הכלב הוגדר ברישיונו לא מסוכן. AIG ביטחה, אך כשהכלב נשך, טענה שהוא מסוכן

דייסון, הכלב של גלית, נולד לפני קרוב לארבע שנים. מאז הקפידה גלית על קיום דרישות החוק. מידי שנה, הביאה את דייסון לביקורת אצל הווטרינר העירוני בתל אביב. בבדיקה האחרונה, קיבל דייסון חיסון נגד כלבת וגלית חידשה את הרישיון להחזקתו. ברישיון אישר הווטרינר העירוני, ד"ר טל צמח, מכוח סמכותו הבלעדית על פי החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, כי דייסון אינו כלב מסוכן.

לגלית פוליסת ביטוח דירה בחברת AIG. באתר האינטרנט שלה, מזהירה AIG את מבוטחיה כי כלבם יכול לסבך אותם בתביעת נזיקין: "אם כלב שנמצא באחריותכם נשך מישהו, אתם חשופים לתביעת נזיקין. האם ידעתם שביטוח דירה יכול לכלול ביטוח צד ג' גם לכיסוי אירועי נשיכה?". גלית לא חשבה פעמיים ורכשה את ההרחבה לכיסוי פגיעות של כלבים.

איתרע מזלה וכעבור מספר חודשים קיבלה גלית תביעה משפטית מאת עדי. בתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, טענה עדי כי דייסון נשך אותה וגרם לה כאב וסבל, הפסדי השתכרות והוצאות רפואיות.

בטרם החלה התביעה להתברר, ביקשה גלית כי חברת הביטוח תעניק לה, כמובטח בפוליסת הביטוח, הגנה משפטית. חברת הביטוח נענתה לבקשתה ומינתה לה עורך דין. אולם כחודש לאחר מכן, התחרטה. עורך הדין של חברת הביטוח התפטר מייצוגה של גלית והודיע לבית המשפט שחברת הביטוח החליטה לנסות להוכיח כי דייסון הוא "כלב מסוכן". במקרה כזה, על פי חריג בפוליסה, חברת הביטוח פטורה מכל תשלום. אותו עורך דין גם ביקש לכפות על גלית להעמיד את דייסון לבדיקת DNA ולהתיר לחברת הביטוח להגיש חוות דעת ווטרינרית לפיה דייסון הוא כלב מסוכן. קבלת בקשת חברת הביטוח תביא כמובן להתדיינות ממושכת ולהוצאות יקרות: גלית תיאלץ לשלם במיטב כספה עבור חוות דעת נגדית של ווטרינר מטעמה וגם עבור חוות דעת של ווטרינר שבית המשפט קרוב לוודאי ימנה, כדי להכריע בין חוות דעת הצדדים.

בקשת חברת הביטוח הונחה על שולחנו של השופט אבי כהן מבית משפט השלום בתל אביב.

גלית נאלצה לשכור עורכת דין מטעמה. עורכת הדין התנגדה לבקשת חברת הביטוח. היא הפנתה את השופט כהן לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, הקובע כי הסמכות הבלעדית לקבוע שכלב הוא מסוכן נתונה לווטרינר העירוני. כזכור, הווטרינר העירוני, קבע מפורשות ברישיון שנתן לגלית כי דייסון אינו כלב מסוכן.

לפני שנגיע לפסק דינו של השופט אבי כהן, נבהיר כי לפי דיני הביטוח, חברת ביטוח שאינה סומכת על רישיון הניתן על פי חוק, חייבת להודיע זאת למבוטח בטרם ירכוש אצלה ביטוח. כך לדוגמא, פוליסת ביטוח רכב דורשת שהנוהג ברכב יהיה "בעל רישיון נהיגה בר-תוקף בישראל". עכשיו שערו בנפשכם כי מבוטח, בעל רישיון ממשרד הרישוי, ייפגע בתאונה ורק לאחריה יידרש לעמוד לבדיקת מומחה מטעם חברת הביטוח כדי לאפשר לה להוכיח שמשרד הרישוי טעה כאשר העניק לו רישיון נהיגה. האם יש לאפשר לחברת ביטוח התנהגות שכזו? בוודאי שלא.

באותו אופן, אם חברת הביטוח לא סומכת על הווטרינר העירוני, ההגינות מחייבת שהיא תדרוש מהמועמד לביטוח כי יעמיד את כלבו לבדיקת ווטרינר מטעם חברת הביטוח לפני עשיית הביטוח. במקרה שווטרינר חברת הביטוח יקבע כי הכלב מסוכן, חברת הביטוח לא תבטח אותו, לא תגבה פרמיות ובעל הכלב יהיה חופשי לרכוש ביטוח אצל חברת ביטוח הסומכת על הווטרינר העירוני.

והנה, למרבה הפלא, השופט כהן קיבל את בקשתה התמוהה של AIG. חברת הביטוח רשאית להתעלם מקביעת הווטרינר העירוני, כך קבע השופט וחייב את גלית להעמיד את דייסון לבדיקת DNA אצל ווטרינר מטעם חברת הביטוח.

עוד הגדיל השופט אבי כהן לעשות, כאשר הוקיע את סירובה של גלית להעמיד את דייסון לבדיקת DNA בכך שהיא גובלת בחוסר "הגינות דיונית" ובהפרת החובה לשתף פעולה עם חברת הביטוח לצורך בירור חבותה.

מה שתמוה עוד יותר הוא, שהשופט כהן לא הבחין כלל בחוסר ההגינות של חברת הביטוח. זו כופרת באישור הווטרינר העירוני, לא בודקת מראש אם הכלב שהיא מבטחת מסוכן, משלשלת לכיסה את כל הפרמיות ובעת צרה טוענת כי הפרמיות שולמו עבור ביטוח ריק מתוכן משום שהכלב מסוכן.

ואולי אפשר להסביר את גישת השופט כהן בתופעת "השבי האינטלקטואלי". השופט כהן מונה לשיפוט לאחר ששימש במשך שנים "ראש צוות תביעות משפטיות בחברת הביטוח הפניקס", כרשום באתר בתי המשפט. כאשר אדם עובד בארגון גדול, עתיר הכנסות ונכסים, הוא נלכד ב"שבי אינטלקטואלי". הוא חדור שכנוע עצמי כי הארגון, שממנו הוא מתפרנס, נוהג ביושר ובהגינות מרביים. אדם כזה יכול להתעוור בקלות לכל עוול שארגונו גורם לאדם הפשוט.

גישה זו קשה לקבל גם לאור הנזק שחברות הביטוח גורמות למערכת המשפט ביצר ההתדיינות שלהן. על פי נתונים של הנהלת בתי המשפט, מאחורי מרבית התביעות המובאות לפתחו של בית המשפט עומדות חברות הביטוח. אם יותר לחברות הביטוח לתקוף כל רישיון שניתן למבוטח על פי חוק, יצר ההתדיינות שלהן יגבר עוד יותר ועמו יגבר גם העומס על בתי המשפט. גם מימוש זכויות הביטוח יהיה קשה עוד יותר.