האם הבת וזיקת הביטוח

רבים מהקונים רכב יד שנייה, יוצאים מנקודת הנחה, כי הביטוח על הרכב שרכשו, ממשיך עד לתום תקופת הביטוח.

הוא הדין במי שהתמזל מזלו ובן משפחה מעביר אליו את רכבו הישן.

אולם חברות הביטוח מעלות במקרים אלה טענה פורמאלית הלקוחה מהמשפט האנגלי, בשם "אובדן זיקת הביטוח".

ברגע שהמבוטח מעביר את הנכס המבוטח לאדם אחר, כך הן טוענות, הוא מאבד זיקה כלכלית אל הנכס המבוטח. הביטוח הופך לחוזה הימורים. לבית המשפט, כידוע, אסור לאכוף חוזה הימורים שלא נעשה דרך גופי הימורים מאושרים בחוק, דוגמת מפעל הפיס.

עד לכניסת חוק חוזה הביטוח לתוקף, לפני 3 עשורים, בתי המשפט בישראל קיבלו טענה זו.

כתוצאה מכך, אלפי אזרחים איבדו את רכושם.

למרבה הצער, גם משך 3 העשורים מאז נכנס חוק חוזה הביטוח לתוקף, המשיכו שופטי ישראל לקבל טענה זו.

כמו דור המדבר, הם לא הצליחו להשתחרר מהמשפט האנגלי, למרות שבדברי ההסבר לחוק חוזה הביטוח נאמר במפורש: "החוק שולל את המושג של זיקת הביטוח הלקוח מהחוק האנגלי, אשר גרם שם לסיבוכים רבים ולתוצאות בלתי רצויות".

היה צריך לקום, כנראה, דור חדש של שופטים, כדי שתודעת השינוי שהביא חוק חוזה הביטוח, תחלחל אל מערכת בתי המשפט.

אחד השופטים הראשונים, שהפנים את השינוי, הוא השופט אשר קולה, כיום כבר שופט בית המשפט המחוזי בנצרת.

לפני כשנתיים וחצי, עוד בהיותו שופט שלום נתן בפרשת עואד פסק דין משנה כיוון.

באותו עניין, התאונה ארעה לאחר שהרכב המבוטח עבר לבעלות הקונה. כצפוי, חברת הביטוח התנערה מהכיסוי הביטוחי בטענה של העדר זיקת ביטוח.

השופט קולה מודה כי מרבית השופטים היו מקבלים את טענתה של חברת הביטוח, "אלא... בכל הכבוד לעמדת הרוב בפסיקה, איני יכול להיות שותף לעמדה זו".

הדרישה לזיקת ביטוח, מבהיר השופט, היוותה חלק מהדין האנגלי. כיום היא כבר לא נדרשת. לא זו אף זו: תכליתו המרכזית של חוק חוזה הביטוח היא צרכנית מובהקת. נקודת המוצא שלו היא "לשמור על המבוטח מפני כוחו של המבטח ולאזן את חוסר השוויון שביניהם".

רק אם הקונה שרכש את הרכב עם הביטוח, מסייג השופט, היה מי שכל חברת ביטוח הייתה מסרבת לבטח את רכבו גם תמורת כל סכום שהוא, אזי ניתן היה לקבל טענת חברת הביטוח, עם פלוני כרתתי חוזה ועם אלמוני לא הייתי מעוניינת לכרות חוזה. אולם, זהו המצב הנדיר. המצב השכיח והרגיל הוא, כי דרך כלל, חברות ביטוח, תמורת פרמיה נאותה, אינן מסרבות לבטח את פלוני או אלמוני. לכל היותר, דורשות הן תשלום פרמיה נוסף, או שאינן נותנות הנחת העדר תביעות.

בין האינטרס של הנפגע תם הלב לבין זה של חברת הביטוח, יש להעדיף את האינטרס של הנפגע. הרי חברת הביטוח ביטחה את הנכס וקיבלה את מלוא הפרמיה בגינו. אין לאפשר לה בעת קרות הנזק, להתנער מחובתה לפיצוי בגין הפוליסה ששולמה כדין.

בימים אלה, ניתן פסק דין נוסף המיישם את השינוי שחולל חוק חוזה הביטוח והולך נגד הזרם המרכזי בפסיקת בתי המשפט.

ורד קינן הייתה לקוחה נאמנה של חברת "ביטוח ישיר". היא ביטחה את רכבה אצל ביטוח ישיר שנה אחר שנה.

בשנים האחרונות עברה קינן לתל אביב. את הרכב השאירה בביתה הקודם, לשימוש בני משפחתה.

באחד הימים החנתה אמה של קינן את הרכב בחניון. כאשר שבה לרכב הבחינה כי הרכב נגנב.

קינן ציפתה לקבל את שווי הרכב מביטוח ישיר.

לא מגיעים לך תגמולי ביטוח, הודיעה ביטוח ישיר לקינן. מאותו רגע שהעברת את השימוש ברכב לאמך, איבדת את זיקת הביטוח.

את גם רמאית, הטיחה ביטוח ישיר בקינן. לא גילית לנו כי את כבר לא הנהגת העיקרית ברכב, אלא אימך.

טענותיה של ביטוח ישיר הונחו על שולחנו של השופט אור אדם, שמונה השנה לשופט בית משפט השלום בבאר שבע.

"אינני מוצא ממש בטענת ביטוח ישיר לגבי העדר זיקה ביטוחית", כך במילים אלה כותב השופט אדם בפסק הדין.

קינן היא בעלת הרכב, היא שרכשה אותו, והנזק שנגרם מהגניבה הוא נזק שנגרם לה. העובדה שקינן מסרה את הרכב לשימוש אמה, איננה שוללת את בעלותה על הרכב ואת שליטתה בו. בכל רגע, אם הייתה רוצה ברכב, הייתה יכולה לקחתו בחזרה".

השופט גם דוחה את טענת המרמה שייחסה ביטוח ישיר לקינן בשל אי גילוי השינוי בזהות הנהג העיקרי ברכב ממנה לאימה.

השופט מקבל את עדותה של קינן כי מכיוון שהביטוח כיסה ממילא גם נהיגה של כל נהג אחר מטעמה, לא ראתה חשיבות לעדכן את ביטוח ישיר בנתון זה.

גם לא נראה, מוסיף השופט, כי אילו הייתה ביטוח ישיר מגלה כי זהות הנהג העיקרי ברכב השתנתה, היא הייתה מבטלת את הביטוח.

בסופו של יום, כמו עמיתו השופט קולה, חייב השופט אדם את ביטוח ישיר לשלם לקינן את מלוא שווי הרכב.