ביטחת כלבה מעורבת? עדיף שתעשה לה קודם בדיקה גנטית

לפני 13 שנה אימץ אמיר כלבה מעורבת בגזע פיטבול מעמותה להצלת כלבים. באחד הערבים, כשנתיים לאחר האימוץ, יצא אמיר מביתו כהרגלו לטייל עם הכלבה. בחוץ פגש בשכנה, שטיילה עם כלבת לברדור. השכנה ניגשה אליו וביקשה ממנו רשות ללטף את כלבתו. לפתע זינקה כלבתו של אמיר לעבר השכנה במטרה לתקוף את הכלבה שלה שהשתרכה מאחוריה. בדרכה נשכה את השכנה ברגלה הימנית. השכנה פונתה לחדר מיון, שם אובחן חתך בשוק רגלה הימנית. לבסוף נותרה השכנה עם צלקת בעלת משמעות אסתטית.

השכנה הגישה תביעת נזיקין נגד אמיר. השופטת שדנה בתביעה קבעה כי אמיר אחראי לנזקים שגרמה כלבתו לשכנה, אך גם השכנה נושאת בתרומת רשלנות של 25 אחוז בגלל שהתקרבה ללטפה. בסופו של יום, הוטלו על אמיר פיצויים בסך 24,000 שקל. אמיר שילם את הפיצויים ופנה אל חברת הכשרה, אצלה רכש ביטוח לנזקים שהכלבה עלולה לגרום לצד שלישי. אולם מסלקי התביעות בהכשרה הפנו אותו לחריג בפוליסה הקובע כי אין כיסוי עבור נזקי "כלבים מגזע דוברמן, פיטבול ורוטויילר". מאחר שהכלבה שלך היא כלבה מסוכנת מסוג פיטבול, הודיעו מסלקי התביעות לאמיר, אנו לא נכסה את נזקי הגוף שהיא גרמה לשכנה.

אמיר לא ויתר ופנה לבית משפט השלום בתל אביב. השופט אריה ביטון, שדן בתביעה, שאל את אמיר איך הוא מתגבר על סעיף ההחרגה בפוליסה שקבע כי אין כיסוי לנזקי "כלבים מגזע פיטבול".

הכלבה שלי היא כלבה מעורבת, הסביר אמיר, החריג חל רק על כלב מגזע פיטבול טהור. זו המשמעות האינטואיטיבית, הטבעית, הפשוטה וההגיונית של החריג. אחרת, הבהיר אמיר, לפי גישת הכשרה, כל מי שמבטח את כלבו, צריך לעשות לה בדיקה גנטית, שמא יש בה שיירים של גזע פיטבולטי. זה אבסורד.

מנגד, טענו נציגי הכשרה, כי החריג "מגזע פיטבול" כולל פיטבול גזעי ומעורב ללא הבחנה ביניהם. הפוליסה מחריגה כל כלב מגזע פיטבול בין אם הוא 100% גזעי ובין אם הוא מעורב, משום שעיקר הכוונה היא לשלול כיסוי מכלב עם מסוכנות.

טענה זו של מסוכנות הכלב, שובת לב לכאורה. אלא שהכשרה לא הוכיחה כי כלבתו של אמיר ניחנה בדפוסי התנהגות ובתכונות של כלבה מסוכנת. אמיר, לעומתה, הציג חוות דעת של מומחה שקבע כי לא זיהה סימני תוקפנות או מסוכנות אצל הכלבה. הכשרה לא הציגה חוות דעת נגדית.

ואף על פי כן, דחה השופט ביטון את תביעתו של אמיר. הוא קיבל את טענת הכשרה כי די בכך שלכלבה מעורבת יהיה מעט גזע פיטבולטי, כדי שתיחשב ככלבה "מגזע פיטבול".

אמיר לא ויתר וערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב. שם דנה בערעורו השופטת עינת רביד.

אמיר הזכיר לשופטת עינת רביד, כי הוא הוכיח בעזרת מומחה, שהכלבה שלו אינה תוקפנית ואינה מסוכנת. אפילו חברת הביטוח לא חלקה על עובדה זו. לכן החלת החריג על כלב שאינו פיטבול גזעי אלא כלב מעורב שאינו נחשב "כלב מסוכן", אינה מגשימה את תכלית החוק, אלא מנותקת ממנו.

השופטת רביד התעלמה מעובדה זו. במקום להתייחס לרציונל של החריג וללשונו הברורה, נחלצה השופטת רביד להגנת עמדת הכשרה במסע לשוני מפותל. היא התעמקה במונח "מגזע" המופיע בפוליסה וניתחה בו כל אות. היא השוותה בין המונחים "שייך לגזע" לעומת "מגזע". היא דנה בהבדל בין "טהור גזע" ל"גזעי". אבל את העיקר היא החמיצה: את כללי הפרשנות הבסיסיים של דיני הביטוח.

יש לזכור כי חברת הביטוח היא המנסחת הבלעדית של הפוליסה ולכן יש לפרש חריגים בצמצום. במקום זאת, בחרה השופטת בפרשנות מרחיבה שמאפשרת לחברת הביטוח להחריג כל כלב שיש בו אפילו מעברו הרחוק, ולו טיפת "דם פיטבולי".

בפרשנותה, יצרה השופטת חוסר ודאות. שהרי, כיצד יידע המבוטח, אם סבא רבא של כלבו לא היה פיטבול ולכן בעצם הוא רוכש פוליסה שמראש לא תכסה אותו בעת הצורך.

השופטת רביד נאחזה בעובדה שהחוק בישראל אוסר על ייבוא כלבי פיטבול "טהורי גזע" ולכן לא ייתכן שכוונת הפוליסה הייתה להחריג כלבים שממילא אינם מצויים כאן. אבל נימוק זה פועל כבומרנג. הרי יש להניח שהמחוקק אסר על יבוא כלבים טהורי גזע בלבד משום שהם מסוכנים יותר מכלבים מעורבים. לכן דווקא הגיוני שההחרגה תתייחס רק אל כלבים טהורי גזע כדי למנוע ממבוטחים המבריחים ארצה פיטבול טהור להכניס אותו תחת כנפי הפוליסה.

בסופו של דבר, פסק הדין משקף נטייה מדאיגה של בתי המשפט להיחלץ לעזרת חברות הביטוח על חשבון המבוטחים. במקום לדרוש מחברות הביטוח לנסח את הפוליסות שלהן באופן ברור וחד-משמעי, בתי המשפט ממהרים לפרש כל עמימות לטובתן.