ביהמ"ש לביטוח ישיר: אין לנהוג בנוקשות יתר עם חסויים
משה רכש דירה באמצעות הלוואת משכנתא מבנק לאומי. במקביל, רכש גם פוליסת ביטוח חיים למשכנתא בחברת ביטוח ישיר.
גורלו של משה לא שפר עליו. תשע שנים לאחר רכישת הדירה, הלך לעולמו. המנוח הותיר אחריו אב בן 80 (כיום כבר בן 87) ואח חסוי, חסר יכולת לדאוג לענייניו.
תעודת הפטירה של המנוח הומצאה לביטוח ישיר כחודשיים לאחר האסון. אולם במקום לקיים את חובתה החוקית לשלם לבנק ישירות את יתרת חוב ההלוואה, התנתה ביטוח ישיר את התשלום לבנק בקבלת צו ירושה. ייאמר מיד, הדרישה לצו ירושה בביטוחי משכנתא כתנאי לתשלום, אינה חוקית. בביטוחי משכנתא, הבנק הוא מוטב בלתי חוזר. ככזה, הבנק הוא היחיד הזכאי לקבל את כספי הביטוח. חברת הביטוח לא זקוקה לפיכך לצו ירושה כדי לדעת למי לשלם את כספי הביטוח.
גם בנק לאומי טמן את ראשו בחול. במקום לדרוש מביטוח ישיר לפרוע את יתרת חוב ההלוואה, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל נגד יורשי המנוח.
מכל מקום, אביו של המנוח חשב לתומו כי דרישת ביטוח ישיר לגיטימית. הוא פנה לבית המשפט לענייני משפחה לקבלת צו הירושה. אולם ההליכים שם הסתבכו ונמשכו למעלה משלוש שנים. בסופן ניתן צו ירושה בו נקבע כי האב ובנו החסוי הם יורשיו של המנוח.
מיד לאחר קבלתו, שלח האב את צו הירושה לביטוח ישיר ודרש כי תפרע לבנק את יתרת ההלוואה ותעצור את הליכי ההוצאה לפועל.
איחרת את הרכבת, השיבו נציגי ביטוח ישיר לאב. בתביעות ביטוח קיימת התיישנות מקוצרת של 3 שנים. לכן גם אם הצדק כולו אתך, אין לך אפשרות לממש אותו בבית המשפט. שעריו נעולים בפניך.
האב לא ויתר ופנה לבית משפט השלום בחיפה. התביעה הונחה על שולחנו של השופט זיו אריאלי. בין לבין, גם האב הפך לבלתי כשיר לדאוג לענייניו והוכרז חסוי. עמותת גג לנזקק ולחוסה מונתה לאפוטרופסית על שני החסויים.
השופט אריאלי התמקד בהצדקת מוסד ההתיישנות המקוצרת ובמחדלי האב הקשיש שלא הגיש תביעה בזמן. בסופו של דיון, דחה השופט אריאלי את תביעת החסויים על הסף.
השופט אריאלי התעלם לחלוטין מהעובדה שביטוח ישיר התנתה את תשלום סכום הביטוח בקבלת מסמך לא רלבנטי. הוא גם התעלם מהוראות חוק שבאו לרכך את התוצאה הקשה של ההתיישנות המקוצרת. השופט לא הפעיל את סמכותו לפי סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח לתת למבוטח "סעד מיוחד מטעמי צדק". הוא לא הפעיל את סמכותו לפי סעיף 39 לחוק החוזים הכללי לכפות על ביטוח ישיר לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, במיוחד על רקע ההגנות וההטבות שתאגידי הביטוח מקבלים מהמדינה בתוקף היותם "סוכנויות חברתיות" כלשון בית המשפט העליון. בקיצור היו לשופט אריאלי סמכויות ויכולות למנוע מביטוח ישיר להתחמק מכיבוד התחייבויותיה. רצון טוב לא היה.
עמותת גג לנזקק ולחוסה, האפוטרופסית של שני החוסים, ביקשה לקבל מעורכי הדין שמונו לייצג אותם את העתקי המסמכים שבידיהם כדי לשקול להגיש ערעור על פסק דינו של השופט אריאלי. עורכי הדין נענו לבקשה רק ששה חודשים לאחר שפסק הדין ניתן. בין לבין חלף המועד להגשת הערעור. ביטוח ישיר לא הסכימה להארכת המועד לערעור. העמותה פנתה לפיכך לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה להאריך את המועד להגשת הערעור.
העמותה שטחה בפני השופטת עידית וינברגר את ההיבט המוסרי במקרה הטראגי. הדירה היא הרכוש העיקרי שנותר לחסויים מהמנוח. גורל כספי המשכנתא משפיע ישירות על מצבם הכלכלי הרעוע ממילא. אין זה ראוי לתת לביטוח ישיר להתחמק מהתחייבויותיה מטעמים פרוצדורליים טכניים כאשר אין מחלוקת כי הפוליסה תקפה. ביטוח ישיר ידעה על פטירת המנוח לכל היותר חודשיים ימים לאחר מועד פטירתו ואף שיכלה לשלם את תגמולי הביטוח מיד עם קבלת תעודת הפטירה, העדיפה לתת לזמן לחלוף ובכך ניצלה את חוסר הבנתו של האב הקשיש.
השופטת עידית וינברגר פסקה כי אכן יש לכבד את המועדים הקבועים בדין, אולם קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק "מטעמים מיוחדים" להאריך מועדים אלה כדי למנוע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלת סדרי הדין. העובדה שמדובר בשני תובעים חסויים, מחייבת לדעת השופטת, לתת משקל מוגבר לזכות הגישה לערכאות, הן בשל הצורך להגן על זכויותיהם של החסויים, והן מהטעם שההחלטה בדבר הגשת ערעור נבחנה על ידי העמותה ולא על ידי בעל דין פרטי. בפרט יש לשים לב לכך שבמקרה זה העמותה נתקלה בעיכוב בקבלת המסמכים שנדרשו לשם בחינת האפשרות להגיש ערעור על פסק הדין של השופט אריאלי.
לאור נימוקים אלה, האריכה השופטת עידית וינברגר את המועד להגשת ערעור על פסק דינו של השופט אריאלי שדחה את תביעת החסויים על הסף.