המעביד לא רכש ביטוח רכב מקיף וחויב לשלם על רשלנות עובדו בתאונה

עם שחרורו מהצבא, החל יקיר לעבוד כנהג משלוחים. איתרע מזלו ומספר שבועות לאחר מכן, הוא נכנס עם רכב המשלוחים לצומת, מבלי לתת זכות קדימה, ופגע ברכב אחר. יקיר הודה בנהיגה בקלות ראש והורשע. רישיונו נשלל לשלושה חודשים והוטל עליו קנס בסך 700 שקל.

אלא שבכך לא הסתיימו צרותיו של יקיר. בבית משפט השלום בבת ים, הוגשה נגדו תביעה אזרחית על נזקי הרכב בו פגע, נזקים שהסתכמו בסכום הקרוב ל-100 אלף שקל. יקיר ביצע את הנהיגה במסגרת עבודתו בשליחות מעסיקו. לכן פנה אל מעסיקו וביקש כי יפעיל את ביטוח המקיף של רכב המשלוחים. לתדהמתו, המעסיק אמר לו שאין לרכב ביטוח מקיף. המעביד תרץ זאת בכך שאין כל חוק המחייב מעסיק לרכוש ביטוח מקיף לרכב.

האם צדק המעסיק שאין חוק כזה? אכן בספר החוקים אין חוק מפורש, המחייב מעסיק לרכוש ביטוח מקיף שיגן על עובדו מפני תביעות המתייחסות לנהיגה בשליחות המעסיק. אולם המשפט יוצא מנקודת הנחה שיוצרי ספר החוקים, מוכשרים ככל שיהיו, אינם מסוגלים לצפות מראש את כל המצבים האנושיים בהם נדרשת התערבות משפטית כדי למנוע נזק לזולת. ספרות המדרש היהודית מסבירה את חורבנה של סדום בכך, שאנשי סדום לא עשו דבר מעבר למה שהחוק חייבם לעשות. הניכור וחוסר החמלה הפכו בסדום לנורמה.

על כן, שיטות משפט רבות בעולם, השכילו לתת לשופטים סמכות להשלים באמצעות דיני הנזיקין, את מה שספר החוקים לא צפה מראש. הלורד אטקין, מגדולי השופטים באנגליה, הסביר כי מניעת הנזק לזולת, מבוססת על הציווי המקראי "ואהבת לרעך כמוך".

אולם למרבה הצער, דווקא במדינת ישראל, במקרים רבים, נמנעו שופטינו להפעיל את סמכותם על בסיס אותה מצווה שהיהדות הנחילה לעולם כולו.

כך קרה למשל, במקרה המזעזע של אייל ירושלמי. באמצע שנות התשעים, עמד להתקיים במצרים מרוץ ראלי הפרעונים. חברת פולריס, שהחלה לייבא באותה עת אופנועי שטח מסוג KTM, ביקשה לנצל את המרוץ כדי לקדם את מכירותיה. במודעה שפרסמה בעיתונות הציעה לממן השתתפות של רוכבי שטח מטעמה במרוץ. אייל ירושלמי, מכונאי בפולריס שהיה גם נהג מרוצים חובב, נענה למודעה.

במהלך המרוץ ארעה תאונה קשה. ירושלמי נותר משותק בפלג גופו התחתון. מרותק לכיסא גלגלים לכל ימי חייו.

או אז התברר לירושלמי כי אין מי שידאג לו. הביטוח הלאומי, דחה אותו בטענה שהתאונה לא ארעה "תוך כדי ועקב" עבודתו כמכונאי בפולריס. ביטוח החובה שרכשה פולריס כיסה את נהיגתו בכל מקום, חוץ מאשר במרוץ עצמו. לעומת זאת, את הביטוח המיועד לאירועים מסוג זה, ביטוח תאונות אישיות, פולריס לא רכשה עבורו. כמו המעסיק של יקיר, גם פולריס טענה שאין בספר החוקים חוק המחייב אותה לרכוש ביטוח תאונות אישיות להגנת נהגים שפועלים בשליחותה.

