הסוכנת התרשלה, המבוטח נענש ב"תספורת" ורק מגדל יצאה ללא פגע

עאמר היה מעורב בתאונת דרכים. נהג הרכב האחר שנפגע בתאונה, תבע ממנו את נזקיו. עאמר פנה לחברת הביטוח מגדל וביקש כיסוי לנזקי התאונה במסגרת ביטוח האחריות כלפי צד שלישי שרכש אצלה. מגדל דחתה את תביעתו בנימוק שאין לו ביטוח. עאמר נדהם. מילאתי הצעת ביטוח אצל סוכנת הביטוח שלכם, טען עאמר, שילמתי לה עבור הביטוח, חלק במזומן וחלק בהמחאה והיא אמרה לי שכשהפוליסה תופק, היא תישלח לביתי. הכל נכון, הודתה מגדל, אבל הסוכנת לא השלימה את הפקת הפוליסה והצעת הביטוח שלך לא אושרה.

בלית ברירה, הגיש עאמר תביעה נגד מגדל ונגד סוכנת הביטוח שלה בבית משפט השלום בקריות. המשפט התנהל באולמה של הרשמת הבכירה אסתי שחל.

בעדותה בבית המשפט, מסרה הסוכנת, כי הסבירה למבוטח שמגדל תאשר את הביטוח רק אם ימציא לה אישור העדר תביעות. המבוטח הכחיש. לגרסתו, הסוכנת לא התנתה את אישור הביטוח בדבר, אלא הבטיחה לו שמגדל תשלח אליו פוליסת ביטוח בימים הקרובים.

לפי הנחיות המפקח על הביטוח (חוזר ביטוח 2020-181) שאושרו על ידי בית המשפט העליון בפרשת אסולין, הזכירה הרשמת, סוכני הביטוח חייבים לתעד בכתב או בהקלטה כל דרישה מהותית מהמבוטח. הדרישה לאישור העדר תביעות כתנאי לכניסת הביטוח לתוקף היא בהחלט מהותית, ציינה הרשמת. אלא שבידי הסוכנת אין כל תיעוד או הקלטה התומכת בגרסתה. בכך, קבעה הרשמת, פעלה הסוכנת בניגוד להנחיות המפקח על הביטוח. לפיכך יש להעדיף במחלוקת זו את גרסת המבוטח.

גם בהצעת הביטוח, הוסיפה הרשמת, לא מוזכר אישור העדר תביעות כתנאי לכניסת הביטוח לתוקף. זאת בניגוד לפסיקה הקובעת כי התניית תוקף הפוליסה בהמצאת אישור כלשהו חייב להירשם מפורשות וברורות בהצעת הביטוח.

יתירה מזו, קבעה הרשמת, סוכנת הביטוח גם לא פעלה לקבל מהמבוטח את האישור שלפי גרסתה היווה תנאי לכניסת הביטוח לתוקף. בהתנהלות זו הביאה הסוכנת לקטיעת המשא ומתן שבין המבוטח לחברת הביטול ולהשתכללותה של הצעת הביטוח לפוליסה תקפה.

אשר על כן, פסקה הרשמת, סוכנת הביטוח התרשלה כלפי המבוטח עת לא פעלה להפקת הפוליסה, לא באה בדברים עם חברת הביטוח לצורך הקמתה של הפוליסה ולא מסרה לחברת הביטוח את אשר נדרש לצורך אישורה של ההצעה לכדי פוליסה והכל ללא ידיעת התובע וללא קבלת הסכמתו.

עד כאן הכל טוב ויפה. אלא שכאן, לעניות דעתי, עשתה הרשמת הבכירה שתי טעויות משפטיות. ראשית היא קבעה כי מגדל אינה אחראית למחדלי הסוכנת שלה. מכיוון שחברות ביטוח כמו מגדל מנהלות את עסקיהן בעיקר באמצעות סוכנים, אלה מהווים הפנים והידיים של חברות הביטוח. לכן הטיל חוק חוזה הביטוח על חברות ביטוח, אחריות שילוחית לכל מעשה או מחדל של הסוכנים. בין השאר לדאוג לכך שאם הם יתרשלו בעשיית הביטוח, חברת הביטוח תישא באחריות ולא תותיר את המבוטח מול שוקת שבורה. מדובר בשליחות סטטוטורית (שליחות מכוח החוק) שבמסגרתה אחראית חברת הביטוח לכל מעשי ומחדלי הסוכנים. זו הסיבה שסעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח קובע במפורש כי חברת הביטוח אחראית לכל מעשה ומחדל של סוכן הביטוח הנעשים במהלך "המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה".

טעות נוספת עשתה הרשמת, כאשר הענישה את המבוטח ב"תספורת" של 30 אחוז מתגמולי הביטוח בנימוק שיש לו "אשם תורם" למחדלי הסוכנת בכך שלא פנה אליה על מנת לברר מה עלה בגורל הצעת הביטוח שלו. הטלת אשם תורם במקרה זה סותרת את העובדה שהרשמת הבכירה העדיפה את גרסת המבוטח לפיה הסוכנת לא התריעה בפניו שאם לא ימציא אישור העדר תביעות לא יהיה תוקף לחוזה הביטוח ואף הבטיחה לו כי תישלח אליו פוליסה ללא כל תנאי. נוכח אלה, מדוע היה המבוטח צריך לדאוג לגורל הצעת הביטוח שלו? בכל השאר, לעניות דעתי, פסק דינה של הרשמת הבכירה אסתי שחל, הוא גם נכון וגם צודק.