תאגידי הביטוח התקוטטו ביניהם והחשבון, 75 אלף שקל, הוגש להורים השכולים

אריק רוביק וקלוד חייט, שני יהודים אזרחי צרפת, נמלטו לישראל, לאחר שנחשדו בצרפת בפרשת "עוקץ המאה".

עם הגיעם ארצה, נפגשו באישון לילה בנתניה עם ראש ארגון הפשע צ'רלי אבוטבול, כדי לדון עמו בחוב כספי גדול שצברו כלפיו. בתום הפגישה, נכנסו לרכב במוו ספורטיבי שחור, ונסעו למועדון חשפנות ברמת גן. הם הגיעו למועדון בשעה 5:00 לפנות בוקר. שם אורגנה במיוחד עבורם הופעת חשפנות פרטית. במהלך ההופעה שתו השניים כמות גדולה של אלכוהול.

בשעה 6:30 בבוקר עזבו חייט ורוביק את המועדון, נכנסו לבמוו והחלו להשתולל ברחובות תל אביב. למוקד המשטרה החלו לזרום תלונות, אולם המשטרה כשלה באיתור הרכב ובמניעת הטרגדיה שהתרחשה זמן קצר לאחר מכן.

בשעה 6:45 של אותו בוקר, חצתה הולכת רגל בת 25 את מעבר החציה בצומת הרחובות ויצמן פנקס בתל אביב. לפתע, הגיח למעבר החציה, במהירות מופרזת רכב הבמוו ופגע בצעירה. גופתה נזרקה אל מעבר לגדר ההפרדה לנתיב הנגדי ופגעה ברכב שבא ממול. רוביק וחייט הפקירו את הצעירה ונמלטו במהירות מזירת התאונה.

משטרת ישראל שוב נכשלה. מתחת לאפה, הצליחו שני העבריינים על משפחותיהם להימלט מישראל לצרפת. הצעירה לא שרדה וקיפחה את חייה בתאונה.

גם במלאכת עשיית הצדק עם העבריינים, לא הוכיחו רשויות המדינה את עצמן. בקשת ההסגרה שהוגשה לרשויות בצרפת נדחתה.

בלית ברירה, פתחו הוריה וחבריה של הצעירה במאבק ציבורי רחב היקף. מאבקם העיקש תואר בהרחבה בעמודו הראשי של היומון הצרפתי המוביל לה פיגארו והוביל להעמדה לדין של שני העבריינים בבית משפט בפריז. על הנהג רוביק נגזרו חמש שנות מאסר ועל חייט 15 חודשי מאסר, ללא זכות לשחרור מוקדם. אף על פי כן, כשנה וחצי לאחר ההרשעה, נעתר שופט צרפתי לבקשת שחרור מוקדם שהגיש רוביק בנימוק שנולד לו ילד ושהתנהגותו בכלא הייתה טובה. חודשיים לאחר ששוחרר, תקף רוביק שוטר שתפס אותו נוהג בשכרות. רוביק הוחזר לכלא להשלמת תקופת מאסרו.

במקביל למאבקם להבאת רוצחי בתם לדין, הגישו ההורים השכולים לבית משפט השלום בתל אביב, תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התביעה הונחה על שולחנו של השופט הבכיר יובל גזית.

זמן קצר לאחר הכתרתו של שלמה המלך, הופיע אלוהים בחלומו. "שאל מה אתן לך", אמר אלוהים לשלמה והופתע מתשובתו של המלך הצעיר. שלמה לא ביקש עושר, לא כבוד ולא כוח. אפילו לא חוכמה. רק דבר אחד ביקש שלמה: "לב שומע". יכולת לגלות חמלה, להבין לנפש האדם.

האם השופט יובל גזית יגלה חמלה אל הורי הצעירה, שחייה קופחו בצורה כה אכזרית על ידי שני בני עוולה?

