"תספורת" של 745 אלף שקל לאלמנת מבוטח פנסיוני

משך 43 שנה, עבד שלמה בתעשייה האווירית. מידי חודש בחודשו, דאג להפריש כעשרים אחוז ממשכורתו לקרן הפנסיה מבטחים. במהלך השנים פקדו את רעייתו מחלות קשות: פרקינסון, דמנציה וריתוק לכיסא גלגלים. שלמה הפך למפרנס היחיד במשפחה. כשאגיע לגיל פרישה, קיווה שלמה, לפחות תהיה לי קרן הפנסיה, ממנה אוכל לפרנס את רעייתי ולתמוך בארבעת ילדיי.

אִתְּרַע מַזָּלוֹ של שלמה ושנתיים לפני גיל הפרישה, פקד אותו אירוע מוחי קשה. הוא נותר מורדם ומונשם.

נכון ליום האירוע המוחי, הצטברו בקרן הפנסיה כמיליון ורבע שקל. לאור מצבם של שלמה ורעייתו, החלו ילדיהם לטפל בענייניהם. לימים אף מונו רשמית לאפוטרופוסים שלהם. מצבם הקשה של ההורים, יצר דילמה אכזרית. האב היה זכאי לקבל קצבת נכות. אולם בשל מצבו, הילדים חששו כי ימיו ספורים. לכן אם יתחיל לקבל קצבת נכות וילך סמוך לאחר מכן לעולמו, תיוותר אמם עם קצבאות פנסיה מוקטנות ב- 60 אחוז שלא תאפשרנה לה לשרוד. במיוחד לא לאור צרכיה המרובים, עקב מחלותיה הקשות.

הילדים בדקו לפיכך אופציה למשוך את כל כספי הפנסיה בתשלום אחד ולהפקידם בחשבון ההורים. קרן הפנסיה מבטחים, מנוהלת כיום על ידי אגף "עמיתים" במשרד האוצר. הילדים פנו לאוצר, אלא שבמקום שנציג מוסמך מטעם קרן הפנסייה ידריך אותם, התקשר אליהם יועץ בכיר בארגון הארצי של התעשייה האווירית והרגיע אותם. יש לכם עוד זמן רב לקבל החלטות מול קרן הפנסיה, אמר להם, בינתיים תמצו את ימי המחלה שאביכם זכאי לקבל מהתעשייה האווירית.

אולם עוד לפני שעבר אותו זמן רב, נפגש היועץ עם אחד הילדים והחתים אותו על ערימת מסמכים. הילד סמך על היועץ ולא העלה בדעתו כי בין המסמכים השתרבבה בקשה להתחיל לקבל קצבת נכות. היועץ לא הסביר לו כי על פי תקנון קרן הפנסיה, ברגע שאביו יקבל את קצבת נכות ראשונה, תיקבר סופית זכותו למשוך את מלוא כספי החיסכון בקרן בתשלום אחד.

לפיכך, כאשר פנו הילדים למשרד האוצר וביקשו למשוך את מלוא כספי הקרן בתשלום אחד, נדהמו לגלות כי משרד האוצר הזדרז, ללא ידיעתם, אפילו לפני המועד החוקי שנקבע בתקנון לתשלום קצבת הנכות הראשונה, להזרים את הקצבה לחשבון אביהם.

בקיצור, משרד האוצר דחה את בקשתם, בנימוק שלפי תקנון הקרן, כאשר האב קיבל את קצבת הנכות הראשונה, נמחקה זכותו למשוך את מלוא כספי החיסכון בתשלום אחד.

הילדים חשו כי משרד האוצר פעל עמם בדרכי תחבולה, הכשיל והטעה אותם כדי שביום בו אביהם ילך לעולמו, אמם תמשיך לקבל רק 40 אחוז מקצבת הנכות שקיבל האב. בדרך זו, גזל משרד האוצר מהוריהם החולים, למעלה מ- 745 אלף שקל מכספי החיסכון אותם צברו בעמל רב משך עשרות שנים.

הילדים פנו לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. תביעתם הונחה על שולחנו של השופט תומר סילורה. למרבה הצער, אביהם לא זכה לשרוד כדי לשמוע את פסק דינו האנושי של השופט סילורה. פסק דין זה מוכיח עד כמה חשובה מערכת המשפט. אולם זאת בתנאי שבדין יושב שופט עם "לב שומע" כמאמר שלמה המלך.

אכן, הודה השופט תומר סילורה, בהתאם לתקנון קרן הפנסיה, האב לא זכאי למשוך את כל חסכונותיו בתשלום אחד לאחר שקיבל את קצבת הנכות הראשונה. אולם, מרגע שהילדים ביקשו לקבל הכוונה ממשרד האוצר, היה המשרד חייב להסביר להם את השלכות קבלת קצבת הנכות הראשונה. לשופט לא היה ספק, כי אם נציג האוצר היה מציג בפני הילדים את הוראות התקנון הקובעות כי תשלום קצבת נכות ראשונה שולל מהמבוטח את האופציה לקבל את חסכונותיו בתשלום אחד, הם לא היו חותמים על הבקשה להתחיל ולקבל את קצבת הנכות.

השופט סילורה הזכיר לנציגי קרן הפנסיה את פערי הכוחות שבינם לבין המבוטח. פערי כוחות אלה מטילים על קרן הפנסיה חובת גילוי מוגברת לפעול בתום לב ובנאמנות כלפי המבוטח. במסגרת חובה זו, עליהם להתריע בפני המבוטח על אובדן כיסוי שעלול להיגרם מהחלטה לא נבונה כלפי הקרן. התרעה זו הם חייבים לתת למבוטח לא רק באותיות הקטנות של הדוח השנתי, אלא במועד הרלוונטי, בצומת המחייבת קבלת החלטה. רק במועד זה ישנה הסתברות מניחה את הדעת שהמבוטח יבין את משמעות החלטתו.

במקרה זה, קבע השופט, לאחר האירוע המוחי אותו עבר המבוטח, פעלו ילדיו ללא לאות לקבל מידע מהאוצר אודות זכויות האב כדי לקבל את ההחלטה הכלכלית הנכונה ביותר עבור הוריהם. האוצר כשל כאשר לא סיפק להם בזמן אמת את מלוא המידע והשלכות הבקשה לקצבת נכות על זכויות האם בעתיד.

אשר על כן, פסק השופט תומר סילורה, על משרד האוצר להעביר לרשות האם את יתרת חסכונות המנוח בקרן הפנסיה.

בפסק דין קודם שנתן, זיקק השופט סילורה את השקפתו לגבי שליחותם של השופטים: "כשופטים מטרתנו העיקרית היא להגיע לתוצאה צודקת והוגנת כלפי כל המעורבים". עכשיו תארו לעצמכם איזו מדינה הייתה לנו, אילו כל השופטים היו חותרים לאותה מטרה של צדק והגינות גם כלפי האדם הנזקק.