כתב ההגנה הכללי והסתמי של איילון התברר כחֶרֶב פִּיפִיּוֹת שסייע למבוטחת

73 מיליון שקל בשנה. זה הסכום, שהמדינה כופה על הורי תלמידי ישראל, לשלם עבור ביטוח התאונות האישיות של ילדיהם. מתוכם, 70 מיליון שקל הולכים לקופת תאגיד הביטוח איילון ו- 3 מיליון שקל לקופת סוכנות הביטוח שלה.

אך מה קורה כאשר אחד התלמידים נפגע בתאונה וזקוק לפוליסה כדי לממן את שיקומו? איילון עושה כל שלאל ידה כדי להתחמק מתשלום באמצעות טענות כלליות וסתמיות, שאפילו השופטים מתקשים להבינן. רק לעיתים רחוקות, מתמזל מזלו של התלמיד, והתנהלות נכלולית זו של חברת איילון מתבררת כחֶרֶב פִּיפִיּוֹת. כך קרה במקרה של שרון, תלמידת תיכון בת 16.

שרון השתתפה באירוע ספורט של שיט אבובים. האבוב בו שטה התהפך והיא נחבטה בעוצמה רבה במים. התאונה הובילה לשבר בעצם הבריח ולנכות. אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי מקרה זה מכוסה בפוליסת תאונות אישיות של תלמידי בתי הספר. אלא שכאן עמד בדרכה של שרון חסם פרוצדורלי הנועל את שערי בית המשפט בפני בעל דין המגיש את תביעתו בחלוף תקופת ההתיישנות.

רבים סבורים בטעות כי תקופת ההתיישנות בתביעות לתגמולי ביטוח זהה לזו של התביעות האזרחיות האחרות (7 שנים). אולם בתביעות ביטוח, תקופת ההתיישנות היא קצרה. 3 שנים בלבד. בגלל טעות זו, רבים וטובים מפספסים את תקופת ההתיישנות ומאבדים את תביעתם. אכן כשמדובר בקטינים, מרוץ ההתיישנות מתחיל בגיל 18 ולכן מסתיים בגיל 21. אולם עד שנזקי התאונה מתגבשים ועד שילדינו מתפנים מלימודיהם, מהשירות הצבאי ומשאר טרדות היום יום כדי לטפל בתביעותיהם, עובר חולף לו גיל 21 ועמו תקופת ההתיישנות. כך קרה גם לשרון. היא הגישה את תביעתה על נזקי התאונה כחודשיים לאחר תום תקופת ההתיישנות.

התביעה הוגשה בבית משפט השלום בקריית גת והונחה על שולחנה של השופטת עדי אייזדורפר. איילון מצידה הגישה כתב הגנה לאקוני וחסר נימוקים לגופו של עניין. השופטת אייזדורפר עיינה בו והבחינה מיד בכך שהוא "אינו מכיל דבר, למעט הכחשה כללית וסתמית". השופטת הורתה לאיילון להגיש כתב הגנה מתוקן ובו לפרט ולהבהיר את טענותיה.

בכתב ההגנה המתוקן, פירטה איילון את טענותיה, ובין השאר טענה הפעם כי שרון הגיעה לגיל 18 בחודש אפריל 2020. על כן תביעתה לתגמולי ביטוח התיישנה בחודש אפריל 2023. מאחר והתביעה הוגשה רק בחודש יוני 2023, יש לסלקה על הסף מחמת התיישנות. כך לגרסת איילון.

השופטת עדי אייזדורפר הזכירה לאיילון את דבר קיומו של סעיף 3 לחוק ההתיישנות. זה קובע כי את טענת ההתיישנות חייבת חברת הביטוח להעלות "בהזדמנות הראשונה" לאחר קבלת כתב התביעה. במקרה זה, ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת ההתיישנות, הייתה במועד הגשת כתב ההגנה המקורי.

לו טרחתם לתת בכתב הגנתכם הראשון מענה ענייני ומפורט לכתב התביעה, נזפה השופטת בנציגי איילון, מן הסתם הדבר היה נחשב להעלאת טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה. אולם אתם בחרתם להגיש כתב הגנה סתמי מבלי לפרט בו את טענת ההתיישנות.

בסופו של דיון, דחתה השופטת אייזדורפר את בקשת איילון לדחות את תביעת שרון על הסף בטענת התיישנות. בכך פתחה השופטת את שערי בית המשפט בפניה. "מסקנה זו", הוסיפה השופטת, "אף עולה בקנה אחד עם מגמת הפסיקה לנקוט בגישה מצרה בכל הנוגע להחלת דיני ההתיישנות, בהיותם חסם פרוצדורלי ולא מהותי".

איילון לא הצליחה, אם כן, לחסום את דרכה של שרון למימוש זכויותיה בבית המשפט. אולם התנהלות איילון חושפת תופעה מקוממת: חברות הביטוח מגישות כתבי הגנה כלליים וסתמיים ומשחקות בבית המשפט עם קלפים קרובים לחזה, במטרה לגרום למבוטח להתמודד מולן כְּסוּמָא בָּאֲרֻבָּה. למרבה הצער, החלטת השופטת עדי אייזדורפר, למרות נכונותה, לא תביא לשינוי בהתנהלות זו. איילון אמנם ננזפה, אך לא שילמה מחיר ראוי על התנהלותה.

בינתיים, שרון עדיין ממתינה לתגמולי הביטוח. סביר להניח כי איילון תמשיך להתעמר בה ולעשות לה חיים קשים. השאלה הגדולה נותרה פתוחה: האם 73 מיליון השקלים ששילמו ומשלמים הורי התלמידים מדי שנה, מבטיחים הגנה לילדיהם, או שמא הם רק מזינים את קופות תאגיד הביטוח איילון וסוכנות הביטוח שלה.