לכל סייג וסייג שנמצא בפוליסה. מדובר בדרישה בלתי אפשרית.

נכון שלא ניתן להסביר לכל מבוטח את כל התנאים והסייגים, קבע השופט. אך הנושא של ביטוח חסר הוא נושא מורכב, שלא מובן לאדם מן היישוב. אי אפשר לצפות ממבוטח להתעמק במשמעות של כל מונח שמופיע בפוליסה. במקרה זה, ציין השופט, המבוטח לאורך כל עדותו, חזר והדגיש כי מעולם לא הוסבר לו מהו ביטוח חסר ומה המשמעות במקרה של אירוע ביטוחי, ושאם היה מבין את הדברים היה משלם את ההפרש הנדרש.

לאור כל זאת, פסק השופט אלימי, גם אם הפניקס הייתה מוכיחה שמדובר בביטוח חסר, היא לא עמדה בחובתה הבסיסית להסביר למבוטח כי יש לו ביטוח חסר ואת משמעות הדבר.

בסופו של יום, השופט זיוון אלימי חייב את הפניקס במלוא הנזק שנגרם למבנה בשריפה.

בסוף פסק דינו, הזכיר השופט אלימי להפניקס את העובדה שחוזה הביטוח הוא חוזה אחיד, המתאפיין בפערי כוחות ברורים בין חברת הביטוח כצד חזק לבין המבוטח כצד חלש. עם קרות האירוע הביטוחי נתון המבוטח לחסדי חברת הביטוח לה שילם פרמיות טבין ותקילין. חברת הביטוח יכולה לגרום להתמוטטותו הכלכלית של המבוטח אם לא תקיים את התחייבותה כלפיו. לכן מוטלות עליה חובות גילוי מיוחדות, דוגמת החובה להבהיר למבוטח את משמעות ביטוח החסר.