המבוטח לקה בקורונה, השייט בוטל וביטוח AIG התגלה כריק מתוכן
אורו ואלעזר יצאו לטיול בחו"ל שהתמקד בשייט בים הבלטי. באותה תקופה (יולי 2022), ערכו חברות השייט בדיקות קורונה סמוך לעלייה לספינה. נוסע שאובחן בקורונה, לא הורשה לעלות. אורו ואלעזר הרחיבו לפיכך, בפרמיה נוספת, לפני יציאתם לחו"ל, את פוליסת הנסיעות לחו"ל, בביטוח מפני נזקי קורונה. אורו רכשה את הביטוח בחברת פספורטכארד ואלעזר בחברת AIG.
עם הגעתם לאונייה, איתרע מזלם. אלעזר אובחן חיובי לקורונה ונאסר עליו לעלות לשייט. בני הזוג חזרו מיד לארץ וביקשו לקבל פיצוי מחברות הביטוח על נזקי ביטול השייט. לזכותה של פספורטכארד ייאמר כי היא הכירה בתביעת אורו, לא בלי מיקוח, אבל הכירה.
AIG לעומת זאת, דחתה מכל וכל את תביעת אלעזר. מסלקי התביעות שלה נאחזו באותיות הקטנות של הפוליסה. ההרחבה לנזקי קורונה, כך טענו, מפצה על ביטול טיול לפני היציאה לחו"ל ולא על ביטול טיול במהלך השהות בחו"ל.
אלעזר לא ויתר ופנה לעזרת בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע. בימים אלה ניתן פסק הדין על ידי השופט הבכיר אור אדם.
בפתח פסק דינו, ביקר השופט אדם קשות את התנהלות AIG. גם אם מבחינה מילולית הפוליסה אינה מכסה את האירוע, התרעם השופט, ראוי היה ש AIG-תפצה את אלעזר, כפי שפעלה פסטפורטכארד כלפי אורו. כאשר מבוטח יוצא לחו"ל במטרה להפליג בשייט, הסביר השופט, רוכש תוספת מיוחדת למגפת הקורונה ובעקבות המגפה נמנע ממנו השייט כליל, מצופה מחברת ביטוח הגונה לפצות אותו על נזקיו. השופט הדגיש כי כך מחייב גם אומד דעת הצדדים בעת כריתת חוזה הביטוח. אכן מילים כדורבנות.
אלא שבהמשך הסתבר כי מאחורי מילים אלה אין ולא כלום. בבחינת נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אַיִן. השופט אדם עשה תפנית והצדיק את התחמקות AIG מתשלום. זאת כי יש לדבוק, לדעתו, בלשון הפוליסה לפיה יפוצה רק מי שנסיעתו בוטלה לפני היציאה לחו"ל ולא במהלך הנסיעה לחו"ל.
אבל פוליסת הביטוח היא חוזה אחיד, טען המבוטח, ואם יש בפוליסה תנאי מקפח, בית המשפט יכול לקבוע כי אין לתנאי זה תוקף.
השופט אדם דחה טענה זו. לדעתו, "התפיסות המוסריות והחברתיות הנוהגות בחברה חופשית בעלת משטר חוקתי וחברתי כגון זו שלנו", מחייבות לקבוע כי אין כאן כל קיפוח. העדר פיצוי על ביטול שייט במהלך החופשה לחו"ל, יוצר אמנם חוסר הגינות אך אין בו קיפוח, כי חוסר ההגינות, להשקפת השופט, אינו נובע מיחסי כוחות שאינם שוויוניים. לכן, לדעת השופט, בצדק אישר המפקח את הפוליסה ואישור זה גם "מחסן" את הפוליסה מפני טענה בדבר קיפוח.
הסיטואציה הנדונה היא חריגה, הוסיף השופט. גם AIG וגם המפקח לא לקחו בחשבון כי הקורונה עלולה להתגלות במהלך הנסיעה לחו"ל ולא לפניה.
בסופו של דיון, יצא אלעזר מהדיון וידיו על ראשו, אך השופט הביע כלפיו אמפתיה: "אכן, טענותיו של המבוטח שובות את הלב. הוא יצא לחו"ל. הוא ביטח את עצמו באופן מיוחד לסיכוני הקורונה. הוא נפגע ממגפת הקורונה, ו- AIG, שהיא חברת ביטוח גדולה ומבוססת, אטמה את ליבה מול מצוקתו. עם זאת, מבחינה לשונית, הדין עם המבטחת ואין מנוס מדחיית התביעה.
וכאן ברשותכם מספר הערות על פסק דינו של השופט אור אדם:
ראשית, השופט אדם קבע כי נוסח הפוליסה סותר את "אומד דעת הצדדים". מאחר והפוליסה מנוסחת על ידי חברת הביטוח בלבד, אזי אם היא שוללת פיצוי מהמבוטח בניגוד לאומד דעת הצדדים, מדובר בתנאי מקפח שיש לבטלו, הן לפי חוק החוזים האחידים והן לפי חוק חוזה הביטוח.
שנית, השופט אדם קבע כי אישור המפקח על הביטוח "מחסן" תנאי מקפח מפני ביטולו על ידי בית המשפט. קביעה זו מנוגדת להלכה של בית המשפט העליון מימים ימימה. בית המשפט העליון התייחס מאז ומתמיד בחשדנות אל אנשי הפיקוח. רק לאחרונה, בפרשת זליגמן קבע כי קיים חשש שאנשי הפיקוח לוקים בתסמונות "השבי הרגולטורי" ו-"הדלת המסתובבת": נושאי משרה בכירים במשרד הרגולטור מקווים להתמנות למשרות בתאגידי הביטוח ולכן הם עלולים לפעול מתוך רצון לרצות את המעסיק הבא שלהם. מצד שני, בכירים בתאגידי הביטוח מתמנים להיות רגולטורים. הם עלולים לפעול מתוך הזדהות עם המעסיק הקודם מתוך תקווה שבתום תפקידם הדלת שוב תסתובב.
שלישית, יש לזכור בהקשר זה את פסיקת נשיא בית המשפט העליון, השופט מאיר שמגר המנוח. לאחר שיצא פסק הדין שקבע כי המבוטחים זכאים לפיצוי עבור ירידת ערך רכבם, הוסיף המפקח בפוליסה התקנית פסקה הקובעת, כי ירידת ערך אינה מכוסה בפוליסת הרכב התקנית. על תיקון זה יצא קצפו של הנשיא שמגר: "המפקח קיבל בתחום נוסף עמדה אשר מיטיבה עם חברות הביטוח ומרעה עם האזרח המבוטח. הוא אף התיימר להגביל את הזכויות הקנייניות של האזרח באמצעות חקיקת משנה".
הנה כי כן, אבוי לנו אם אישור המפקח היה "מחסן", כלשון השופט אור אדם, תנאים מקפחים בפוליסות מפני ביקורת שיפוטית.