מי זכאי לתגמולי ביטוח חיים, המוטב שהמנוח קבע או היורש?

נטליה הלכה לעולמה בטרם עת. היא הותירה אחריה ילד שנולד לפני שהכירה את בן זוגה, לאוניד. עם פטירתה, הפכו לאוניד ובנה ליורשיה בחלקים שווים. כך לפי חוק הירושה.

שנים לפני שהכירה את לאוניד, רכשה נטליה שתי פוליסות ביטוח חיים בחברת מגדל. נטליה רצתה להבטיח את עתיד בנה. לכן רשמה בהצעות הביטוח את בנה, כמוטב בלעדי לקבלת סכום הביטוח במקרה פטירתה. אלא שבשל תקלה משרדית, הצעות הביטוח לא נסרקו במערכת המחשב של מגדל יחד עם פוליסות הביטוח.

בשל אותה תקלה משרדית, כשנטליה הלכה לעולמה, לא ידעו מסלקי התביעות במגדל כי בהצעת הביטוח רשמה המנוחה את בנה כמוטב בלעדי. לפיכך שילמו את כספי הביטוח ליורשיה, מחצית ללאוניד ומחצית לבנה.

באחד הימים גילתה מגדל את התקלה. ייאמר לזכותה, שהיא לקחה אחריות על התקלה. היא לא טענה, כמו חברות ביטוח אחרות, שהמנוחה שכחה להחליף מוטבים ולכן תגמולי הביטוח הגיעו גם לבן זוגה כיורש. היא גם לא שלחה את הבן לתבוע מלאוניד את הסכום שמגדל ברשלנותה העבירה אליו. מגדל השלימה לבן את כל המגיע לו כמוטב ופנתה אל לאוניד כדי שיחזיר לה את המחצית שקיבל שלא כדין.

אלא שבשלב זה החלו העניינים להסתבך. לאוניד סירב להשיב למגדל את הכספים שקיבל. הפוליסות נערכו עוד בטרם הפכנו לבני זוג. לכן אינן משקפות את רצונה האמתי של נטליה בעת מותה. סיכמנו בינינו כי במקרה מות, בן הזוג הנותר בחיים יהיה זכאי למחצית מתגמולי הביטוח. כך נימק לאוניד את סירובו להשיב למגדל את הכספים ששולמו לו בטעות.

למגדל לא נותרה הברירה אלא לפנות לעזרת מערכת המשפט. היא הגישה תביעה נגד לאוניד בבית משפט השלום בפתח תקווה. התביעה הונחה על שולחנו של השופט אריאל ברגנר.

כאשר המבוטח רושם בהצעת ביטוח מוטב, טענו נציגי מגדל, המוטב הוא היחיד הזכאי לקבלת סכום הביטוח במות המבוטחת. במקרה זה, המנוחה רשמה בהצעת הביטוח את בנה כמוטב יחיד. אולם, הצעת הביטוח לא נסרקה במערכת המחשב. לכן, הודו נציגי מגדל בפני השופט ברגנר, בטעות חילקנו את סכום הביטוח בין שני יורשי המנוחה.

השופט ברגנר פנה לחוק הירושה ולחוק חוזה הביטוח ומצא שנציגי מגדל צודקים בטענתם. על פי חוקים אלה יש למבוטח הזכות לקבוע מוטבים אשר במותו יקבלו את סכום הביטוח. "רק כאשר אין מוטבים או כאשר המוטב מת לפני המבוטח, רק אז סכום הביטוח יחולק לפי דיני הירושה", קבע השופט.

בן זוגה של המנוחה המשיך להתעקש כי תגמולי הביטוח מגיעים לו כי מגדל צריכה לשלם על רשלנותה.

אכן, הודה השופט, מגדל התרשלה כששילמה לך את תגמולי הביטוח, "יחד עם זאת, התרשלות זו אין בה כדי להשפיע על גוף ההליך ועל נכונות התביעה אלא לכל היותר לשאלת הוצאות ההליך", כך כלשון השופט.

בסופו של יום, פסק השופט אריאל ברגנר לטובת מגדל וחייב את לאוניד להשיב את מה ששולם לו בטעות.

על אף שקיבל את תביעת מגדל, החליט השופט להטיל על בן הזוג של המנוחה הוצאות נמוכות, בשל העובדה כי מגדל טעתה בביצוע התשלום, ובכך גרמה לו לסבור "אמנם בטעות, כי הדין בידיו".

במקרה זה עמדת מגדל הייתה נכונה בהתאם לחוק. אך ישנם מקרים אחרים בהם חברות הביטוח מעלות טענות הפוכות לגמרי. באחד המקרים עשו בני זוג ביטוחים הדדיים האחד לטובת השני. הבעל רשם את אשתו כמוטבת בהצעת הביטוח שלו והאישה רשמה את בעלה כמוטב בהצעת הביטוח שלה. לימים השניים התגרשו אך הקפידו שהפרמיות ימשיכו להשתלם כסדרן. והנה כשהבעל נפטר, סירבה חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח לאישה המוטבת על פי הפוליסה, בטענה שהבעל עבר לאחר הגירושין לארץ ניכר, שם הכיר מישהי, ממנה אף נולד לו ילד. חברת הביטוח לא צרפה כל הוכחה לטענתה. כל זאת כשקיים סעיף ברור בחוק חוזה הביטוח הקובע כי כאשר המבוטח קובע בהצעת הביטוח את בן זוגו כמוטב ב"נקיבת שמו", יש לכבד את רצון המנוח ואין מקום לקיים התדיינויות אין קץ בשאלה מה היה המנוח רוצה במצב של שינוי נסיבות במצבו האישי. הנה עוד התדיינות מיותרת שמעמיסה על שופטינו, למרות חוק ברור, הקובע בפשטות כי מי שרשום כמוטב בפוליסה, הוא היחיד הזכאי לתגמולי הביטוח.