שלושה סיכונים גרמו לנזק ורק אחד מבוטח. האם המבוטח זכאי?

שיטפון שנבע ממֵי נֶגֶר (מי גשם שלא נספגו בקרקע) הציף את חצר דירתה של צביה. אחד מקירות החצר קרס. הכשרה, מבטחת הדירה, סירבה לכסות את הנזק.

אכן נזקי שטפון נכללים בביטוח, הודו מסלקי התביעות בהכשרה, אבל הקיר לא קרס כתוצאה מהשיטפון. הקיר קרס בשל שני סיכונים אחרים, שאינם מכוסים בפוליסה: רשלנות בבניית הקיר ורוח במהירות של פחות משלושים קשר.

הקיר החזיק מעמד קרוב ל-30 שנה, השיבה צביה, למרות אותה בנייה שאתם טוענים שהייתה רשלנית. לכל אורך אותה תקופה, הקיר ספג גם לא מעט רוחות ועדיין לא קרס. רק השיטפון ביום הקריסה הכריע אותו.

יכול להיות שהשיטפון תרם לקריסה, התעקשו מסלקי התביעות, אבל הוא לא היווה את הסיבה הקרובה לנזק. הסיבה הקרובה לנזק, היו הבניה הרשלנית והרוחות.

איך אתם קובעים מהי הסיבה הקרובה לנזק, הקשתה צביה. בפשטות, השיבו מסלקי התביעות. לפי "מבחן האלמלא". האם אלמלא השיטפון הקיר היה קורס? לפי המידע שבידינו הקיר היה קורס ממילא, בזמן כלשהו בעתיד, גם אם לא היה נפגע בשיטפון.

האם צדקו מסלקי התביעות בהכשרה? הם צדקו בכך שאת הסיבה הקרובה לנזק בודקים לפי מבחן האלמלא. הם טעו והטעו, בכך שהשמיטו ממבחן האלמלא את גורם הזמן. לא די לשאול אם אלמלא השיטפון, הקיר היה ממילא קורס בעתיד. צריך לשאול אם אלמלא השיטפון, הקיר היה קורס בעת הפגיעה מהשיטפון. אם השיטפון היווה את הקש ששבר את גב הגמל וגרם לקריסת הקיר בתקופת הביטוח, אזי יש כיסוי. אחרת, מרבית הנזקים בדירות לא היו מכוסים.

בלית ברירה פנתה צביה לבית המשפט לתביעות קטנות באשקלון. השופט רענן גלעדי מינה מומחה מטעם בית המשפט. המומחה העריך את שיעור התרומה לקריסה של כל אחד משלושת הסיכונים: הבניה הלקויה תרמה 50 אחוז, הרוח 25 אחוז והשיטפון 25 אחוז.

הנה צדקנו, צהלו נציגי הכשרה, גם מומחה בית המשפט מסכים שהשיטפון לא היווה את הסיבה הקרובה לנזק.

ממש לא, השיב השופט גלעדי. לפי חוות דעת המומחה, כל שלושת הסיכונים היוו את הסיבה הקרובה לנזק, שכן אלמלא כולם יחד היו פועלים על הקיר, הוא לא היה קורס בתוך תקופת הביטוח.

אם כך, טענו נציגי הכשרה, מאחר שמשקל השיטפון הוא 25 אחוז בלבד, הכשרה חייבת לכסות רק רבע מנזקי הקיר.

גם לכך לא הסכים השופט גלעדי. בתחום הביטוח, הסביר, קיים עיקרון בסיסי. כאשר הנזק נגרם על ידי מספר סיכונים, די שאחד מהם יהיה מכוסה בפוליסה, על מנת שחברת הביטוח תהיה חייבת לשלם למבוטח את מלוא הנזק.

השופט הביא לעיקרון בסיסי זה בביטוח ארבעה נימוקים:

1. כשחברת ביטוח מבטחת נכס, היא מקבלת את הנכס על פגמיו הידועים והבלתי ידועים. לכן, כאשר סיכון מכוסה, כמו שיטפון, מקריס קיר ביתר קלות משום שנבנה ברשלנות, התממשות סיכון השיטפון מצדיקה לחייב את חברת הביטוח בתשלום מלוא תגמולי הביטוח. יש לזכור כי הקיר קרס רק כאשר נכנס לתמונה הגורם הנוסף, השיטפון, המכוסה בפוליסה.
2. אדם רוכש ביטוח כדי שבמקרה נזק, יקבל תגמולי ביטוח שיחזירו את מצב הנכס המבוטח לקדמותו. אם חברת הביטוח תשלם רק רבע מהנזק, מצב הנכס לא יחזור לקדמותו - והרי זו מטרתו החברתית העיקרית של ביטוח נכסים. בענייננו למשל, לפי גישת הכשרה, צביה תצטרך לממן בעצמה שלושה רבעים מעלות תיקון הנזקים, בעוד שהכשרה - שהיא הצד החזק בין השניים - נהנתה במשך כל תקופת הביטוח מפרמיות בשיעור 100 אחוז.
3. חברות ביטוח נמצאות בעמדה הטובה ביותר לשקלל את מכלול סיכוניהן, לפזר את כלל הנזקים בין כלל לקוחותיהן, ולתמחר את דמי הביטוח שהן גובות בהתאם. רק היא מוכשרת לעשות זאת כך שהמבוטחים לא יעמדו בפני שוקת שבורה בקרות אירוע הנזק.
4. הציפיה הסבירה של מבוטח מן היישוב היא שחברת הביטוח תישא במלוא עלות תיקון הנזק. חברות הביטוח לא מסבירות למבוטח בעת כריתת חוזה הביטוח, כי אם יתממש סיכון המכוסה בפוליסה ביחד עם סיכון אחר שאינו מכוסה בה, הוא יזכה לתגמולי ביטוח חלקיים בלבד. בכך מונעות חברות הביטוח מהמבוטחים להביא נתון זה בחשבון בהחלטתם אם לבטח את הנכס, או לשקול אפשרויות אחרות.

בסופו של יום, חויבה הכשרה לשלם לצביה את מלוא נזקי הקיר, למרות שלקריסת הקיר גרמו גם סיכונים שאינם מכוסים ולמרות שחלקו של הסיכון המבוטח (השיטפון) בקריסת הקיר היה רבע בלבד. צביה זכתה אם כן במשפט, חבל רק שהשופט רענן גלעדי פורש בימים אלה ממערכת המשפט.