המבוטח הרחיב את הביטוח לכל הסיכונים ולמרות זאת, דחתה איילון את תביעתו
יום אחד, הופתע שאול לגלות, כי נוצר שבר בתחתית הבריכה שבביתו והמים התרוקנו ממנה.
שאול פנה לאיילון, חברת הביטוח של דירתו, וזו שלחה אליו שמאי. האחרון החליט, כנראה, שתעודת השמאות שלו מקנה לו גם תואר בהנדסת בניין וקבע נחרצות כי מקור הנזק הוא בבניה לקויה. איילון נתלתה בחוות דעת השמאי כמוצאת שלל רב ודחתה את דרישת שאול לממן את תיקון הבריכה. צר לנו, כתבו מסלקי התביעות באיילון, בנייה לקויה אינה מכוסה בפוליסה.
כאן חשוב להבהיר כי ביטוח הדירות בישראל, מורכב מפוליסה תקנית ומהרחבות לפוליסה התקנית עבורן גובות חברות הביטוח תוספת פרמיה ניכרת. הפוליסה התקנית כוללת זכויות, שתקנות משרד האוצר אוסרות על חברות הביטוח לגרוע מהן. אלא שמדובר בפוליסת המכסה סיכונים מעטים הנקובים בפוליסה התקנית כגון אש, ברק, התפוצצות, שיטפון או הצפה ממקור מים חיצוני. כדי לזכות בפיצוי על פי הפוליסה התקנית, על המבוטח להוכיח לא רק את נזקו אלא גם כי נזקו נובע מסיכון הנקוב בשמו בפוליסה התקנית. כפי שנראה מיד, הוכחה זו היא לעיתים קשה עד בלתי אפשרית. כדי להתגבר על קשיים אלה, רבים מהמבוטחים רוכשים, תמורת תוספת פרמיה ניכרת כיסוי הנקרא "הרחבה לביטוח כל הסיכונים". כדי לזכות בתגמולי ביטוח תחת ההרחבה, צריך המבוטח להוכיח רק כי נגרם לו נזק מאירוע בלתי צפוי. המבוטח לא צריך להוכיח את הסיכון שגרם לאירוע הבלתי צפוי. אם חברת הביטוח טוענת כי הנזק ארע עקב חריג הרשום בפוליסה, אזי נטל ההוכחה מוטל עליה.
נחזור למקרה של שאול והבריכה. שאול לא הסכין עם דחיית איילון והגיש תביעה בבית משפט השלום בכפר סבא. התביעה הונחה על שולחנו של השופט איתי רגב.
שאול הודה ביושר, בפני השופט רגב, כי הוא לא יודע מה הסיכון שגרם לשבר בתחתית הבריכה. לאור זאת, קבע השופט, דומה שכטענת איילון, אין הוכחה כי הסיכון שגרם לנזק נופל בגדר אחד מהסיכונים הנקובים בפוליסה התקנית. אולם, הוסיף השופט, בדיוק מטעם זה הוסיף המבוטח פרמיה ורכש את ההרחבה לביטוח כל הסיכונים.
אבל גם לביטוח כל הסיכונים יש חריגים, התעקשו נציגי איילון. אחד מהם הוא "נזק הנובע מבניה לקויה".
נכון שיש חריג כזה בפוליסה, השיב השופט, אבל מעצם טיבה של פוליסת כל הסיכונים, נטל ההוכחה כי החריג התקיים מוטל עליכם ואתם לא הבאתם כל ראיה לכך שהנזק נובע מבניה לקויה.
הבאנו גם הבאנו, עמדו נציגי איילון על דעתם. חוות דעת השמאי שלנו היא הראיה. הוא קבע חד משמעית כי הסדק שנוצר ברצפת הבריכה נוצר עקב התקנה לקויה של מבנה הבריכה. השמאי שלנו הוא בעל מקצוע רציני. הוא בוגר המכללה לביטוח ועוסק בשמאות רכוש מזה שנים רבות.
השופט איתי רגב דחה מכל וכל את מסקנת השמאי כי הסדק נוצר עקב התקנה לקויה. מדובר באמירה בלבד שאינה מבוססת, אינה מנומקת וחורגת מתחום מומחיותו של השמאי. לכן משקלה הראייתי נמוך. לבסוף פסק השופט כי איילון לא הוכיחה את קיומו של החריג "נזק הנובע מבניה לקויה" וכי עליה לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח המגיעים לו על פי הרחבת ביטוח כל הסיכונים.
פסק דינו של השופט איתי רגב מכיל בתוכו מסר חשוב לחברות הביטוח: הימנעו מדחיית תביעות על בסיס חוות דעת שמאי חסרת בסיס ונימוקים. כאשר מבוטח רוכש ביטוח "כל הסיכונים", זכותו ליהנות מהכיסוי הרחב שרכש, אלא אם כן מוכיחה חברת הביטוח, בראיות של ממש ולא בחוות דעת שמאי סתמית, כי חל אחד החריגים לכיסוי הביטוחי. האם חברות הביטוח יפנימו מסר זה? אשרי המאמין.