האם מותר לחברת ביטוח לרמות שופטת כדי לזכות במשפט?

שירן נפצעה במהלך אימון במכון כושר ועברה סדרת טיפולים רפואיים. לבסוף נותרה עם נכות אורתופדית, שתלווה אותה לכל אורך חייה.

כל בעל מכון כושר, חייב על פי חוק, לרכוש פוליסת ביטוח תאונות אישיות לטובת המתאמנים במכון שלו. מדובר בפוליסה המפצה את המתאמן, הנפגע, לפי סכומים קבועים מראש. הפיצוי משולם לנפגע בין אם האשם בפגיעה הוא מכון הכושר ובין אם הוא המתאמן עצמו.

בעל המכון הפנה את שירן אל חברת הביטוח הכשרה, אצלה רכש פוליסת ביטוח תאונות אישיות עבור המתאמנים אצלו. אלא שהכשרה הכחישה בתוקף כי בעל המכון רכש אצלה פוליסה כזו.

שירן לא הרימה ידיים, וטוב שכך. היא הגישה תביעה בבית משפט השלום בבאר שבע נגד הכשרה ונגד בעל מכון הכושר. בתביעה טענה שאם אכן לא קיימת פוליסה, מדובר בהפרת חובה על פי חוק. העובדה שבעל המכון אפשר להתאמן אצלו ללא ביטוח תאונות אישיות, מהווה רשלנות, ועל בעל המכון לשלם לה את מה שהכשרה הייתה חייבת לשלם, לו נרכשה פוליסה.

תביעת שירן הונחה על שולחנה של השופטת הבכירה עירית קויפמן. במשך שנתיים תמימות, המשיכו נציגי הכשרה להכחיש מכל וכל בפני השופטת קויפמן את דבר קיומה של פוליסת הביטוח. נציגי הכשרה דחו גם כל הצעת פשרה והתעקשו שוב ושוב, כי לא קיימת בהכשרה פוליסת ביטוח תאונות אישיות המכסה את שירן.

והנה, בתום השנתיים, כפסע לפני ההכרעה במשפט, עשו נציגי הכשרה תפנית והודיעו לשופטת כי הם מצאו את פוליסת התאונות האישיות, תוך שהם מתעקשים שעד לאותו יום הם לא ידעו על דבר קיומה של הפוליסה. השופטת קויפמן לא האמינה להם. השופטת בחנה את הראיות שהוגשו לה והגיעה למסקנה חד משמעית לפיה "טענת הכשרה כי לא ידעה על קיומה של הפוליסה אינה נכונה ויש לדחותה".

ייאמר מייד כי התכחשות נציגי הכשרה לקיומה של פוליסת הביטוח מהווה על פי דיני הנזיקין לא פחות מתרמית. הנה כך מגדירים דינים אלה תרמית: "תרמית היא הֶצֵג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו". במקרה זה, מתוך העובדות שקבעה השופטת עירית קויפמן עצמה, נציגי הכשרה הציגו בפניה מצג שוא לפיו אין פוליסה, למרות שלפי קביעת השופטת, ידעו על דבר קיומה, ובכוונה שהשופטת תפעל על פי היצג כוזב זה ותדחה את תביעת שירן.

האם מותר לרמות כך שופטת בישראל כדי להשפיע על תוצאות המשפט? אילו מבוטח היה פועל כך בתרמית, הסנקציה שהייתה מוטלת עליו הייתה שלילה גורפת של כל זכויותיו. כך למשל, אילו מבוטח היה מציג בפני שופטת מצג לפיו המלאי שנגנב מבית עסקו גדול מזה שנגנב ממנו בפועל, הוא היה מאבד את כל זכויותיו לפיצוי, גם את הפיצוי עבור המטען שנגנב בפועל. אבל כאשר חברת ביטוח מרמה, רוב שופטינו, עוצמים את עיניהם או מגלים סלחנות לעובדה שחברת הביטוח ניסתה לרמותם. ככה זה כאשר הרמאי לבוש בחליפת 3 חלקים עם צילינדר.

בקיצור, הכשרה הודיעה לשופטת כי "נמצאה" הפוליסה ולאחר מספר ניסיונות סרק נוספים להתחמק מתשלום, התרצו וניאותו לשלם לשירן את המגיע לה.

שירן לא הסתפקה בקבלת המגיע לה על פי הפוליסה. הכשרה גררה אותה להליכים משפטיים מיותרים. לכן ביקשה לחייב את הכשרה בסנקציה מזערית שחוק חוזה הביטוח מקנה והקרויה "ריבית מיוחדת". במקרה זה ביקשה שירן ריבית מיוחדת של פי 3 מהריבית החוקית העומדת היום על 2.76 אחוז לשנה.

השופטת קויפמן פנתה לבחון את בקשתה של שירן. התנהלות הכשרה לפני ובמהלך המשפט, קבעה השופטת נחרצות, לקתה בחוסר תום לב. הכשרה העלתה טענות סרק לפיהן אין פוליסה למרות שקיומה היה ידוע לה, על מנת להתחמק מתשלום תגמולי ביטוח. לכן צודק לפסוק נגדה ריבית עונשית. מה שיעור הריבית העונשית? שירן ביקשה כאמור ריבית מיוחדת בשיעור של פי 3 מהריבית החוקית. זאת למרות ששיעור הריבית העונשית תוקן זה מכבר לפי 20 מהריבית החוקית. השופטת נתפסה לטעות של שירן ופסקה לה רק ריבית מיוחדת בשיעור של פי 3 מהריבית החוקית בטענה שהיא לא יכולה לפסוק מעבר למה שהמבוטחת ביקשה. זו כמובן טעות. הריבית המיוחדת היא חלק מהסעדים הנתונים לשיקול דעתו של בית המשפט. לכן השופט אינו מוגבל לסכום שבעל הדין ביקש. יתירה מזו, כאשו מדובר בתגמולי ביטוח תאונות אישיות שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, לבית המשפט אין שיקול דעת אם להטיל ריבית מיוחדת. בית המשפט חייב, כלשון החוק, להטיל את הריבית המיוחדת. הסיבה לכך היא שהסנקציה של ריבית מיוחדת לא מגנה רק על המבוטח אלא גם ואולי בעיקר על בית המשפט מפני בזבוז משאבים וזמן על הכרעה בסוגיות שלא היו שנויות במחלוקת בתום לב.

נותר רק לתהות כיצד היתה פוסקת השופטת, אם המבוטחת הייתה מסתירה ממנה מסמכים במשך שנתיים על מנת לזכות במשפט. קרוב לוודאי שהיא הייתה מתייגת את המבוטחת כרמאית ושקרנית ולא עוצרת עד אשר שמה היה מוכתם לנצח נצחים.