האם ידועה בציבור בזוגיות פוליאמורית זכאית לביטוח הפנסיוני של בן זוגה?

מערכת היחסים בין שרית ואברהם החלה להתפתח לפני 21 שנה. היא הייתה גרושה עם ילד. הוא היה רווק. מיד עם היכרותם, הבהירה שרית לאברהם, כי הגירושין הקשים שחוותה, הטביעו בה חששות כבדים. לפיכך היא מעונינת בזוגיות פוליאמורית, מבוססת אהבה פתוחה עם שניים או יותר בני זוג בו זמנית.

אברהם גילה אמפתיה והסכים. היא המשיכה להחזיק בדירתה באשקלון. הוא המשיך להחזיק בדירתו בפתח תקווה, קרוב למקום עבודתו בנמל התעופה בן גוריון. בימים של משמרות בשדה, הוא לן בדירתו והיא בדירתה. בשאר ימות השבוע, לנו שניהם בדירתה. כעבור שנתיים, נולדה להם בת. הבת המשותפת ושרית היו כל עולמו של אברהם.

חלפו 17 שנה מאז תחילת היכרותם. ארע אסון ואברהם הלך לבית עולמו. שרית טיפלה בסידורי הקבורה והשבעה ומאז היא מקיימת את האזכרות השנתיות.

במהלך עשרות שנות עבודתו בשדה התעופה בן גוריון, הפריש אברהם מידי חודש בחודשו, קרוב לעשרים אחוז משכרו לקרן הפנסיה מבטחים, המנוהלת כיום בידי אגף "עמיתים" במשרד האוצר.

למבוטח בקרן פנסיה, להבדיל ממבוטח בביטוח חיים, אין זכות לקבוע מי במותו יהיה המוטב הזכאי לקבל את כספי הביטוח הפנסיוני שלו. תקנון הקרן הוא זה הקובע באופן בלעדי את הזכאי. במקרה שלנו, תקנון מבטחים קובע כי המוטב היא בת הזוג הנשואה למבוטח, או הידועה בציבור שלו. שרית ראתה את עצמה כידועה בציבור של אברהם. לפיכך פנתה אל משרד האוצר וביקשה לקבל מהקרן את כספי הפנסיה.

אנשי האוצר לא היו צריכים לחטט הרבה בחייה האישיים של שרית כדי לגלות את בן הזוג הנוסף עמו ניהלה שרית מערכת יחסים מקבילה ליחסיה עם אברהם. תמונותיו וביטויי האהבה כלפיו היו פזורים על פני דף הפייסבוק שלה. אנשי האוצר עטו על ממצא זה ודחו את בקשתה של שרית לקבלת כספי הפנסיה. שרית פנתה לפיכך לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. המחלוקת הונחה על שולחנה של השופטת יעל אנגלברג-שהם.

שרית סיפרה בעדותה, כי היא והמנוח חיו כידועים בציבור במערכת יחסים פתוחה בהסכמה לאורך השנים. כך ראה אותם גם הציבור. המנוח היה אדם צנוע שלא אהב את חיי הבליינות. הוא היה איש של בית. הוא לא התגורר עם אשה אחרת וגם לא היו לו קשרים רומנטיים עם נשים אחרות. שרית היתה לו בת זוג, בת לוויה, אם בתו ואשתו לבילויים, לנסיעות לחו"ל ולכל דבר. המנוח גם השתתף בכלכלת הבית ואף הפקיד בידיה את כרטיסי האשראי שלו לתשלום ההוצאות. הבת המשותפת ושרית היו משפחתו היחידה עד יום מותו.

שרית העידה כי היא עצמה היתה תלויה במנוח נפשית, פיזית, כלכלית ואישית וראתה בו את בעלה לכל דבר וענין. אכן, הודתה שרית, היו לה במקביל יחסים גם עם בני זוג אחרים, אך זה היה בהסכמתו ובידיעתו של המנוח. יחסים אלה, טענה, אינם פוגעים בעצם היותם בני זוג ידועים בציבור ואינם אמורים להשפיע על זכאותה לזכויות מקרן הפנסיה.

אולם העובדה הזו שלשרית היו מערכות יחסים עם בני זוג נוספים, ביטויי האהבה בפייסבוק אל אדם אחר והעדר אותם ביטויים בפייסבוק כלפי המנוח, הפריעו לשופטת. מעדויות אלה, אמרה השופטת לשרית, עולה כי אכן את והבת המשותפת הייתם כל עולמו של המנוח. אולם הוא לא היה כל עולמך. דווקא את לא ראית ביחסים עם המנוח חיי משפחה משותפים "כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים".

ואם הייתי נישאת למנוח ברבנות והייתי בוגדת בו מאחורי גבו, הקשתה שרית, האם גם אז הייתי מאבדת את זכויות הפנסיה כאלמנתו של המנוח.

יש הבדל גדול בין בני זוג הנישאים ברבנות לבין ידועים בציבור, השיבה השופטת. כך תיארה השופטת את ההבדל בלשונה: "כאשר בני זוג נשואים זה לזו, בעצם מעשה הנישואין יש משום הצהרה כלפי כל העולם בדבר מחויבותם זה לזו וקשירת גורל משותפת. הצהרה כזו, אינה קיימת במסגרת יחסים של ידועים בציבור ועל כן הם נדרשים להוכיח הלכה למעשה את כוונתם לקשירת גורל משותפת. מערכת היחסים המקבילה שניהלה שרית עם גבר אחר שומטת למעשה את היסוד לעצם מערכת יחסים של ידועים בציבור".

בסופו של יום, השופטת יעל אנגלברג-שהם שללה משרית את הזכות לכספי הפנסיה של המנוח וכספים אלה ירדו לטימיון, כמשמעותו המקורית של מונח זה, כלומר נותרו בשליטת אוצר המדינה. כי גם בתו של המנוח, בהיותה בגירה, אינה זכאית לכספים אלה לפי תקנון הקרן.