האם מותר לנכות מפיצויים אזרחיים פיצויים פליליים?

אריק רוביק וקלוד חייט, שני יהודים אזרחי צרפת, נחשדו במעורבות בהונאת ענק בפרשת עוקץ המאה ונמלטו לישראל. בהגיעם ארצה, נפגשו באישון לילה עם ראש ארגון פשע. משם, בשעה 5:00 לפנות בוקר, נסעו למועדון חשפנות. בתום המופע, כשהם שיכורים כלוט, יצאו השניים מהמועדון והחלו להשתולל עם רכבם ברחובות תל אביב. למוקד המשטרה החלו לזרום תלונות, אולם המשטרה כשלה באיתור הרכב. זמן מה לאחר מכן, הם דרסו למוות הולכת רגל בת 25 שעברה במעבר חצייה. רוביק וחייט הפקירו את הצעירה כשהיא מדממת, ותחת עיניה של המשטרה נמלטו לצרפת. גם הפרקליטות נכשלה בניסיונותיה להסגירם לישראל.

רק בעקבות מאבק ציבורי עיקש של בני משפחה וחברים הועמדו שני העבריינים לדין פלילי בפריז. רוביק נידון ל- 5 שנות מאסר וחייט ל- 15 חודשים. במסגרת אותו משפט פלילי חייב השופט את שני העבריינים לפצות את הורי המנוחה בתשלום סכום של 92,500 יורו (כ-485,000 שקל).

במקביל למאבקם להבאת רוצחי בתם לדין בצרפת, הגישו הורי המנוחה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בבית משפט השלום בתל אביב. התביעה הונחה על שולחנו של השופט הבכיר יובל גזית.

חברת הביטוח מנורה, שביטחה את הרכב הפוגע, טענה שלאחר הפגיעה נזרקה גופת המנוחה אל מעבר לגדר ההפרדה, לנתיב הנגדי ופגעה ברכב נוסף, שהיה מבוטח בחברת הפניקס. לכן מדובר ב"תאונה מעורבת" והפניקס צריכה להשתתף יחד עמה בתשלום הפיצויים. הפניקס מצדה טענה כי המנוחה נהרגה עוד לפני פגיעת הרכב המבוטח אצלה.

השופט יובל גזית שמע ראיות וגם את עדות מנהל המכון הלאומי לרפואה משפטית. לבסוף פסק כי המנוחה נהרגה אך ורק מפגיעת הרכב המבוטח במנורה. על ההכרעה במחלוקת זו חייב השופט גזית את מנורה לשלם להפניקס הוצאות משפט של 75,000 שקל. אלא שהשופט גזית לא הסתפק בכך. הוא חייב גם את ההורים השכולים לשלם להפניקס הוצאות משפט בסכום זהה של 75,000 שקל. בכך למעשה העניש את ההורים השכולים על התעקשות שני ענקי הביטוח לנהל את המחלוקת ביניהם במהלך תביעת הפיצויים. השופט התעלם מפערי הכוחות בין תאגידי הביטוח לבין ההורים באסונם. הוא התייחס, ולא בפעם הראשונה, לאדם הפשוט ולתאגידי הביטוח כאילו מדובר בשני גופים עם אותם משאבי התדיינות.

יתירה מזו, מחשש שיתעשרו ממות בתם, הורה השופט גזית לנכות מהפיצויים שהגיעו להורים השכולים את הפיצוי בסך 92,500 יורו שפסק לטובתם בית המשפט הפלילי בצרפת. בסופו של יום, השופט גזית פסק להורים סכום של 976,000 שקל בלבד, הנחשב סכום נמוך לפי כל קנה מידה מקצועי.

המשפחה השכולה חשה כי נגרם לה עוול וערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בימים אלה ניתן פסק הדין בערעור על ידי השופטת אורלי מור-אל.

בנוגע לניכוי הפיצוי שנפסק בצרפת, ציינה השופטת מור-אל, לא מדובר במקרה בו יש חשש כי משפחת המנוחה תתעשר ממות בתם אם תקבל גם את הפיצוי הצרפתי וגם את הפיצוי הישראלי. הפיצויים הנפסקים על פי חוק הפיצויים הישראלי אינם מלאים, הבהירה השופטת. הם רחוקים מלשקף את היקף הנזק הנפשי, הצער, עומק הכאב, עוגמת הנפש והפגיעה הנפשית שנגרמים לנפגעי תאונות דרכים. כך גם עבור אובדן כושר עבודה, נפסקים בתחום תאונות דרכים פיצויים נמוכים יותר מאובדן השכר בפועל.

במקרה זה, הוסיפה השופטת, נגרמו למשפחת המנוחה הוצאות כבדות, צער רב ונזק נפשי עקב המקרה הטרגי. במיוחד על רקע התנהלותם הפלילית והנלוזה של רוביק וחייט. על נזקים אלה חוק הפיצויים הישראלי לא מפצה. כך שאין ספק כי במקרה זה אין מקום לחשש שמשפחת המנוחה "תזכה" בפיצוי מעבר לנזקה.

בנוגע לחיוב משפחת המנוחה בתשלום שכר טרחת עורכי דינם של הפניקס, החליטה השופטת כי מדובר בהחלטה חריגה ושגויה שיש לבטלה. לא היה שום צדק בכך שהורי המנוחה יישאו בעלויות עורכי הדין של הפניקס. הגורמים האחראים לתאונה, אריק רוביק וקלוד חייט והמבטחת שלהם חברת מנורה, הם שהיו אמורים לשלם את המחיר ולא משפחת המנוחה. הטלת חיוב זה על הורי המנוחה, "מוקשה עד מאוד ואינו מוצדק במקרה זה".

בפסק דינה תיקנה השופטת אורלי מור-אל את חוסר הצדק שנעשה למשפחת המנוחה על ידי רשויות המדינה: החל במשטרה שכשלה במניעת התאונה ובריחתם של העבריינים מהארץ, עבור בפרקליטות שנכשלה בהסגרתם, וכלה בבית משפט השלום שפסק בניגוד לכל תחושות הצדק וההיגיון וללא חמלה. בעקבות פסק דינה של השופטת אורלי מור-אל, יוכלו ההורים השכולים לפחות להרגיש כי בסופו של יום, המערכת המשפטית ידעה לזהות באומץ את העוול ולהביא לתיקונו.