המחלוקת בשאלה זו הגיעה עד בית המשפט העליון והונחה על שולחנה של השופטת אסתר חיות, שלימים הפכה כידוע לנשיאת העליון.

אכן, הודתה השופטת חיות, מצד אחד, אין חוק שחייב את פולריס לרכוש ביטוח תאונות אישיות. אולם, מצד שני, מבחינה נורמטיבית אין זה סביר שמיזם של מרוץ אופנועים, יוצא לדרך ללא ביטוח תאונות אישיות. גם לא נעלם מעיני השופטת חיות כי פולריס עשתה רווחים על גבו של ירושלמי מפרסום נותני חסות שונים כמו חברת "דלק".

אף על פי כן, דחתה השופטת חיות את תביעת ירושלמו וקבעה כי פולריס לא הייתה חייבת לרכוש ביטוח תאונות אישיות לטובת ירושלמי מכוח דיני הנזיקין. לגישתה, אין זה צודק להטיל על פולריס חובת ביטוח כי המיזם הספורטיבי המשותף נעשה בין שני גופים שווי כוחות. כלומר, לדעתה חברת פולריס ונהג המירוצים הם שווי כוחות. היחסים בין השניים, קבעה, לא התאפיינו בפערי מידע. אף מבחינת חלוקת טובות ההנאה, מדובר על מיזם שממנו שני הצדדים היו צפויים להפיק רווח, פולריס במישור הכלכלי וירושלמי במישור הספורטיבי. ירושלמי השתתף בעבר במרוצי אופנועים, ויכול היה להעריך את הסיכונים הכרוכים בכך ואת הנזק הכלכלי העלול להיגרם לו בהיעדר ביטוח אם יפגע.

בסופו של יום, ירושלמי נותר משותק, מרותק לכיסא גלגלים מופקר לגורלו.

נחזור אל המקרה של יקיר. התביעה כנגד יקיר הונחה על שולחנו של השופט יאיר חסדיאל. האם השופט חסדיאל ילך בעקבות פסק הדין חסר החמלה של השופטת חיות, או יישם את מצוות המשפט העברי "ואהבת לרעך כמוך"?

מעסיק המוסר לעובדו רכב לביצוע עבודתו, קבע השופט חסדיאל, עושה זאת במסגרת קיומם של יחסי העבודה המיוחדים בין הצדדים, לקידום מטרותיו של המעסיק ולתועלת לעסקו. כחלק מחובותיו של המעסיק כלפי עובדו, יש להטיל עליו חובת זהירות המחייבת ככלל עריכת ביטוח לרכב, זאת לצד יתר חובותיו בעניין הרכב, כגון הבטחת תקינותו.

יחסים מיוחדים אלה, של עובד ומעסיק, אף מקימים אינטרס הסתמכות חזק אצל העובד, לפיו עת מוסר המעסיק רכב לידי עובדו, יוצר הוא אצל העובד הסתמכות ברורה כי ככל שיגרם נזק כתוצאה מהשימוש ברכב, הרי שהנזק יהיה מכוסה על ידי ביטוח והעובד לא יידרש לשאת בו, גם אם הנזק נגרם ברשלנותו, ובמיוחד כשמדובר בנזק שנגרם מפעילות רגילה ולא חריגה. חובת הזהירות של המעסיק משתרעת גם לאי חשיפת העובד בפני סיכון כלכלי בלתי סביר שהינו הרבה מעבר ליכולתו של העובד.

בסופו של דיון, בניגוד לשופטת אסתר חיות שפטרה את פולריס מכל אחריות, חייב השופט יאיר חסדיאל את המעסיק של יקיר לשלם את נזקי הרכב שנפגע בתאונה בתוספת הוצאות המשפט.