תאגיד הביטוח מנורה, שביטח את הרכב שפגע במנוחה, התעקש לטעון כי מכיוון שגופת המנוחה נזרקה אל הנתיב הנגדי ושם פגעה ברכב המבוטח בתאגיד הפניקס, אזי מדובר במה שהחוק מכנה "תאונה מעורבת" ותשלום הפיצויים חייב להתחלק בין שני תאגידי הביטוח.

לאור טענה זו, נאלץ עורך דינה של משפחת המנוחה לצרף גם את הפניקס לתביעה. כך היה עושה כל עורך דין בר דעת. הרי אין לדעת מראש מה השופט יקבע בסופו של דיון. אם אכן היה נקבע כי מדובר בתאונה מעורבת, היו הורי המנוחה מפסידים מחצית מהפיצויים אילו הפניקס לא הייתה מצורפת לתביעה.

בסופו של יום, במחלוקת בין מנורה לבין הפניקס, פסק השופט יובל גזית לטובת הפניקס. הוא קבע שרק רכבו של רוביק (מבוטח מנורה) הביא לפגיעה הקטלנית במנוחה ועל כן מנורה, בלבד חייבת לשאת בתשלום הפיצויים.

לאור תוצאה זו, חייב השופט גזית את מנורה לשלם להפניקס את שכר טרחת עורכי דינה בסכום של 75,000 שקל. עד כאן הכל טוב, יפה ומובן. אלא שכאן באבחה אחת של סכין, הטיל השופט הבכיר יובל גזית גם על ההורים השכולים לשלם להפניקס את שכר עורכי דינה בסכום נוסף של 75,000 שקל. זאת למרות שמדובר כאמור בהוצאות משפט הנוגעות להכרעה במחלוקת בין תאגידי הביטוח בלבד, מחלוקת שלהורים השכולים לא היה כל עניין בה. מבחינתם אין הבדל אם מנורה תישא בתשלום הפיצויים לבדה או יחד עם הפניקס.

השופט גזית העניש את ההורים האומללים על התעקשותם של שני תאגידי הביטוח לנהל את המחלוקת ביניהם בבית המשפט. גופים עתירי ממון אלה, יכלו גם הם לגלות חמלה אל הורי המנוחה ולהסכים ביניהם כי בשלב ראשון הם יפצו את הורי המנוחה יחד ולאחר מכן יבררו את החלוקה ביניהם. השופט גזית גם שכח את פערי הכוחות בין תאגידי הביטוח לבין ההורים באסונם. הוא מתייחס, ולא בפעם הראשונה, לאדם הפשוט ולתאגיד הביטוח כאילו מדובר בשני גופים עם אותם משאבים ויכולת התדיינות.

ולגבי גובה הפיצויים, פסק השופט יובל גזית בגין מותה של המנוחה סך של 976,000 שקל בלבד, סכום הנחשב כנמוך לפי כל קנה מידה.

ההורים השכולים הגישו ערעור על גובה הפיצויים הנמוך. בינתיים ביקשו מראשת ההרכב, השופטת שלומית יעקובוביץ, לעכב את ביצוע ההחלטה לחייב אותם בתשלום שכר טרחת עורכי הדין של הפניקס בטענה שתשלום סכום זה יכביד עליהם לאור מצבם. השופטת יעקובוביץ דחתה את הבקשה. שימו לב לנימוק שנתנה: ההורים יכולים לשלם הוצאות אלה מתוך סכום הפיצויים שהשופט גזית פסק להם על מות בתם.

"סבא שלך", כך סיפרו לעמוס עוז בילדותו, "היה מאמין בשני דברים: בחמלה ובצדק. אבל הוא היה בדעה שמוכרחים תמיד לקשור בין שניהם. צדק בלי חמלה זה בית מטבחיים ולא צדק" (עמוס עוז, "סיפור על אהבה וחושך"). בסיפורם של ההורים השכולים אין לא צדק ולא חמלה.