שלמה ביטוח סירבה לחשוף הסכמים סודיים. המבוטח זכה במשפט
רכבו של מיכאל נפגע בתאונת דרכים. למיכאל היה ביטוח מקיף בחברת שלמה. מיכאל דיווח לשלמה על התאונה. במקביל מימש את זכותו לבחור שמאי עצמאי ולתקן את הרכב, על פי הנחיות השמאי העצמאי, במוסך שאינו מוסך הסדר מטעם שלמה.
לאחר התיקון, פנה מיכאל לשלמה בבקשה לקבל את עלות תיקון רכבו במוסך ההסדר. לתדהמתו, קיזזה שלמה מתגמולי הביטוח את ההנחה, שלטענתה היא הייתה מקבלת מספקים, שהיא עובדת איתם, עבור החלפים שהותקנו ברכבו של מיכאל.
מיכאל פנה לעזרת בית משפט השלום בראשון לציון. תביעתו הונחה על שולחנה של הרשמת הבכירה דורון זיו-אב.
הרשמת זיו-אב קבעה כי שלמה צודקת בטענתה, שהמבוטח חייב לשתף עמה פעולה ולסייע לה לכפות גם על מוסכים שאינם מוסכי הסדר, לתקן את רכבו עם חלפים מוזלים. זאת במסגרת חובת המבוטחים להקטין את נזקם לאחר התאונה. אם לא יעשו כן, זכותה של חברת הביטוח לקזז את ההנחה שהיא מקבלת עבור חלפים אלה.
יחד עם זאת, אסור לחברת הביטוח לפגוע, באמצעות הדרישה להקטנת הנזק, באיכות תיקון הרכב ובזמן הסביר לביצועו. לכן, חייבת חברת הביטוח לפרט ולספק למבוטח, טרם תיקון הרכב, את מלוא המידע המצדיק את ביצוע ההפחתה. במקרה זה, קבעה הרשמת, שלמה לא חשפה בפני המבוטח את שיעור ההנחה אשר היא מקבלת מספקים ואשר אותה היא מתעתדת להפחית מתגמולי הביטוח. כמו כן, לא הודיעה למיכאל מהו פרק הזמן בו מתחייבת לספק את החלפים המוזלים. השעיית מהלך תיקון הרכב לפרק זמן בלתי קצוב, לטובת הוזלה ששיעורה אינו ידוע למבוטח, עלולה להוביל למצב אבסורדי, בו על מנת להוזיל את עלות החלפים (שהיא רק חלק מעלות התיקון), יתארך עד מאוד משך התיקון. בינתיים, המבוטח יידרש לעלויות נוספות בדמות השכרת רכב חלופי או חלופה אחרת, ויסבול מחוסר נוחות, אשר בסופו של דבר יגדילו את נזקו.
בהקשר זה, הביעה הרשמת תמיהה על כי נציגי שלמה טענו כי ביכולתם לספק את החלפים בהנחה של 19% מעלותם במוסכים אולם, הם סרבו לחשוף את ההסכמים המבטיחים להם הנחה זו בטענה שההסכמים האלו "חסויים וסודיים".
חברת הביטוח, קבעה הרשמת, אינה יכולה לחסות בצל "הסכמים סודיים", ועל יסודם להפחית תגמולי ביטוח. חברת הביטוח חייבת לבסס בראיות את גובה ההפחתה, להוכיח את זמינותם של החלפים המוזלים וכל זאת בסמיכות זמנים סבירה.
לאור האמור קיבלה הרשמת הבכירה דורון זיו-אב את תביעתו של מיכאל וחייבה את חברת הביטוח בתשלום מלא של תגמולי הביטוח והוצאות המשפט.
למרות התוצאה הנכונה של פסק הדין שנתנה הרשמת הבכירה דורון זיו-אב, פסק דינה לעניות דעתי מנוגד לדיני הביטוח.
תקנות הפוליסה התקנית לרכב, מחייבות את חברת הביטוח לפצות מבוטח שרכבו ניזוק באחד משני מנגנוני פיצוי. הראשון, תשלום הנזק. השני, תיקון הרכב בעצמה. אין בחוק או בפוליסה התקנית מנגנון פיצוי נוסף. לכן, כפי שקבעה הרשמת הבכירה מיכל זינגר, מבית משפט השלום בבית שאן לפני מספר שבועות בתיק דומה, תשלום ערך הנזק בקיזוז ההנחה שחברת הביטוח מקבלת לפי טענתה מספקיה, הינו מנגנון פיצוי שהוא "יציר כילאיים" כלשונה. מנגנון יציר כילאיים זה, לא נזכר בפוליסה, לא עולה בקנה אחד עם הוראות החוק וגם לא הוכח שהוא לטובת המבוטח.
הרשמת מיכל זינגר, גם דחתה מכל וכל את הטענה כי מבוטח שאינו כופה על המוסך לרכוש את החלפים מחברת הביטוח או מהספק שלה, מפר את חובת הקטנת הנזק. המבוטח אינו עוסק ולא אמור להתעסק במכירה או בקניה של חלפים. המבוטח אינו חייב לצאת מגדרו בהשגת חלפים בעבור המוסך במחירים זולים יותר. המבוטח לא יכול ואינו צריך לנהל משא ומתן מול המוסך או ספק החלפים. כך גם חברת הביטוח, אינה אמורה להתערב ברכישת חלקי חילוף.
תוצאות פסק דינן של שתי הרשמות הבכירות הן נכונות, אולם הדרך לתוצאה בפסק דינה של הרשמת מיכל זינגר, לעניות דעת, משקף נאמנה את הוראות חוק חוזה הביטוח, את רוחו ואת מטרתו. זאת בעוד שפסק דינה של הרשמת דורון זיו-אב, מרוקנת מתוכן את זכותו לתקן את רכבו במוסך שאינו מוסך הסדר. זאת למרות שבעלות זכות זו נושא המבוטח לעיתים ישירות לעיתים בעקיפין.