שופטת: הסכם סודיות, לא הופך את רשימת לקוחות סוכנות הביטוח לסודית

עמוס החל לעבוד כמוקדן מכירות בסוכנות הביטוח אר אנד די. בתום חמישה חודשים, התפטר מעבודתו, והחל לתת שירותים כפרילנסר לסוכנות הביטוח עידן חדש.

לא עבר זמן רב, עד שסוכנות עידן חדש קיבלה כתב תביעה והזמנה להתייצב בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

התביעה הוגשה על ידי סוכנות אר אנד די, המעסיקה הקודמת של עמוס. עילת התביעה: גזל סוד מסחרי באמצעות עמוס. סגנית הנשיא, השופטת אריאלה גילצר-כץ, מונתה להכריע בתביעה.

מספר ימים לאחר התפטרותו, טענו נציגי סוכנות אר אנד די, פנה עמוס ללקוחות הסוכנות ותוך הפרת חובת הסודיות עליה חתם, העביר אותם לסוכנות עידן חדש. בכך עשתה זו האחרונה, שימוש פסול ברשימת הלקוחות של הסוכנות שלנו, רשימה שהיא בגדר סוד מסחרי.

סוד מסחרי, מוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות כ"מידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

על רקע הגדרה זו, בחנה השופטת גילצר-כץ, את השאלה האם רשימת הלקוחות של אר אנד די בכלל מהווה סוד מסחרי.

מתוך העדויות שהובאו במשפט, עלה כי סוכנות אר אנד די לא נקטה בכל אמצעי כדי לשמור על סודיות רשימת לקוחותיה. הרשימה הייתה מצויה גם בידי עובדים אחרים ולא רק שהייתה מצויה בידי עובדים אחרים, אלא שהסוכנות פרסמה מי הם לקוחותיה באתר האינטרנט שלה.

יתירה מזו, ציינה השופטת, על פי פסיקת בתי המשפט בסוגיה זו, אין ערך מסחרי לרשימת הלקוחות אם אין תחרות בין המעסיק הקודם למעסיק החדש. בענייננו, קבעה השופטת, אמנם שני המעסיקים פועלים בענף הביטוח ומשווקים פוליסות שונות, אך לא הוכח כי השניים מתחרים על אותו פלח שוק ועל מכירת אותו מוצר.

אכן, הודתה השופטת, חשיבות רשימת לקוחות יכולה לנבוע לאו דווקא מזהות הלקוחות, אלא גם מתנאי ההתקשרות עמם, מהמחירים המיוחדים ומתנאי התשלום שניתנים ללקוחות. אך במקרה זה, לא הוכח כי רשימת הלקוחות מאופיינת בתנאי התקשרות ייחודיים.

כמו כן, הוסיפה השופטת, יש חשיבות גם להיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר. האחרון, ידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלות. במקרה זה, עמוס היה עובד זוטר, מוקדן מכירות טלפוני.

מרכיב נוסף ההופך רשימת לקוחות לסוד מסחרי, ציינה השופטת, קשור לאופי הענף בו מתחרים הצדדים. יש להבחין בין ענף עם מוצרים סטנדרטיים הנמכרים למאות ואלפי לקוחות פוטנציאליים לבין שוק עם מוצרים ייחודיים. בשוק בו מתחרים הצדדים במקרה זה, נמכרים ביטוחים לכל אזרח. אין מדובר בהתמחות מיוחדת של סוכנות אר אנד די.

בהקשר זה יש להביא בחשבון גם את ההשקעה של סוכנות אר אנד די ברשימת הלקוחות, ואת החיסכון בהשקעה שהפיקה סוכנות עידן חדש מגילוי וניצול רשימת הלקוחות של אר אנד די. מהעדויות התחוור כי לקוחות סוכנות אר אנד די הושגו דרך לידים, רשימה של לקוחות פוטנציאליים. לא הוכח גודל ההשקעה הכספית בעריכת רשימת הלקוחות.

על רקע כל אלה, הגיעה השופטת למסקנה כי רשימת הלקוחות של אר אנד די לא הייתה בגדר סוד מסחרי.

מעבר לכך, קבעה השופטת גילצר-כץ, לא הוכח כי סוכנות עידן חדש ידעה שעמוס עושה שימוש ברשימת לקוחות הסוכנות בה עבד בעבר. השופטת גם הדגישה כי מיד כשהדבר הובא לידיעתה, היא נהגה בתום לב והורתה לעמוס להפסיק לפנות אל לקוחות אר אנד די.

בסופו של יום, מנימוקים אלה, דחתה השופטת את תביעת סוכנות אר אנד די נגד סוכנות עידן חדש.

פסק דינה של השופטת אריאלה גילצר-כץ מלמד כי אין זה מובן מאליו שרשימת לקוחות היא סוד מסחרי. כל מקרה נבחן תוך איזון האינטרסים בין הציבור הרחב, העובד והמעסיק:

לציבור הרחב הזכות ליהנות מתחרות חופשית מבלי שיגבילו את הגישה אליו.

לעובד הזכות להתפרנס בכבוד. העובדה שהוא עוזב סוכנות אחת ומוצא מיד עבודה בסוכנות אחרת, גם אם היא חברה מתחרה, אינה מהווה הוכחה לכך שביצע גזל של סוד מסחרי.

לסוכנות הביטוח הזכות להגן על רשימת לקוחותיה, אולם עליה להוכיח כי רשימת לקוחות היא סוד מסחרי כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות והוכחה זו אינה דבר של מה בכך.