איילון נכשלה בתיקון צנרת. האם תפצה על עגמת נפש ואובדן ימי עבודה?

את ביתו של אלי פקדו שני אירועי ביטוח של נזקי צנרת בהפרש של 7 חודשים זה מזה: נזילה בחדר המקלחת ופיצוץ צנרת במערכת הניקוז בחדר השירותים.

דירתו של אלי הייתה מבוטחת בחברת הביטוח איילון. בעת רכישת פוליסת ביטוח הדירה, רכש אלי כיסוי לנזקי צנרת תמורת תוספת פרמיה. אלי פנה לאיילון וביקש לקבל את שירותי השרברבות שהובטחו לו.

נקדים ונאמר, כאשר מדובר בכיסוי לנזקי צנרת, תפקידן של חברות הביטוח מסתכם בחיתוך קופון שמן. חברות הביטוח גובות את הפרמיות מהמבוטחים, משלשלות לכיסן נתח גדול מהפרמיות ומעבירות נתח קטן לחברות ניהול דוגמת מיליגם, בלו ונתב. גם תפקידן של חברות הניהול מסתכם בחיתוך קופון שמן. ולמי נותר מעט מאוד? לשרברבים הנמצאים בסוף שרשרת המזון. אלה עוסקים מצאת החמה ועד כלות הנשמה, בתיקון נזקי הצנרת של המבוטחים. תמורת פרוטות הם נאלצים להתרוצץ בין דירות המבוטחים. במצב דברים זה אין להם כל יכולת, בוודאי שלא תמריץ, לתת שירות ראוי למבוטחים. לכן טיפול חברות הביטוח בנזקי צנרת נחשב מאז ומתמיד קלוקל.

לפני כחמש שנים, התהדר המפקח על הביטוח ב"רפורמה" שביצע בתחום. אך האם הרפורמה היטיבה עם ציבור המבוטחים, או שמא מדובר, כמו תמיד, ביחצנות והבטחות שאין מאחוריהן ולא כלום? התנהלות איילון במקרה של אלי, נותנת מענה לשאלה זו.

איילון העבירה את תיקון נזקי הצנרת של מבוטחיה לחברת הניהול נתב. זו העבירה את משימת התיקון לשרברבים מטעמה. אלה, למרות ביקורים רבים בדירה, לא הצליחו לאתר את מקור הנזילה. המבוטח איבד בינתיים את האמון במקצועיותם ועשה מעשה. הוא פנה לבעל מקצוע עצמאי וזה תמורת 4,500 שקל תיקן את הדרוש תיקון. אולם איילון סרבה להשיב לאלי את עלות התיקון, אלא אם כן יוותר על כל תביעה נוספת ממנה. לזאת אלי לא הסכים.

כך קרה גם כעבור 7 חודשים, במקרה של פיצוץ הצנרת במערכת ניקוז חדר השירותים. 10 שרברבים נשלחו על ידי נתב לדירתו של אלי. הם ניסו את כוחם בתיקון התקלה במשך 12 ביקורים. לבסוף נואשו. איילון אישרה את תיקון הנזקים באמצעות בעל מקצוע חיצוני ושילמה לו את שכרו. הפעם בלי להתנות את התשלום בוויתור על כל תביעה נוספת מצד אלי.

אלי הוא נכה בשיעור 100 אחוז בתחום האורולוגי ורעייתו שהתה באותה עת בכיסא גלגלים עקב ניתוח אורטופדי מורכב. העדר האפשרות לעשות שימוש בחדר השירותים והמקלחת על פני תקופה כל כך ארוכה, גרם לאלי ולרעייתו סבל רב. אלי דרש מאיילון פיצוי על הסבל שעברו הוא ורעייתו, על אובדן ימי העבודה בימי ההמתנה לשרברבי נתב וכן החזר התשלום לבעל המקצוע החיצוני שתיקן את הנזילה באירוע הראשון. איילון סרבה. אלי לא וויתר ופנה לבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד.

הרשמת הבכירה אירנה רוזן שמעה עדויות, עיינה במסמכים והתרשמה בחיוב מעדותו של אלי. "עדותו הייתה סדורה, עקבית והותירה רושם אמין לחלוטין", כך קבעה.

הרשמת רוזן לא התקשתה להגיע למסקנה כי שרברבי נתב כשלו בביצוע התיקון הראשון. לכן חייבה את איילון להשיב לאלי את עלות התיקון שבוצע על ידי בעל המקצוע העצמאי בסך 4,500 שקל וגם לפצות את אלי על הפסד שכר עבודתו בסך 4,000 שקל, באותם ימים בהם נאלץ לקבל את פניהם של שרברבי נתב.

באשר לאירוע השני, של הפיצוץ בצנרת הניקוז בחדר השירותים, כאן אמנם שרברבי נתב תיקנו לבסוף את הנזק, אולם עשו זאת תוך 12 ביקורים. אכן, הודתה הרשמת רוזן, איתור רטיבו אינו מדע מדויק ויכול להימשך על פני כמה ביקורים, אולם כאן מדובר בכמות ביקורים חריגה המדברת בעד עצמה. על כן, פסקה הרשמת, "למצער מחצית מתוך שניים עשר הביקורים לא היו הכרחיים לצורך איתור הנזילה השניה. מדובר בכשלון מקצועי של נתב". בראש נזק זה זיכתה הרשמת את אלי בסכום של 6,000 שקל.

אלי ביקש לקבל גם פיצוי בסך 5,000 שקל על עוגמת הנפש שנגרמה לו ולרעייתו כתוצאה מהתנהלות איילון. בנסיבות החריגות של מקרה זה, ציינה הרשמת, "מצאתי כי דרישת המבוטח לפיצוי בסך 5,000 ₪ הינה סבירה וייתכן כי אף צנועה" ופסקה לטובתו סכום זה.

כאן כמובן עולה השאלה מדוע הרשמת לא העניקה לאלי את מלוא הפיצוי ההולם על עוגמת נפש אם היא עצמה זיהתה שבקשת הפיצוי שלו היא "צנועה" מדי. האם לא מחובתו של בית המשפט לפסוק פיצוי הולם כאשר המבוטח לא מיוצג?