העליון: מותר להסתיר ממבוטח דוח חקירה המצדיק את תביעתו

במהלך עבודתו, נפלו על פ' רשתות ממלגזה. מאחר ובעל המלגזה לא רכש ביטוח חובה, הגיש פ' תביעת פיצויים בבית המשפט על נזקי גופו ונפשו נגד קרנית. קרנית היא תאגיד ביטוח ממשלתי. תפקידה לפצות את מי שנפגע מרכבים שאין עליהם ביטוח חובה. היא עושה זאת תמורת חלק נכבד מהפרמיות שכולנו משלמים לתאגידי הביטוח העסקיים. אולם, להבדיל מתאגידי הביטוח העסקיים, הנשלטים על ידי טייקוני ביטוח, קרנית נשלטת על ידי שר האוצר, הממנה אישית את מנהליה.

באמנת השירות של קרנית רשום שהיא מתחייבת לטפל בנפגעים "ביושר, בהגינות ובכבוד". האמנם התחייבויות יפות אלה מיושמות על ידי נציגי האוצר? מיד נראה.

בידי קרנית היו דוחות חקירה על האירוע שבו נפגע פ'. הוא ביקש לפיכך לעיין בהם, שמא יש בהם ראיות המצדיקות את תביעתו. לתדהמתו, סירבה קרנית למסור לו את דוחות החקירה. יאמר הקורא הנבון, זה לא יתכן. תאגידי הביטוח משפיעים על חיינו לא פחות ואפילו יותר מאשר רשויות המדינה. לעתים הזכויות שאנו רוכשים מהם חורצות דיני נפשות. אפילו בספר החוקים מוגדר השירות שמספקים תאגידי הביטוח לציבור כ"שירות חיוני". איך ייתכן שתאגיד ביטוח ינהג בחוסר יושר כזה ויסתיר דוחות חקירה המצדיקים את זכותו של המבוטח או הנפגע?

ואכן, דיני הביטוח מצווים על תאגידי הביטוח להתנהג עם מבוטחיהם ביושר ובקלפים גלויים. אף על פי כן, רבים משופטינו מתירים לתאגידי הביטוח להסתיר דוחות חקירה. השופטים מתבססים על הלכה ישנה משנות ה-50 של המאה הקודמת, לפיה מותר לבעל דין לדרוש חיסיון על מסמכים שהוכנו על ידו לצורך משפט. אולם חיסיון זה עלול להתגלות לעיתים כחרב פיפיות. חיסיון משמעותו שתאגיד הביטוח לא חייב לחשוף את דוח החקירה אבל גם הוא עצמו לא יהיה רשאי לעשות בו שימוש בעתיד, אפילו יתברר שהמבוטח מעלה טענה שדוח החקירה יכול בנקל להזים.

כדי לא להיקלע למבוי סתום שכזה, סללו שופטינו לתאגידי הביטוח דרך נוספת להסתיר את דוחות החקירה שבידיהם, מבלי להסתכן באובדן היכולת לעשות בהם שימוש בעתיד. השופטים מאשרים לתאגידי הביטוח לדחות את חשיפת דוחות החקירה עד לאחר עדות המבוטח. כך יוצא, שהמבוטח לא יודע מה הראיות שיש לתאגיד הביטוח נגדו או בעדו, ושוב לא יוכל להכין כראוי את עדותו.

אלא שגם הדרך הנוספת שנפתחה בפניהם לא מספקת את תאגידי הביטוח. המקרה של פ' מדגים זאת.

פ' דרש מקרנית לחשוף את דוחות החקירה שבידיה. קרנית הצהירה כי היא דורשת חיסיון על דוחות החקירה מאחר והוכנו כולם לצורך המשפט. אולם, הדגישה קרנית, היא שומרת לעצמה את הזכות, לבקש בעת הצורך מבית המשפט, להגיש לו את דוחות החקירה החסויים.

פ' הבחין מיד כי מדובר בתרגיל וביקש לחשוף את דוחות החקירה כבר בתחילת המשפט. הדיון בבקשה הגיע עד לבית המשפט העליון. המחלוקת הונחה על שולחנו של השופט יצחק עמית.

קרנית דרשה להטיל חיסיון על דוחות החקירה, הסביר פ' לשופט עמית, אך הותירה לעצמה את הזכות לעשות שימוש בדוחות בהמשך ההליך. בשמירת זכות זו הפכה קרנית דוחות אלה לגלויים ועליה לחשוף אותם.

אכן, הודה השופט עמית, יש ממש בטענת נפגע המלגזה. קרנית נהגה שלא כהלכה. אין דבר כזה חיסיון זמני. טענה לחיסיון אינה תכנית כבקשתך, ברצותו טוען בעל הדין לחיסיון וברצותו שולף את הראיה החסויה במועד הנוח לו. חיסיון משמעו כי המסמך נותר בחשכת המגירה של בעל הדין ולא ייעשה בו שימוש במהלך המשפט, כך שאין מדובר בראיה מתקתקת שברצותו של בעל הדין, היא תישלף במקום ובזמן המתאים.

מדבריו אלה של השופט עמית, עלה הרושם שהוא הולך להורות לקרנית לחשוף את דוחות החקירה. אלא שכאן ביצע השופט עמית תפנית וקרנית יצאה וידה על העליונה.

בקיצור, השופט עמית גילה סלחנות כלפי קרנית ודחה את בקשת פ' לחשוף את דוחות החקירה. ההסבר שנתן: "משום שקרנית הבהירה, גם אם באיחור, כי עניינה בחיסיון ולא בדחיית מועד הגילוי של דוחות החקירה".

ואני ברשותכם מבקש להביע תמיהה על הסלחנות שהשופט יצחק עמית מגלה שוב ושוב כלפי תאגידי הביטוח, לעומת החומרה היתירה שבה הוא נוקט ביחסו למבוטחים. ואיך זה ששופטינו לא רואים את העוול שנגרם למבוטחים ולנפגעים כאשר הם מאבדים את זכויותיהם למרות שבדוחות החקירה "החסויים" שבידי תאגידי הביטוח סביר מאוד שיש ראיות המצדיקות את תביעותיהם.