הצג טקסט בגופן גדולהצג טקסט בגופן בינוניהצג טקסט בגופן קטן
כתובתנו: מגדל על דיזנגוף סנטר קומה 16, רחוב דיזנגוף 50 תל אביב. דרכי ההגעה בתפריט "אודותינו".

חברת הביטוח הבטיחה להביא עדים לביום התאונה. אז הבטיחה

יעקב עסק ביציקת בטון באתר בנייה. הבטון זרם בצינור, בלחץ משאבה, שמוקמה על משאית. יעקב החזיק בידיו את הצינור. לפתע, התגבר הלחץ בצינור, הוא ברח מידו של יעקב, התנדנד ימינה ושמאלה, פגע שוב ושוב בידו של יעקב וגרם לקרע בגיד האגודל.

המשאבה שהזרימה את הבטון פעלה באמצעות הכוח המכני של המשאית. תאונה שכזו מכוסה בפוליסת ביטוח החובה של המשאית. הפוליסה נרכשה בחברת הביטוח שלמה. אולם זו האחרונה, סירבה לפצות את יעקב בטענה שהוא פיברק את האירוע. יעקב נאלץ לפנות לבית משפט השלום בחיפה. המחלוקת הובאה להכרעת השופט אמיר סלאמה.

לפי חוק חוזה הביטוח, שחל גם על תביעות של נפגעי תאונות דרכים, הנטל והחובה לברר את נסיבות התאונה מוטלים על חברת הביטוח. היא זו שחייבת לגבות עדויות של עדים שנכחו במקום התאונה. היא זו שחייבת לקבל חוות דעת ממומחים, מחוקרי תאונות וכיוצא באלה ראיות. המבוטח חייב לשתף פעולה עם חברת הביטוח. אולם החובה לאסוף ראיות מוטלת על חברת הביטוח.

אלא שחברות הביטוח רוצות למקסם רווחים. הן מעדיפות לחסוך בהוצאות ולהטיל את נטל בירור תביעת המבוטח על השופטים. למרבה הצער, רובם המוחלט של שופטינו מנרמלים התנהלות זו של חברות הביטוח. כך, מבלי משים, הפכה מערכת המשפט למחלקת התביעות של חברות הביטוח. הן דוחות תביעות כלאחר יד ונטל בירור התביעות עובר אל השופטים.

נחזור אל המקרה של יעקב. על מה אתם מבססים את טענתכם שהאירוע לא היה ולא נברא, הקשה השופט סלאמה. על מזמין העבודה ומפעיל המשאבה, שהיו נוכחים באתר הבנייה, השיבו נציגי שלמה, הם שוללים מכל וכל את האירוע.

אולם, כשהגיעה המועד לשמיעת עדותם של מזמין העבודה ומפעיל המשאבה, הודיעו נציגי שלמה לשופט סלאמה כי השניים לא יעלו על דוכן העדים. השופט סלאמה הביע תמיהה על התנהלות זו. "בעוד שבשלב ראשון הכחישה שלמה את עצם התרחשותו של אירוע חריג באתר העבודה ביום הנדון, בסופו של יום נכון היה בא כוחן להניח, כי יעקב נפגע בידו מצינור של משאבת בטון באתר העבודה ביום הנדון".

בשלב זה, ניתן היה לצפות כי שלמה תשלם סוף סוף ליעקב את הפיצויים עבור נזקי גופו. במיוחד לאחר שהשופט שמע את עדותו של יעקב ועד נוסף שעבד עמו באותו יום והביע את התרשמותו כי עדותם הייתה אמינה, סדורה, רהוטה ורציפה, כלשונו.

אולם נציגי שלמה המשיכו להערים קשיים והעלו טענה חדשה. מאחר ויעקב העיד כי החזיק את הצינור (שדרכו זרם הבטון) בזווית, טענו נציגי שלמה, היה יעקב חייב להביא למשפט עד מומחה שיעיד כי הצינור השתחרר מידו עקב הלחץ של המשאבה על הבטון שזרם בצינור ולא בשל המנח או הזווית בה החזיק יעקב את הצינור.

גם כאן התעלמו נציגי שלמה מהעובדה כי החובה להזדקק, בעת הצורך, למומחה שיברר את נסיבות התאונה, מוטלת על חברת הביטוח ולא על הנפגע. אולם גם לגופו של עניין, לאור נסיבות התאונה, מדובר בטענה שלא מחזיקה מים. גם השופט סלאמה לא התרשם מהתיאוריה הפיזיקאלית של נציגי שלמה: "סבורני כי הניתוק וההפרדה אותם ניסו נציגי הכשרה לעשות, בין העובדה שהבטון זרם כל העת בלחץ דרך הצינור, לבין השתחררות הצינור מידו של יעקב והתנועה שהביאה לאחר מכן לפגיעה ביד, הוא מלאכותי, ואינו מתכתב עם עדות יעקב והעד מטעמו, אשר לא נסתרה ואותה מצאתי לקבל".

השופט סלאמה החליט בסופו של דבר גם כאן לטובת יעקב, כי לא היה צורך להביא מומחה וכי התאונה אכן ארעה ויעקב זכאי לפיצויים. אין ספק כי מדובר בהחלטה נכונה של השופט אמיר סלאמה, אך ראו כמה משאבים היו נחסכים מבתי המשפט, לו השופטים היו דורשים מחברות הביטוח לקיים את החוק לברר את נסיבות התאונה בעצמן ולא לדחות כך סתם, ללא ראיות, את תביעות הנפגעים ולהעמיס התדיינויות מיותרות על בתי המשפט.

ברשותכם, אסיים עם מוסר השכל מתוך ספרו של חתן פרס נובל, גבריאל גרסייה מרקס, מאה שנים של בדידות: הציבור הציף את הרחובות בהפגנות נגד השליט על העדר זכויות שיאפשרו לנכים לשקם את עצמם. השליט חוקק חוק המעניק לנכים זכויות ובכך נענה לכאורה למאבקם. או אז התברר לנכים כי הטעו אותם. הזכויות קיימות אמנם בחוק אך הערכאות המבררות מוציאות את נשמתם של הנכים בדרך למימוש זכויותיהם, על ידי הצבת דרישות לעדויות, לראיות ולמסמכים שאין ביכולתם להשיג. הנכים הבינו כי סידרו אותם ונאלצו לצאת שוב לרחובות.


פסק הדין המלא
גש למאמר זה באינטרנט על מנת להוריד את הקבצים הבאים: פסק הדין המלא