רכש ביטוח גרירה, אך כשנזקק לגרירה נדרש לשלם עליה

קבוצת יהודים, כך פותחת בדיחה יהודית חבוטה, שילמה לעגלון, כדי שיסיע אותם בדרך הררית קשה.

עם תחילת המסע, החל העגלון נוזף בהם. "איזה מין יהודים אתם, הסוסים כורעים תחת נטל העלייה בהר ואתם יושבים ונהנים?". הנוסעים ירדו מיד והתגייסו לדחוף את העגלה בעלייה.

כאשר הגיעו לראש ההר, ביקשו הנוסעים לשוב אל העגלה.

העגלון הזהיר אותם, "הירידה קשה, אם תוסיפו משקל לעגלה היא עלולה להתדרדר על הסוסים".

הנוסעים נחלצו שוב כדי לבלום את העגלה בירידה.

לבסוף, כאשר הגיעו למחוז חפצם, העז אחד היהודים לשאול את העגלון בשביל מה בעצם צריך היה לשלם לו, הרי כל הדרך לא ישבו אפילו רגע אחד בעגלה.

"איזו מין לב אטום יש לכם", ענה העגלון כמנהג היהודים בשאלה, "אם לא תשלמו לי ממה אתפרנס?".

סיטואציה זו, שבה אדם משלם עבור שירות מבלי לקבל עבור כספו כל תמורה, חוזרת, על עצמה לעיתים קרובות בתחום הביטוח. הנה לדוגמא המקרה של קובי.

קובי הוא בעלים של רכב מדגם יונדאי איוניק מסוג היברידי. בשעת לילה מאוחרת, נהגה בת זוגו ברכב. לפתע החלה לשמוע רעשים והחליטה להחנות את הרכב לצד הדרך.

הרכב היה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף בחברת הראל. בעת רכישת הביטוח, קובי לא קימץ והוסיף פרמיה נוספת, עבור כיסוי מיוחד לשירותי חילוץ וגרירה.

לאור השעה המאוחרת, יצר קובי קשר עם מוקד שירותי הדרך של הראל בשעות הבוקר המוקדמות שלמחרת היום. המוקדן הבטיח כי הגורר יגיע בתוך ארבע שעות.

במקום גורר, הגיע רכב פרטי. מהרכב יצאו שני טכנאים. באנו לבצע בדיקה לרכב ואז נזמין את הגורר, הסבירו לקובי. חילוץ הרכב מצריך "גרירה מיוחדת". אל תדאג, סיננו לעברו, בתוך שעה יגיע גורר מתאים.

דקות ספורות לאחר שהטכנאים פנו לדרכם, קיבל קובי שיחת טלפון ממוקד "דרכים" של הראל. הוא נדרש לשלם מכיסו, בטרם יגיע הגורר המיוחד, 750 שקל. קובי לא הבין את פשר הדרישה, הרי רכש כיסוי לשירותי חילוץ וגרירה. בלית ברירה, מתוך רצון שלא להתעכב, שילם את התשלום שנדרש ממנו.

לאחר האירוע, פנה קובי שוב ושוב אל הראל, בדרישה להחזר הסכום ששילם עבור הגרירה. הראל התעלמה מפניותיו. קובי נאלץ לפנות לעזרת מערכת הצדק. התביעה הונחה על שולחנה של שופטת בית משפט השלום, נאוה ברוורמן.

במשפט האשים נציג הראל את קובי ב"חוסר תום לב ובניסיון לעשיית עושר ולא במשפט". זאת למרות שהנציג נאלץ להודות, כי מהמידע שמסר קובי להראל בכניסה לביטוח, על סוג הרכב ומהותו, יכולה הייתה הראל לקבוע כבר אז כי מדובר ברכב הדורש גרירה מיוחדת וליידע אותו בגובה התשלום הנוסף שיידרש ממנו. למרות זאת, העדיפה הראל להוציא כיסוי עם חריג ערטילאי של תשלום נוסף במקרה של "גרירה מיוחדת" מבלי לנקוב בגובה התשלום.

עמדת הראל קוממה את השופטת ברוורמן. כאשר מבוטח משלם פרמיה נוספת עבור כיסוי לחילוץ וגרירה, המבוטח רשאי להניח כי לא יידרש לכל תשלום נוסף עבור שירותי "גרירה מיוחדת". גם מעיון בכתב הכיסוי לשירותי גרירה לא ניתן להבין מדוע, מתי ובאילו מקרים תידרש תוספת תשלום עבור גרירה מיוחדת. בכך הפרה הראל כמבטחת, פסקה השופטת, את חובת הגילוי הנאות החלה עליה בעת מכירת הפוליסה.

גם טענת הראל שמותר לה למכור כיסוי עם חריג ערטילאי לפיו רק בקרות מקרה הביטוח ייקבע אם הוא ישלם תשלום נוסף עבור "גרירה מיוחדת", קוממה את השופטת. חברת ביטוח שלא מציינת במפורש ומראש את התשלום הנוסף שיידרש עבור גרירת הרכב, חייבת לשאת במלוא עלויות הגרר.

המקרה של קובי אינו מקרה נדיר. הוא נפוץ ביותר בתחום הביטוח. חברות הביטוח מרבות לערפל את ניסוחי הפוליסות כדי לאפשר לעצמן לחמוק מתשלום. מרבית המבוטחים נופלים בפח. מוותרים על תביעתם או מוסיפים תשלומים. רווח נקי עתק לחברות הביטוח.

חברות הביטוח גם יודעות שאפילו אם יינתן בסופו של דיון פסק דין, הן לכל היותר תאלצנה לשלם את מה שהגיע למבוטח מלכתחילה, אולי עם תוספת מזערית בטלה של הוצאות משפט.

כך קרה גם במקרה של קובי. השופטת נאווה ברוורמן עמלה קשות בניהול המשפט ובכתיבת פסק דין נוקב. בסופו אמנם חייבה את הראל להשיב לקובי את עלות הגרירה. אלא שבשל גרירת המבוטח להליך משפטי מיותר, חויבה הראל בהוצאות משפט של 812 שקל בלבד. ספק אם פסק הדין יגיע בכלל לידיעת מנהלי הראל, וגם אם יגיע, אין ספק כי הם לא ישנו מהתנהלותם שמעשירה את קופתם.